אהוד ברק מזכיר את אותו שייח', איש דת מוסלמי, שנהג לשבת בבתי קפה ולשתות בירה - אך הקפיד לכסות את הכוס עם התרבוש שלו.
"אם עמוד השדרה המוסרי של הנהגת קדימה ימשיך להתכופף בפני השררה או האינטרס, אנחנו ניאלץ אותו להתיישר", מכריז האיש מפרשת העמותות.
הצלעות נסדקות מצחוק ועמוד השדרה מזדעזע מבכי לשמע הדברים הללו של האיש ממגדלי אקירוב.
ומה שלא פחות מדאיג הוא, שברק גם זוכה בעקבות דבריו אלה למחיאות כפיים של אנשי מפלגת העבודה שמהמרים עליו.
וכל זאת - כאשר במעריב מדברים על מעטפה בגודל של מזוודה, ובה מיליון וחצי דולר, שהגיעה משום מקום אל מערכת הבחירות של ברק ונעלמה לה עם הרוח.
ולא שכחנו: מי ששמר על שתיקה בחקירתו בפרשת העמותות היה אחד ממנהלי הקמפיין של ברק, יצחק הרצוג, שהוכיח לכולי עלמא ששתיקה שווה זהב ומשתלמת ציבורית.
וכמעט שכחנו: מי שעוד שמר אז על שתיקה היה לא אחר מאשר יועצו הקרוב של ברק באותם ימים, שבינתיים עבר לצד של הרעים - הלא הוא טל זילברשטיין הידוע.
ובכן למה שתקו השותקים? האם הם חששו להפליל את עצמם? האם הם שכבו על הגדר למען הבוס שמשתמש וזורק?
והיכן לעזאזל הוא הצ'ימידן עם המיליון וחצי דולר? הרי מוריס טלנסקי היה יכול לפרנס בסכום הזה שלושה שרים שלמים ועוד סגן שר אחד בלי תיק.
ואם למרות כל אלה אהוד ברק מסתכל לנו ישר בלבן של העיניים ומדבר על מוסר ועמוד שידרה - זה מדאיג.
וזה מדאיג, כי השאלה עכשיו שוב אינה אם יש כאן סיפור מצחין. השאלה עכשיו היא מתי יחליט מישהו להרים את המכסה מעל ביב השופכין הזה.
וכשיורם המכסה, נזכה כמובן לראות את אהוד ברק מטפס משם ויוצא אל מצלמות הטלוויזיה ומכחיש וטוען בקצב של הכתבה, שהוא מעולם לא הכניס אגורה לכיס ומעולם לא לקח שוחד במעטפות.
אבל לציבור, מר ברק, כבר אין כוח להכחשות הללו.
