אנחנו כאן בזכות ה'הוזים'

ראש-הממשלה, המנסה להציל את עורו על-ידי מכירת חיסול של כל הנכסים האסטרטגיים שלנו, מכריז השבוע כי מי שחולם על ארץ-ישראל השלמה הוא "הוזה הזיות". הוא כבר שכח מזמן שכולנו נמצאים כאן בזכותם של "הוזי הזיות" כאלה, שחלמו במשך אלפי שנים על ארץ-ישראל. לפני מאה ומאתיים שנה, התקווה לשוב לארץ-ישראל הייתה 'הזיה' גדולה פי כמה וכמה, אך היהודים ידעו תמיד כי זו ארצנו ונחלת אבותינו ולא חדלו מלחלום ומלקוות לשוב אליה. מה קרה שדווקא כאשר יש לנו מדינה עצמאית, כביכול, נהפך חלום הדורות ל'הזיה'? לנגד עינינו מתברר עד כמה ההינתקות ממקורות היהדות מסכנת את עצם קיומנו. יהודים תמיד ידעו שהקיום היהודי עומד על האמונה בה' שומר ישראל. יהודים תמיד האמינו, כפי שקראנו בשבת שעברה, שלימוד התורה וקיום המצוות הוא הכלי לקבלת ברכת ה', "אם בחקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם... ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם". אולם הדבר נתפס כעניין רוחני, עניין של אמונה. עכשיו מתברר שבלי אמונה ובלי חיבור אמיתי ליהדות חיה ונושמת, מאבדים חלקים מהעם היהודי את יצר הקיום הבסיסי ביותר. ההתרפסות לפני אומות-העולם מגיעה לשפל שלא היה כמותו, עד שאפילו כשנשיא ארה"ב בא לירושלים ומדבר על זכותו של עם-ישראל להגן על עצמו ולהילחם במבקשי-נפשו, הם משוכנעים שכנראה לא שמעו טוב.

תמיד אמרו לנו שאין לנו ברירה אלא להיכנע ללחצי העולם. עכשיו אנחנו להוטים למסור חלקים מארץ-ישראל שלא כדעת העולם. האמריקנים הבהירו לנו כמה וכמה פעמים כי הם מתנגדים למשא-ומתן עם סוריה, שהיא חלק מציר הרשע, אבל אנחנו נוהגים פתאום זקיפות-קומה ומוכיחים לעולם שאנחנו מוכנים לזחול על ארבע לפני הרודן מדמשק, אפילו בניגוד לעמדת המעצמה החזקה בעולם. את החדשות השוטפות אותנו בימים האלה אי-אפשר להגדיר אלא במילה אחת - טירוף-הדעת. העניין הוא, שהטירוף הזה מסכן את חייהם ושלומם של כשישה מיליון יהודים החיים בארץ-ישראל. כבר שנים אנו מידרדרים מדחי אל דחי, ולא עוצרים אף-על-פי שהתוצאות הולמות בפרצופנו. האם יימצא הכוח לבלום ולחזור לדרך המלך?