ההתקפה המתוכננת והמגמתית שמנהלים היריבים הפוליטיים של נתניהו בחודש האחרון אינה מקרית. אין "מקריות" בטבע - ואם קורה מדי פעם מקרה חריג, הוא אינו בא בחבילות וברצף כזה, כפי שאנו עדים לו בתקופה האחרונה. המניות של ביבי בעלייה, הסקרים כבר תקופה ארוכה, מנבאים לו ברציפות את המקום הראשון, בפופולריות הפוליטית ובהובלת הליכוד, מול קדימה, עבודה ושס - מרכיבי הקואליציה הנוכחית.
גם הישארותם של ברק ועמי אילון בממשלה למרות הצהרותיהם המפורשות - שלא ישארו בממשלת אולמרט לאחר פרסום דוח וינוגרד הסופי, על מסקנותיו הלא מחמיאות כלפי אולמרט וממשלתו, לא הצליחו לזעזע אותם. המסקנה שביבי עלול להצליח, מפחידה אותם יותר מאשר ההצהרות וההתחייבות הציבורית שלהם, למפלגתם ולציבוריות הישראלית.
אז מה בכל זאת לא תקין, במסע ההסברה של נתניהו ב-2006 בלונדון, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה? לא הדברים הגדולים, לא ההצלחה ההסברתית, לא הסוויטה היקרה בצירוף "הבטלר" הצמוד אלא ההוצאות הנלוות הפחות יקרות אבל היותר מרגיזות ציבורית. השאלות המציקות והמרגיזות את הציבור הן, למה בזמן המלחמה ובעיצומה של מתקפת טילים - חייבים הגב' נתניהו ובנה להתלוות למסע ההסברה ולא להישאר בארץ עם הבן השני והמשפחה - כאשר תרומתה להסברה היא אפסית.
למה בעיצומה של המלחמה - חייבת משפחת נתניהו ללכת להצגת תיאטרון + מאבטחים, כאשר רוב תושבי הצפון מופגזים ויושבים במקלטים. ולמה - צריך לשלוח את הבגדים לניקוי ואת הראש למספרה גם אם זה על חשבון המארח.
אנחנו מצפים משליחינו, במיוחד בתקופת מלחמה, יותר צניעות, יותר התנהגות המתאימה למדינה עם בעיות כלכליות וחברתיות שתקרין גם על המארחים ואפילו שהם נדיבים.
עם זאת מגיע לראש ממשלה לשעבר ושר אוצר - אירוח בדרגה גבוהה. תוך ביקורת עצמית ובקרה אתית ומוסרית - ממנהיגי מדינה. מבחינה משפטית אתית - תקנון הכנסת בנושא זה ברור ובהיר. כל נסיעה של חבר כנסת על חשבון המדינה ומטעמה. מוסדר ומאושר כל נסיעה הממונה על גורם חיצוני, כמו עמותה ציבורית, הבונד או תורם מיליונר - חייב לקבל אישור מראש של ועדת האתיקה של הכנסת.
נסיעתו של נתניהו, כללה את שני האלמנטים. גם נסיעה מטעם הממשלה/כנסת וגם מתורמים חיצוניים, כלומר: מחייבת אישור ועדת האתיקה.
וגם אם ועדת האתיקה אישרה מראש או בדיעבד את הנסיעה והמימון החיצוני עדיין ניצול המימון, הוא בשיקול דעתו ובשליטתו של הנוסע - ונראה על פניו בשלב זה, כי נתניהו חרג בניצול ההארחה קצת מעבר לנדרש.
בוא ניקח דוגמא מאסטרטגיה צבאית. כאשר ראשי צבא מחליטים לתקוף את האויב, הם מחפשים את נקודות התורפה של האויב (כפי שקרה לאורך ההיסטוריה - בכל המערכות הגדולות) - ושם מרכזים את האש העיקרית.
שרה נתניהו - היא "החוליה החלשה" של השרשרת ההתנהלות הפוליטית של נתניהו ולא רק במקרה הספציפי, אלא לכל אורך התנהלותו הפוליטית ניתן לראות אצל הגב' נתניהו - דפוסי התנהגות חריגים ולא מקובלים לנשות המנהיגים, כמו התערבות יתר בעניינים מנהליים ופרוצדורליים, תוך ערוב החיים האישיים בחיים הפוליטיים.
זה התחיל בקדנציה הראשונה, כאשר שרה נתניהו נדבקה לבעלה בכל נסיעותיו, כולל הקצרות עם שני ילדים קטנים + מטפלות על כל המשמעויות מכך.
זה נמשך עד היום, בהדלפות על התערבות בלו"ז של נתניהו, קיום ישיבה עם עוזריו ודרישה להחזרת הכסף שקיבלו מחשבונו הפרטי ויש פרטים נוספים, על ניצול של מנעמי ושירותי המלונות היוקרתיים בניו-יורק, לונדון ויתר הנסיעות. זה מיותר, זה לא חיוני וזה מצביע על דפוס "אובססיבי" שלא מחמיא לגברת נתניהו ופוגע קשות בביבי.
