אחרי הטבח בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, דיברו אישי ציבור רבים ואף פוליטיקאים, על כך שיש להשלים את גדר ההפרדה שנבנתה, מפני שהיא זאת אשר תגן עלינו מפני אותם גורמים עוינים מהם אנו חוששים ושכדוגמתם חזינו ביום חמישי השחור בישיבת "מרכז הרב". ההספדים קורעי הלב, הביאו אותם למסקנה שאחרי הטבח יש להשלים את בניית הגדר.
הגדר צריכה להיבנות, אך המחבלים יכולים להגיע אף מתוככי מדינת ישראל, ממזרח ירושלים. המחבלים יכולים להיות ערביי ישראל כמו שכבר קרה מספר פעמים, ואף באותו אירוע של הטבח הנורא. לכן יש להשלים את הגדר - בכדי שהפלשתינים שאינם תושבי מדינת ישראל לא יוכלו לבצע פעולות חבלניות ופיגועים, ועם זאת יש לעשות דבר נוסף: להתנתק מערביי ישראל.
מדינת ישראל מחמיצה פעם אחר פעם את ההזדמנות לשלום ועושה חצאי פעולות, ולא משלימה אותן. זה לא נוגע רק לערביי ישראל אלא לכל מה שקורה כאן במדינה בשנים האחרונות. תוכנית ההינתקות (שגרמה להחרפה ברקטות) הייתה לא בעיתוי הנכון ולא בזמן הנכון. במקום להתנתק מהם בצורה מלאה אחרי שהם בחרו בחמאס אשר איננו מוכן להכיר במדינת ישראל, העדפנו להמשיך לתת להם חשמל, מים וגז. הינתקות שלמה ולא חצויה, שבאה לידי ביטוי ע"י פינוי התושבים הישראלים מעזה, הייתה צריכה להיות כזו שנותנת לפלשתינים בעזה לחיות בכוחות עצמם. התנתקנו, שיסתדרו בעצמם, הם רצו את החמאס, הם תומכים בו, אז למה לנו להתערב? אנחנו הרי לא רוצים להיות קשורים לעזה יותר. ההינתקות נכשלה והרקטות, הטילים, והגראדים נוחתים עלינו ללא הרף והורגים אזרחים חפים משפע, כי אנחנו ממשיכים לספק להם דברים שמביאים עלינו את האסון. עזה היא מקום עוין. התנתקנו ועתה אנחנו והם זה שני דברים נפרדים, אז למה לספק למדינת אויב מים חשמל וגז? הרי יצאנו כדי שנוכל להילחם בהם כשאנחנו כבר לא שם. לכן נכשלה תוכנית ההינתקות.
במלחמת לבנון הראשונה, שהינו סתם בלבנון. במקום לתקוף את האויב, התבצרנו. חיילינו נהרגו סתם. ובמקום לצאת בעיתוי הנכון, בזמן הנכון ובצורה הנכונה, ברחנו והתשואות הגיעו לחיזבאללה ולאויב. יכולנו לצאת ולא לברוח, תוך שהיציאה תהיה טובה לנו וללא השארת כלי נשק רבים ותחמושת בשטח. במלחמת לבנון השנייה יצאנו למלחמה וזה טוב ויפה, אך היעדים לא הושגו. יצאנו, ושוב, עשינו חצי עבודה והפסדנו. עתה, במקום לבנות את גדר ההפרדה שהתחילה, וכן להתנתק מערביי ישראל לחלוטין ללא אספקת מים גז וחשמל ושירותים נוספים שלנו, אנחנו נרדמים, וממשיכים לחטוף פיגועים ורציחות.
בפסגת זאב הולכים לבנות עוד 750 יחידות דיור. למה? בשביל שלש"ס יהיה תירוץ למה להישאר בממשלה, ע"י כך שהיא מראה לכולם שהיא מסובבת את הממשלה וגורמת לה לחזור מהחלטותיה שלא לבנות ללא אישור ממשלה? הרי אז המשא-ומתן על ירושלים יימשך, וזהו איננו הזמן המתאים כלל. כולם מודים כיום שאין פרטנר בעל השפעה לשלום ולהסכמים, כי החמאס שולט. יגיע היום הנוח, הראוי והנכון לצאת מיהודה ושומרון אך כיום זהו לא הזמן המתאים. אם נעשה זאת זה לא יעזור. הטילים יעופו, והיציאה תתפרש כתבוסה כמו בעזה ובמלחמת לבנון הראשונה. אם לא נעשה חצי עבודה, ננצח. אם בעזה ננתק את החשמל, המים והגז שאנו מספקים להם ולא ניתן להם אף שירותים שלנו ונעשה זאת גם במזרח ירושלים, והפלשתינים שבחרו בחמאס יבינו שטעו שבחרו בהם ושזה לא משתלם - לא יהיו יותר רקטות, פיגועם, גראדים וטילים מסוגים שונים.
שלא יעבדו עליכם בסיסמאות ובמושגים: ממזרח ירושלים ומעזה אנחנו צריכים להתנתק, אבל לגמרי, בלי לספק להם גז, מים וחשמל. שהם ידאגו לעצמם. הם יחיו ללא שליטתנו וכל הפרת סדר מצידם תביא לפגיעה קשה בהם שכן הם כבר לא בשליטתנו. צריך להגיד לפלשתינים שהחמאס שהם בחרו בו בבחירות ידאג להם. אז גם הם וגם העולם יבינו כמה שמדינת ישראל מיטיבה איתם וכמה שהמלחמה בחמאס צודקת. כשכל השירותים שהעניקה להם ישראל ייפסקו, הם יפכו ל"מדינה אחרת" ואנו נילחם בהם בכל הכוח, והפעם יהיה לכך גיבוי מן העולם. אחרי שבועיים ללא אספקה, שכן איננו חייבים להם דבר אחרי שהתנתקנו - ייווצר משבר והם ואף העולם יגיעו אלינו בתחינה לסייע בידם. כשנעשה זאת, המחבלים כבר לא יעזו לפגוע בנו, מפני שהלחץ עליהם יהיה גדול. והראיה לכך הייתה אך לפני שבועות אחדים כשמדינת ישראל הפסיקה את הסיוע לעזה וכבר החמאס התחיל להידבר עם ישראל שלפני שנייה הוא לא הכיר בה. ככה זה כשהלחץ מוגבר והחמאס בלחץ, וזה יקרה אם נבצע את האמור לעיל, ולא נעשה כאמור, חצי עבודה.
ולסיום, גם בנושא הרכבת הקלה אנחנו עושים חצי עבודה. מבצעים את הנחת המסילות ואז נזכרים שהם לא תואמות לגודל הקרונות. אחרי זה מתברר שהמסלול לא תואם את התוואי המתוכנן וכי יש טעות בקילומטר. העבודה נמשכת, ומי יודע עד מתי. להזכירכם: הרכבת הייתה אמורה להיות מוכנה כבר בתחילת 2008 והיום, תאריך הגימור מתוכנן לשנת 2010 ואפילו ל2011. עד מתי נחכה לרכבת?
