הבּוֹק של המדינה

המחשבה שמתן וילנאי היה מועמד פעם לתפקיד הרמטכ"ל - מעוררת צמרמורת. יש לקוות שבתפקידו כיום כסגן שר הביטחון, מוטלות על איש האשכולות הזה מטלות פשוטות של טיפול בענייני רכב ומינהלה - לא יותר ממשימה אחת ליום. כי מתן וילנאי הוא דוגמה מאלפת של בינוניות ואפרורית מבהילה שטיפסה וטיפסה וחילחלה כלפי מעלה, והכל - בזכות מין בּוֹקיות חברמנית כזו של מפקד פלוגה. הנה למשל דברי התוכחה כלפי תושבי האזור מוכה הקסאמים, שנשא מפקד הפלוגה לאחרונה בפני הכנסת: "אנחנו כאן בירושלים ספגנו מאות הרוגים. אתם יודעים את זה היטב, באוטובוסים ומתפוצצים מטורפים אחרים שניסו לפגוע במדינת ישראל, כאן, בליבה, בירושלים שלנו. אז אמרנו שאנחנו לא יכולים לישון בלילה? אמרנו שאין לנו מה לעשות? אמרנו שהפקירו אותנו? פעם אחת כירושלמי העזתי להעלות דבר כזה על דעתי? מ-67' סבלנו כאן את הפיצוצים, החל מכיכר ציון ומחנה-יהודה, והירושלמים פה זוכרים את זה היטב. לרגע חשבנו דבר כזה?" עד כאן הציטוט. ניתן, אפוא, לסכם את דבריו של וילנאי אל תושבי עוטף עזה ושדרות, שאוכלים קסאמים ופצמ"רים מזה שמונה שנים - ניתן לסכם את דבריו אלה בשתי מילים: תפסיקו להתבכיין! אלא שהאינטלקטואל הזה שכח, משום מה, להביא בחשבון את הדבר הקריטי ביותר, שעושה את כל ההבדל בין הטרור של פיגועי התופת בירושלים (ובשאר ערי הארץ), לבין הטרור של הקסאמים והפצמ"רים. וההבדל הוא מדהים בפשטותו: מפני פיגועי התופת ניתן היה להתחמק בהימנעות מהליכה למקומות ציבוריים או הומים (ואכן, מי אינו זוכר את תקופת הקניונים הריקים?). כלומר, כל מי שהתגורר בעיר מועדת לפיגועי תופת ידע היטב, שאם הוא מחפש שעת שקט - הוא ימצא אותה בביתו, ואין סיכוי שמחבל מתאבד יכנס אליו הביתה ויתפוצץ. ובכן, האם תושב שדרות, שסופג אש תלולת מסלול, יכול ליהנות מפיסת שקט שכזו? האם יש לתושב שדרות - בין אם מבוגר בין אם תינוק - להיכן להימלט מפני קסאם עיוור? האם ביתו של תושב שדרות הוא מבצרו? האם ביתו ורכושו של תושב שדרות אינם נתונים בקביעות לסכנת אש וחורבן? זהו, אם כן, ההבדל הקטן שנשגב מבינתו של האיש שהתיימר להיות רמטכ"ל: סכנת פיגועי התופת הצטמצמה למקומות מועדים והומי אדם, וניתן היה להימנע ממנה - בין בישיבה בבית ממש ובין בהליכה למקומות שאינם צפופי אוכלוסיה, דוגמת בתי קפה שכונתיים או ביקור בבתי חברים וכו'. וכך, תושבי הערים מוכות פיגועי התופת שלטו במידה רבה בגורלם - בוודאי בזמן שנמנעו מהליכה למקומות ציבוריים ומועדים לפיגועים. ואילו גורלם המר של תושבי שדרות ועוטף עזה נתון כל כולו לחסדי הקסאם והפצמ"ר בכל מקום ובכל אתר - כולל בביתם פנימה - מזה שמונה שנים במשך עשרים וארבע שעות ביממה. ולחשוב שאיש ההגות הזה, מתן וילנאי, אמור לטפל ולהשקיע מחשבה בעניינים הנוגעים לביטחון. טוב יעשה סגן השר המהולל אם יקושש את מעט פירורי הבינה שמתרוצצים בקודקודו וינסח הודעת התנצלות כנה ומלאה בפני האנשים מוכי הקסאמים, שנאלצו עתה גם לספוג את דברי הפיגוע שהגיחו מבטנו.