לא 'בכל מחיר'

לכבוד מר אהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל הנדון: לא 'בכל מחיר' אדוני רה"מ, בשבוע שעבר דווח בחדשות כי ממשלת ישראל התחייבה לשחרר למעלה מ-400 אסירים ביטחוניים, חלקם עם 'דם על הידיים' תמורת שחרורו של גלעד שליט. האם זה ראוי? האם זה נכון? ישנו נושא אחד שמקפיץ את הכספית במד החום הלאומי ומעיר את הישראלי האדיש מרבצו: השבויים! כל אזרח מכיר את שמות השבויים שנחטפו והחברה הישראלית חשה חובה מוסרית ונרתמת למאבק לשחרורם. המאבק לשחרור שבויים אינו יודע גבולות. מדינת ישראל נוקטת פעולות דרסטיות למען חייליה ואזרחיה היושבים בשבי. החל ממבצע אנטבה ועד קיץ 2006 בו החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמה בלבנון בשל חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. החברה הישראלית רגישה מאוד לסוגייה זו. במקורותינו מתייחסים ברגישות גבוהה ובחשיבות יתרה לפדיון שבויים. ה"שולחן ערוך" פוסק שפדיון שבויים שקול למניעת שפיכות דמים. חווית השבי הינה חוויה קשה לשבוי ולמשפחתו, סבל המשול למוות מתמשך, וכולנו חשים חובה מוסרית להתגייס לשחרורו של השבוי. מצד שני, אדוני רה"מ, ערך של פדיון שבויים איננו טוטאלי וחד-משמעי. חכמנו הבינו זאת היטב. במסכת גיטין נאמר: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם". כלומר, גם למצוות פדיון שבויים ישנו גבול מוסרי שאסור לעבור. "כל המציל נפש אחת מישראל" אינו הפרמטר היחיד והמכריע בסוגיית דיניי נפשות. קיימים פרמטרים נוספים במערך השיקולים הלאומי, והמושג "מפני תיקון העולם" כולל פרטים ומשמעויות רבות ותלוי בשיקולים ביטחוניים, חברתיים ומוראליים ברמה הלאומית. היצמדות לסיסמא "בכל מחיר" הנשמעת בקמפיין התקשורתי האחרון, עשויה להיות 'מופקרת' וחסרת אחריות ותעודד מוטיבציות של אויבינו לבצע חטיפות נוספות כדי להשיג יעדיהם האסטרטגיים. שחרור אסירים, חיזוק מוראלי לחיילי האויב והשפלתנו כאומה. היצמדות לתנאים אלו מזמינה את אויבינו להתקיף אותנו שוב, להתפוצץ במרכזי ערים ולטבוח באזרחי המדינה, כי בלאו הכי מחבלים אלו ישוחררו בעסקת החטופים הבאה... שחרור מחבלים רוצחים הוא פגיעה קשה בעקרונות המוסר והצדק הנאבקים בשפיכות דמים באופן מוחלט. אנו נמצאים עכשיו במלחמה ובשעת מלחמה גילויי כניעה לטרור מזמינים מיידית את גל הטרור הבא. החלטה חד-משמעית של החברה הישראלית, שלא להיכנע לטרור משום סוג שהוא תביא בסופו של דבר להפחתת בשפיכות הדמים ובאטרקטיביות של חטיפת חיליים.

יש צורך להתעלות

לעניות דעתי, ממשלה צריכה לפעמים להתעלות מעל הרצון האנושי והיהודי הבסיסי להחזיר את הבנים הביתה 'בכל מחיר'. הדיון צריך להיעשות לקראת העתיד שייקח בחשבון שיקולים של עלות- תועלת לאומית, שיקולים של כוח עמידה וחיזוק כוח ההרתעה של ישראל. שיקולים אלו פעמים רבות באים על חשבונו של אדם בודד אפילו אם נשלח ע"י המדינה למשימה זו. בג'ונגל הים-תיכוני, מאוד מסוכן להיסחט. התנהגות מסוג זה מזמינה תוקפנות נוספת שתעלה בחיי אדם. רגישותו של הציבור הינה חיונית ובסיסית לכל לב יהודי. אך מנהיגים חייבים לראות את תמונת המאקרו של חיזוק ביטחונה של מדינת ישראל. אם החברה הישראלית תמשיך לדרוש לשחרר את השבויים 'בכל מחיר', נגלה קרוב לוודאי שמשוחררי העסקה הנוכחית חזרו לעסוק בטרור, בדיוק כפי שעלה ממחקר שנערך ע"י ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" שעקב אחרי משוחררי עסקות שבויים והשפעת השחרור על פעילות טרור. מתברר כי 30% ממשוחררי עסקת ג'יבריל (1985) חזרו לעסוק בטרור, החזרת 415 מגורשי החאמס מלבנון (1993) הניבה מחבלים שאחראים ישירות למותם של מאות ישראלים, ולמעלה מ-50% ממשוחררי מחוות אוסלו (1999-1993) השונות חזרו לעסוק בטרור. חייבים להיות ברורים אל מול חיות אדם אלו: לא נשחרר בשום אופן ופנים מחבלים שרצחו. אל לנו לחצות קו מוסרי זה. אדוני ראש הממשלה, אנו מחזקים את ידך ואת ממשלת ישראל על-מנת שתעצרו את סחטנות אויבנו. יש מחירים שאסור לנו לשלם! בכבוד בכאב רב, אדמונד חסין יו"ר מזכירות אח"י - האיחוד הלאומי