בשנת תשס"ה, במחלוקת משפטית שגרתית למדי בין איש סגל (ד"ר קיסר) לבין אוניברסיטה (בר-אילן), חויבה אוניברסיטה זו, למרות מחאות נמרצות, חיוב תקדימי לגלות את הפרוטוקולים הפנימיים שניהלה בישיבותיה בעניינו של העותר. בית-הדין הארצי לעבודה, בערעור, הפיק פסק-דין שקיפותי מפואר שהיה אף מפליג מקודמו בליברליות, והוא נקרא כיום "הלכת קיסר". אוניברסיטת בר-אילן, שאליה חברו עוד חמש אוניברסיטאות, עתרה לבג"צ נגד קיסר וביה"ד הארצי לעבודה. תיק זה עדיין(!) עומד בבג"צ ולא הוכרע, ועוד אספר עליו בהמשך. אך בינתיים אנסה לתאר תמונת מצב מה נשתנה מאז ומה קורה בפועל בבתי המשפט בתיקי המשנה לגילוי מסמכים, הנוצרים באופן טבעי לפי דרישת איש-הסגל הפרטי העותר נגד האוניברסיטה.
ואכן, הלכת קיסר משתלטת על הפרקטיקה - תוצאת לוואי, אולי מחושבת, של ההשהייה הארוכה בבג"צ. זאת משום שהאוניברסיטאות לא ביקשו בעתירתן צו עיכוב ביצוע נגד פסה"ד השקיפותי הארצי. אדרבא, בתי הדין מפרשים באופן ליברלי מרחיב את "הלכת קיסר". מקרה מעניין נמצא בעניין פרופ' עוז ואח' נגד אוניברסיטת חיפה. במקרה זה פורקה מסגרת אוניברסיטאית ופוטרו חלק מהעותרים. בתשובתה השלילית לבקשת העותרים לגילוי מסמכים, טענה אוניברסיטת חיפה שהלכת קיסר מתייחסת למקרה של טענת אפליה של פרסונה מסוימת, ואילו כאן מבקשים ממנה מסמכים ניהוליים פנימיים שדנים בקיומה של מסגרת אקדמית. ביה"ד דחה את גישת האוניברסיטה ופסק שזכותו של הפרט לדעת מה נאמר בעניינו - זו רוח הפסיקה, ואין נפקא מינה מהי טענת הקיפוח או סיווגם הפרוצדורלי של המסמכים. כאן הלכה אוניברסיטת חיפה ממש בעקבות מקרה קיסר: ערערה והפסידה שוב בארצי, לא ויתרה ועתרה לבג"צ, וגם עניין זה עדיין עומד (בג"צ 844/06).
למרות שאוניברסיטת חיפה מודה ב"הלכת קיסר מצומצמת", בוחרות אוניברסיטאות אחרות להמשיך ולהתעקש, ולהציג "חזית סירוב" בנושא השקיפות וזאת כשיטה, מבלי ללמוד ממקרה אחד למשנהו. כך למשל סירבה אוניברסיטת בן-גוריון לגלות פרוטוקולים של ועדת מינויים בתיק עב 2433/06 (ד"ר אפרת חבס נ' אונ' בן-גוריון, תיק מעניין וחשוב בפני עצמו הנדרש באופן תקדימי לתפקידיהן ותפקודן של ועדות מינויים).
בעניין זה הכריע בראשית חודש מרס שעבר ביה"ד המחוזי לעבודה בבאר שבע. כב' השופט סופר חייב - מכוח הלכת קיסר - את האוניברסיטה לגלות את הפרוטקולים הדנים בד"ר חבס (יצוין שתוך מלאכת האיזונים לא נעתר ביה"ד לבקשה לגלות פרוטוקולים הנוגעים לצד שלישי, בקשה שהוגשה לשם הוכחת אפליה וכיו"ב).