המסקנה העגומה יכולה להיות לעתידו של נתניהו, כי מי שיפגע בו מבחוץ ומבפנים, תהיה אשתו שרה יותר מאשר מתנגדיו הפוליטיים. שלא תהיה אי הבנה בנושא, כמו שיש מתנגדים לביבי בחוץ - יש לו גם מספר לא מבוטל של יריבים מבפנים, שמחכים למעידתו ולאו דווקא בשטח הפוליטי.
הצגה לא הוגנת
אבל מאידך - לצורך האיזון וההגינות יש לומר: שהפרשה האחרונה, כפי שהוצגה, לפחות מבראשיתה ע"י ערוץ 10, באמצעות העיתונאי רביב דרוקר, לא היתה הוגנת ולא הוצגה בצורה מאוזנת כמתבקש מעיתונות ותקשורת חוקרת אובייקטיבית.
התמונה הראשונית שנתקבלה מהדיווח הכביכול בלעדי סנסציוני, הייתה של "נסיעת תענוגות" בעת מלחמה ולא מסע הסברה מטעם המדינה.
בעיקר הודגשו ההוצאות הגדולות, לרבות פירוט המסעדות, תיאטרון, ברים, הסוויטה, בליווי תמונות יפות תוך שיטוט המצלמה בחדרים ובאמבטיה.
לא היה כאן רצון להדגיש ולו בצנעה את העובדות הבאות: הנסיעה הייתה, מטעם הממשלה והכנסת. בנימין נתניהו - בכל הקריירה הפוליטית שלו, היה ונשאר איש הסברה של ישראל, מהמעלה הראשונה. בנימין נתניהו - הוא נואם, רהוט, אינטליגנטי מן הטובים שהיו לישראל בארץ ובחו"ל, בעל קסם אישי וכריזמה כובשת בליווי ידע ביטחוני וכלכלי. בהיותו בלונדון הופיע ב-60 ראיונות בכל כלי התקשורת וייצג את מדיניות ישראל בכבוד כדרכו.
נקודות אלו לא הוצגו בצורה ברורה ולא הודגשו מספיק כמו ההוצאות על ניקוי ומספרה למשל. מכאן ניתן להסיק מסקנות, הן על מגמתיות והן על רצון בכל מחיר ומכל פריט גם אם הוא לא נכון, לעשות נושא לדיון ציבורי - וקשה להשתחרר ממגמה של רדיפה פוליטית.
העובדה שנתניהו החליט להגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10 והעיתונאי רביב דרוקר, מצביעה אומנם על ביטחון בגרסתו ואומץ לב ציבורי, אבל להערכתי זה עלול להיות בומרנג פוליטי, כי האמרה הקלאסית בנושא זה אומרת: "במשפט דיבה אתה יודע איך אתה מתחיל, אתה לעולם לא יודע איך זה יסתיים". אלא אם ערוץ 10 יתקפל או יגיעו לפשרה על ניסוח מוסכם של הגרסאות.
במשפט דיבה רשאים הצדדים להגיש שאלון עם מאות שאלות ולהיכנס לכל הנסיעות של ביבי ואשתו בעולם, וההתנהלות שלהם בעולם ביום ובלילה, ומה שיוצא מכך עלול להיות מביך למדי, לרבות רכילות והדלפות מגמתיות.
לכן, להערכתי הצנועה - הגשת התלונה הייתה אמיצה אך לא במקומה וספק אם היא תגיע לדיון או לתהליך משפטי מתמשך, לרבות, ליווי תקשורתי צמוד של נתניהו.
יש ניסיון רע ומר בנושא זה לאנשי ציבור, וכפי שציינתי לעיל רצוי לשני הצדדים למצוא פשרה מכובדת - לסיום הפרשה. לכן, לדעתי היה על נתניהו לצאת בהסברה תקשורתית מאסיבית באופן אישי, לרבות אנשי ליכוד ולפרוש את הגרסה שלהם בעיתונות ובטלוויזיה ולהימנע ממאבק משפטי, שהוא גם ארוך, מייגע, מלווה בכותרות ענק ובגילויים לא מחמיאים.
מצד שני צודקים אנשי הליכוד ותומכיהם שתוהים ובצדק, איפה הייתה העיתונות והגילויים שלהם בעניין הנסיעות של מנהיגינו בעולם על חשבון המדינה או מיליונרים ואוליגרכים יהודיים, החל בנשיאי מדינה, ראשי ממשלות, שרים וח"כים, לאירופה, רוסיה ויתר קצוות תבל, לא רק להסברה וייצוג המדינה, אלא גם לימי הולדת, נישואין ואירוח מלכותי במלונות פאר על כל מנעמיהם, דוגמת מונקו.
לכן, אין טענה על הגילויים והצגתם לציבור ע"י התקשורת, זה בהחלט תפקידו של עיתונאי שמקבל הדלפה עסיסית בסדר גודל כזה, גם אם היא מתוכננת ומגמתית, הבעיה היא בצורת הצגתה, אובייקטיביותה ואיזונה. ומתוך ניסיון העבר, עוד נשמע בנושא הרבה בעתיד.
