אם ייערך אי פעם מחקר שיבדוק כיצד זה הפך ראש הממשלה אהוד אולמרט לחשוד סידרתי, אין ספק שאבן דרך משמעותית ביותר בדרכו החוזרת ונשנית של אולמרט אל חדרי החקירות נמצאת בפסק הדין של השופט המחוזי עודד מודריק, שזיכה את אולמרט מכל אשמה לפני כעשר שנים בפרשת החשבוניות הפיקטיביות.
כי הזיכוי הזה גרם לאולמרט להבין שהפירצה הקוראת לגנב - גדולה ממה שניתן היה לחשוב.
השופט מודריק, בפסק דין ארוך ומורכב ביותר, ניתח לפרטי פרטים את כל מסכת העובדות והראיות שאפפו אז את התנהלותו של אולמרט, וזיכה אותו מכל אשמה פלילית. נכון, השופט נזף בו על התנהלות מנהלתית או גיזברית רשלנית פה ושם, אבל הוא לא מצא בהתנהלותו כל אבק למעורבות בעבירות פליליות, וזיכה אותו לחלוטין - אפילו מהאפשרות שנהג בעצימת עיניים.
השופט ניתח אחת לאחת את ראיות התביעה, ובשורה התחתונה הוא הפריך אותן כעפרא דארעא.
להמחשת הדברים, הנה פיסקה מדבריו של השופט מודריק והם ידברו בעד עצמם:
"עד הנה הִלכתי ארוכות וקצרות בנתיבים מפותלים של העדויות העיקריות במשפט. בודדתי את ארבעת העדויות המרכזיות כדי לבחון כל אחת מהן במנותק מהשפעה או השלכה של זולתה. עתה עלי לשאול אם צירוף העדויות הללו עשוי לשנות את התמונה. התשובה לכך שלילית. ההיגיון המתמטי יאמר שצירוף עדויות חסרות מִמצא נגד הנאשם מוליך לתוצאה אפסית. לעִתים אפשר להוציא מר מדלי טיפה אחר טיפה מכל עדות ולצרפן יחד עד שעמקותן דיה לשקע את הנאשם בה. לא כן בענייננו"
עד כאן הציטוט.
הזיכוי הזה, כך נראה, החדיר באולמרט שאננות ועודף ביטחון עצמי, ומן הסתם גם תחושה שבפעם הבאה הפרקליטות תחשוב פעמיים - קודם שהיא תחליט להאשימו במעשים שההרשעה בהם אינה ודאית ממש.
אבל המשפט הזה לימד את אולמרט דבר אחד חשוב נוסף: אולמרט למד, וחווה זאת באופן אישי, שהפרקליטות מתקשה מאד להתמודד עם תיקים מורכבים - במיוחד תיקים העוסקים בעבירות כספיות מורכבות, שבהן הכסף זורם במחילות נפתלות ואפלות.
ועוד משהו למד אז אולמרט: שגם רמתה המשפטית הבסיסית של הפרקליטות אינה מקור מיוחד לגאווה. כך למשל, אולמרט טען במשפטו שהוא מונה לתפקיד גיזבר הליכוד למטרה פורמלית בלבד, וכי כאשר ארנס ושמיר מינו אותו לתפקיד הם אמרו לו, לדבריו, כי:
"אתה טוב בחו"ל (הכוונה לאיסוף כספים בחו"ל - י.ד.), אתה פה חבר כנסת תהיה אתה בעל זכות חתימה נקרא לך גזבר, אבל תתעסק במה שאתה מופקד עליו"
הפרקליטות ביקשה מבית המשפט שלא לקבל את דבריו אלה של אולמרט - בהיותם, לטענת הפרקליטות, עדות שמיעה. כל משפטן די מתחיל מבין שטענה זו של הפרקליטות מעידה על ליקוי בסיסי בהבנת המושג הראייתי "עדות שמיעה". וכמו שהבהיר, מן הסתם בחיוך, השופט מודריק:
"טעות ביד התביעה לסבור ש [...] דברי הנאשם על נסיבות המינוי הם עדות שמיעה. זו עדות ישירה המבוססת על חוש השמע".
וכך, כשהוא מתפקע מעודף ביטחון עצמי ושאננות כתוצאה מהזיכוי, וכשהוא חמוש בתובנות הללו על דרך התנהלות הפרקליטות, המשיך אולמרט לטפס ולעלות בתוך הפירמידה השלטונית ולצבור עוד ועוד השפעה וכוח.
"צריך קצת לסבך את העניינים, כך שהפרקליטות לא תמצא אז את הידיים והרגליים" - אמר לעצמו אולמרט מן הסתם.
האם אולמרט אכן אימץ לעצמו את הטקטיקה הזו? האם הוא התפתה להיכנס מבעד לפירצת הגנב הגדולה, שנתגלתה לעיניו בזמנו? האם הכוח טימטם אותו? האם הכסף הרב סימא את עיניו? האם הוא שכח להביא בחשבון שלא כל השופטים הם עודד מודריק?
כנראה שבקרוב נדע.