כחודש אח"כ, בבקשה דומה - הנה אנו רואים שהיא רוטינית - בתיק ד"ר טירן נ' אוניברסיטת בן-גוריון, שוב סירבה האוניברסיטה לגלות מסמכי ועדת מינויים, תוך חזרה מתישה וחסרת תוחלת על הנימוקים הישנים והעבשים. אך אם יחליט ביה"ד לקיים את הדיונים בתיק העיקרי, אין כבר כמעט ספק שיורה גם כאן על גילוי מסמכים.
נחזור לבג"צ האוניברסיטאות. עוד כשהיו הצדדים בביה"ד הארצי, נוצרו בתיק זה קואליציות מעניינות. סיפרנו שלצד אוניברסיטת בר-אילן התייצבו אוניברסיטאות המחקר בישראל (למעט מכון ויצמן, הנוהג שקיפות). ומנגד, לטובת ה"שקיפותנים", התייצב אירגון הסגל הזוטר בכל האוניברסיטאות בישראל. כל אלה צורפו לתיק - יש אומרים משום שכב' נשיא ביה"ד סטיב אדלר אוהב "חגיגות" שכאלה. מכל מקום במצב שנוצר בבג"צ היה חסר גורם אחד ברור - מה אומר הסגל הבכיר, ה"פרופסורים"? ואכן כדי למלא ריק זה, שהיה מביש בעיניהם, עתרה קבוצת פרופסורים לבג"צ לצרפם גם כן לתיק, לצד השקיפותנים, כ"ידיד ביהמ"ש" ועל-מנת שיתרמו לדיון הן בנימוקים עקרוניים והן מנסיונם העובדתי. עתירתם נעשתה בד-בבד, באותה בקשה עצמה, עם עתירה דומה של ארגון הסגל הבכיר במכללות בישראל.
בג"צ דחה בקיץ שעבר - קצרות וללא הנמקה - את עתירת ההצטרפות המשותפת הנ"ל, ודחה את פסק דינו העיקרי לאחר הכרעתו בתיק עוז אונ'-חיפה. פרשנותי שלי לדחייה היא שבג"צ רמז ל"פרופסורים" שהוא עומד להסתדר יפה מאוד גם בלעדיהם: הוא נתן לאוניברסיטאות עוד הזדמנות - סיבוב טיעונים לאחר הכרעתו בעניין עוז - ואם גם אז יעמדו האוניברסיטאות בסרבנותם ילמד אותן הבג"צ לקח בעצמו. לאחר החלטת בג"צ יהיה גם הזמן לבוא חשבון עם כתב ההתנגדות - כתב סתימת הפיות ה"מפואר" - שהן הגישו לבג"צ נגד עתירת ההצטרפות של ה"פרופסורים".
נסכם בסקירה קצרצרה - אך משמעותית - כמה מחידושי השקיפות שחלו בינתיים לאו-דוקא בנושא פרוטוקולים של ועדות אקדמיות. ראשית - ועל כך סמכו בין השאר האונ' בערעורן - היה תלוי ועומד ערעור המדינה נ' פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופט דרורי) לגלות לערוץ 2 את דוח ביקורת משרד התחבורה. בעניין זה פסק בג"צ סופית נגד המדינה, והכריע שחוק חופש המידע גובר על חוק הביקורת הפנימית.
שנית - נכנס לתוקפו צו שחתמה עליו שרת המשפטים לשעבר לבני להכפיף את האוניברסיטאות לחוק חופש המידע, על עניינהן הכספיים והמנהליים. אכן, החל מדצמבר 2006 יושב בכל מוסד אקדמי קצין חוק חופש המידע העונה לפניות הציבור. למרות נבואות הפורענות ומלחמות החורמה שניהלו בזמנן האוניברסיטאות נגד הכפפה זו, טרם נפלו השמיים בגלל המצב החדש. ושלישית ואחרונה: משרד החוץ, שהוא המשרד הממשלתי היחיד שבו לא נוהגים מכרזים אלא ועדות מינויים, קיבל על עצמו הילכות שקיפות פרוטוקולים (מחוקי שמות הדוברים). האוניברסיטאות צריכות עתה להסביר למה לדעתן הוועדות שלהן דווקא הן מופלאות מן האנושות הרגילה, בשר ודם שבכל מקום ואתר.
