בעקבות מגפת שפעת העופות שפרצה בארץ לאחרונה, נאלצים לולנים רבים להתמודד עם תופעת השמדת העופות שברשותם על-פי הוראות הרשויות המוסמכות, בכדי למנוע את התפרצות המגפה הנוראה.
נראה כמובן מאליו שהמדינה תפצה את אותם בעלי העופות שנדרשו להשמידם, אולם האם כך הדבר?
החוק הרלוונטי המסדיר את נושא הפיצויים לנפגעי מחלת שפעת העופות הינו פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה-1985. בחוק זה הוקנו למדינה כלים וסמכויות רבות בכדי לבער את מחלת שפעת העופות והתפרצותה, כגון מתן הוראות להמתת בעלי חיים, הוראות לעניין אופן קבורתם, ביצוע בדיקות וחיסונים לבעלי החיים, תפיסת מקומות ומבנים שהוחזקו ו/או מוחזקים בהם בעלי חיים ועוד. כמו כן, הוטלו על בעלי העופות חובות רבות, אשר כוללות בין היתר חובת דיווח לרשויות על הימצאות בעלי חיים ברשותם וחובה להשמיד עופות במקרה הצורך.
הפיצוי אשר ניתן היום ללולן שהעופות שברשותו הומתו עקב מחלת שפעת העופות, הינו מחצית משוויים לפני שחלו. כלומר, בעל העופות זכאי לקבל רק מחצית משווים של העופות שהושמדו בטרם פרצה מחלת שפעת העופות. שווים של העופות שהומתו לצורך פיצוי בעליו יוערך בידי רופא וטרינר ממשלתי וקביעתו בעניין זה תהא סופית.
מן האמור לעיל עולה אפוא כי לא זו בלבד שאין הלולן זוכה לפיצוי בגין מלוא נזקיו, אלא שאף לא קיימת לו זכות ערעור על החלטת הווטרינר הממשלתי לעניין זה.
דומה כי אין הגיון במנגנון זה, והוא אינו משרת לא את הלולן ולא את רשויות הבריאות. היעדר פיצוי מתאים וראוי ללולנים לא יעודד, בלשון המעטה, את בעלי העופות למלא אחר חובות הדיווח המוטלת עליהם, וזאת משום שבעלי העופות שדיווחו לרשויות על הימצאות עופות ברשותם, משמעו גרימת נזק כלכלי כבד למקור פרנסתם.
יצוין כי בעלי העופות שאינם מצייתים להוראות המחוקק בעניין זה, עלולים לשלם קנסות כבדים ועלולים להיאשם בביצוע עבירה פלילית. בכך מצויים הלולנים בין הפטיש לסדן - במידה וידאגו לשמור על החוק ועל בריאות הציבור הם יספגו נזקים כלכליים כבדים. במידה ולא ישמרו על החוק הם חשופים להליכים פליליים.
דומה כי ראוי לשנות את החקיקה הקיימת באופן בו יינתן ללולן שנדרש להשמיד את עופותיו פיצוי הולם וראוי, המגלם בתוכו את הנזק האמיתי שנגרם לו, דבר שימנע מצד אחד מצב של אי דיווח מצד בעלי העופות וחשיפתם לאחריות פלילית ומן הצד השני, יסייע רבות למלחמה במחלת שפעת העופות. בכל מקרה, דומה כי ראוי ואף מחויב לאפשר ללולן לערער על קביעת הווטרינר הממשלתי בעניינו, ולא להותיר בידי האחרון כוח בלתי מוגבל לקבל החלטות שרירותיות בדבר תשלום פיצויים, ללא אפשרות ערעור והשגה.
