שני שחקנים ראשיים לנו במופע הטוב ביותר של השנה: משה לדור בצד של הטובים, אהוד אולמרט בצד של הרעים, ומכוערים רבים מסביב - חלקם הגדול שמחים לאידו של ראש הממשלה. המכוערים הם חברי הכנסת, חברי הכנסת של קדימה.
השאלה הראשונה היא מי ימצמץ קודם, ואני מאמין, שאולמרט ימצמץ. השאלה השנייה היא, מה תפקידם של המכוערים בסיפור.
אני מאמין שלדור לא היה עולה לזירה ולא היה מתחיל במופע, לולא ידע שיש ביכולתו לגרום לאולמרט למצמצץ. הוא לא ידע איזה יריב עקשן יש לו; הוא הניח שתבונת היריב תגרום לו לפרוש בשיא, אבל, ממעט הזמן שאני מכיר אותו, את לדור, מקריאה בעיתונים ובאתרי האינטרנט, הוא בטוח לא יצטרך למצמצץ, אולי יצטרך קצת יותר סבלנות, וקצת קצת יותר להתאמץ.
ומנגד, בצד הרע עומד אדם לחוץ, היודע בדיוק איזה קופות של שרצים תלויות לו מאחוריו. הוא מרותק למקומו כמו אותו אדם הרואה את כדור השלג מתגלגל לעברו, הכדור מתעצם מרגע לרגע, ומרוב פחד הוא לא זז, וממתין בפועל, ביוזמתו, לסיום המר ונמהר של הסצינה.
הוא לא חושב, הוא לא שוקל, הוא תקוע - וכדור השלג בוא יבוא.
והמכוערים, שאינם בלחץ, לפחות רובם לא בלחץ, נדבקים אליו; הם יודעים שתמה דרכו הפוליטית, הם יודעים שגם להם אין כמעט כל סיכוי, והם גם יודעים שהסיכוי הקטנטן שעוד יש להם, מחייב התרחקותם ממנו, למען הרע לא יידבק בבגדיהם, והם, לפחות כרגע, מתכנסים סביבו ונדבקים אליו.
o הם מראים לנו שהם מקבלים את כללי המוסר שלו
o הם מוסרים לנו שהם אותו דבר
o הם נותנים לנו להבין שהוא, הקטסטרופה הזו, הוא היחיד שיכול להנהיג אותם, הטוב שביניהם.
o הם מסבירים לנו שאם הוא פסול, הם כולם, מכף רגל ועד ראש, פסולים שבעתיים.
o המכוערים קושרים את גורלם הפוליטי בגורלו הפוליטי של הרע, וגורלו כאמור, לדעתי, נגזר כבר.
ואין כל חובה להידבק למדיניות שגויה.
פוליטיקאים, אפילו אם הם מכוערים, יכולים להתעשת; והרי לא טובת הציבור נדרשת כאן אלא הטובה האישית של כל אחד ואחד מהם. וכי איזה סיכוי יש להם לקבל בעתיד אלפי דולרים בשקיות, כמנהג אבי התנועה, אם לא יהיו חברי כנסת?? והרי להיות חכ"ים זה שלב הכרחי בתהליך, כמו שרמט"כל חייב להיות קודם מפקד אוגדה, תנאי קדם קוראים לזה. ראיתם פעם את טלנסקי, או שמאלנסקי, או פרסקי מחלק כסף בשקיות לנגרים? או אולי לחנוונים? מהנדסים? חבריא, אם גם אתם רוצים כסף ירוק בשקיות חומות אתם חייבים להישאר בכנסת, ולכן אתם חייבים להיפטר מאולמרט, ומיד!!!! מה יותר פשוט מזה!!!!
סעיף 28 א לחוק יסוד הממשלה מפרט את הפרוצדורה של הבעת אי אמון בממשלה: "הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב..." רוב חבריה כמשמעו בחוק = 61 חברי כנסת לפחות.
מפלגה חפצת חיים אפילו היא כבר בקומה, ואפילו הסרטן אכל כל חלקה טובה בה, הייתה מתייצבת מיידית סביב מועמד אחר מקרבה, ומוליכה באמצעות הרוב הקואליציוני את ראש הממשלה הביתה. ראוי במצב כזה גם להקדים את הבחירות, ולהקים לאלתר ממשלה רחבה, קדימה, ליכוד עבודה - וזאת מסיבה פשוטה - שבג'ונגל אנחנו חיים, וחיות הג'ונגל אסור שיפרשו את מצבנו כמצב של חולשה.
ועדיין לא מאוחר.
