מויקיפדיה: "עבירה שיש עמה קלון היא עבירה פלילית שבית המשפט, או מי שהוסמך לכך (כגון היועץ המשפטי לממשלה), החליט שיש עמה קלון למי שהורשע בה. ברבים מחוקי מדינת ישראל נקבע שקלון זה פוסל את המורשע מלכהן במשרות ציבוריות שונות". כלומר אין הקלון מוטבע בעבירה אלא נתון לשיקול דעת.
כך חיים רמון, שהורשע בביצוע מעשה מגונה, חזר לתפקיד שר ואף קודם לתפקיד סגן ראש הממשלה. מפסק הדין: "הנאשם לא דבק באמירת אמת, [...] עיוות וסילף את העובדות". מגזר הדין: "[...] להכפשת שמה ולרמיסת כבודה ברבים, ובכלל זה הבאת שלוש עדות שקר שהוסיפו שמן לתבערה". ועם כל זאת: "הנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה אינן מצדיקות את הקביעה, כי יש בעבירה משום קלון [...]".
האם כך היה נפסק לגבי בוזגלו?
מתארת פרופ' רות גביזון: "קבוצת מעשים שיש בהם קלון, לעומת זאת, אינה מוגדרת בחוק, שכן מושג ה"קלון" אינו שאוב מתחום המשפט, אלא מתחום המוסר. השקפות מוסריות, שני פגמים להן מבחינת הקביעות והבהירות: מטבע הדברים הן משתנות מזמן לזמן וממקום למקום, ומטבע הדברים שונות הן מאדם לאדם ומשופט לשופט". כלומר, בגזר הדין על השופט להכריע בשאלת מוסר, שכלל אינה בתחום המשפטי והינה סובייקטיבית.
מדוע? כלום הצדק לא אמור להיות עיוור???
יש להבין מכל זאת, כי מטרת המושג קלון אינה אלא כדי להעניק "הנחה" בעונש למי שבית המשפט חפץ ביקרו, ולפטור את המורשע מהמשמעות הציבורית של הרשעתו. יתרה מזאת, בהיות הנושא כה סובייקטיבי, חשוף השופט ללחץ שלא לפגוע בהמשך דרכו של פוליטיקאי, ונזכור כי חבריו של הפוליטיקאי יושבים בוועדה למינוי וקידום שופטים, לדוגמה...
החוק חייב להשתנות והמושג קלון חייב להיות מוטבע בהגדרת הסעיף בחוק, ללא שיקול דעת של השופט. תפקיד השופט הינו לפסוק דין ע"פ החוק והצדק, ולא להתפלפל בענייני מוסר. תפקיד השופט לפסוק ע"פ נסיבות המעשה בלבד, ובהתעלם מזהותו של הנאשם; כלום זה ייתכן בשאלת הקלון?
פרשת קצב מראה כי מושג הקלון הפך למאבק טכני משפטי ללא כל קשר למוסר, שהרי אם שאלת מוסר זאת, הייתכן כי אשם יודה בהטרדה מינית והמעשה לא יהיה בו קלון???
מושג הקלון הינו כתם בספר החוקים, הפוגע בצדק ובשוויון בפני החוק, והינו חייב להימחק.
