כדי למלא את קופותיהן המצטמקות, לא בוחלות הרשויות המקומיות בארץ בשום אמצעי המקדש את מטרתן, אפילו כשהמדובר במחדל זועק לעין מצדן. גם אז, מסתבר, הן יעשו כל שלאל ידן כדי לרדת לחייו של התושב התמים, ובלבד שלא יצאו ניזוקות מן המחדל שלהן.
ומעשה שהיה - כך היה: באחד מימים אלה הגיעה לביתי הודעה בהולה מעיריית הרצליה - עיר-מגורי - בדואר רגיל(!), שבה נתבשרתי כי עלי לשלם, עוד באותו יום(!) - תאריך כתיבת ההודעה היה גם, לא תאמינו, תאריך המועד האחרון שניתן לי לתשלום - חוב עבור אגרת-ביוב, שנצטבר בשבע השנים האחרונות, בסך כולל של 2,820 שקל.
כאזרח ישר, הטורח לשלם את כל חובותיו לרשויות במועד הנדרש, שיפשפתי את עיני בתימהון. הרי מעולם לא פיגרתי בתשלום כלשהו, והקבלות המתוייקות, שמצויות בידי, מעידות על כך כאלף עדים, מה גם שמעולם לא חוייבתי בתשלום אגרת-ביוב.
המרצוע יוצא מהשק
בבדיקה נוספת, אצל שכני לבית, יצא המרצע מן השק. איש מאיתנו לא נדרש, מעולם, לשלם אגרה שכזו, אבל כאשר אחד השכנים פנה לעיריה וביקש לקבל את אישורה הנדרש לטאבו, זו סירבה, להפתעתו הרבה, למלא אחר בקשתו, בטענה שהיא מנועה מלעשות זאת, כל עוד רובץ עליו חוב התשלום עבור אגרת הביוב.
כל דיירי הבית, שקיבלו עוד באותו יום את ההודעה הבהולה של העיריה לתשלום החוב, שמבחינתם לא היה ולא נברא, פישפשו בניירותיהם ומצאו כי שילמו את חובם עבור החיבור לביוב עוד 20 שנה קודם לכן. התמונה התבהרה רק משפנינו, כל דיירי הבית, לעיריה, כדי לברר את פשר העניין. זו מיהרה להתנצל בפנינו, כשהיא מתוודה על מחדל מצידה. לטענתה, "בשל טעות", היא פסחה על הבית שלנו - הבית היחיד בכל הרחוב שבו אנו מתגוררים - בגביית התשלום השוטף עבור אגרת הביוב. עתה, מש"עלתה" על הפאשלה שלה בעצמה, היא תובעת מאיתנו, הדיירים, את תשלום האגרה לשבע השנים האחרונות, עם ריבית והצמדה - תשלום המוקנה לה מכוח החוק, בעוד שעבור יתרת 13 השנים היא מנועה מלתבוע אותנו, בעטיו של חוק ההתיישנות. למותר לציין כי בלית ברירה פרענו כולנו את החוב הנדרש.
לפתח חטאת רובץ
מטבע הדברים מתנהלת במדינה מתוקנת מערכת הגבייה של תשלומים למיניהם על-ידי הרשויות המקומיות באורח מקצועי ומסודר, תוך פיקוח וביקורת הולמת. לא בישראל, שבה חוגגת הרשלנות, כמו גם החובבנות, בראש חוצות. וכך, חוב של שבע שנים, שהצטבר רק בשל אוזלת-ידה של העיריה, רובץ עתה לפיתחם של דיירים, שלא מעטים מהם גימלאים, המתקיימים בדוחק מכספם. אלה נאלצים לשלם על מחדל, שלא באשמתם, עם ריבית והצמדה. כמה אירוני הדבר, שרק כאשר פונה דייר לעיריה ומבקש ממנה אישור שהוא נזקק לו לטאבו - רק אז זו מתעוררת לבדוק את חובותיו, ואם מתברר שאכן ישנם כאלה, היא חוסמת את דרכו, במצח נחושה, גם על לא עוול בכפו.
