ביום 11.4.08 רואיין אהרן ברק על-ידי עיתון 'הארץ', וכאן אמר דברים שעד כה לא יצאו מפיו (אלא הוסקו, או נלחשו בחדרי חדרים).
אני נדהמתי מתשובות המרואיין, שכן לראשונה נחשפו חשדותיי כלפיו, וסוף סוף יצא המרצע מן השק.
עפ"י הודעת ברק, במשך 20 שנה בראש מערכת בתי-המשפט כיהן אדם שאינו רואה עצמו כיהודי (עפ"י ההלכה), תומך ב"מדינת כל אזרחיה", בכינון מדינת פלשתין בצד מזרח של הקו הירוק, ומתן שוויון מלא לערביי ישראל.
לאור כך, מה הפלא כי פסיקותיו היו פועל יוצא של דעותיו? אך כן פלא, כיצד ברק שלל את מועמדותה של רות גביזון לכהונת שופט ביהמ"ש העליון כי יש לה "אג'נדה", וגם של מועמדים אחרים (ולא רק לעליון) כאשר מצא כי דעותיהם הפוליטיות אינן תואמות את שלו! (השופטת לשעבר אסנת אלון-לאופר אמרה בראיון מחודש מרץ 2007, שהתפרסם בביטאון ועד מחוז ת"א "הפרקליטים", כי כל מי שהיה מועמד לבית המשפט מחוזי, נדרש להתראיין אצל ברק).
תחילה אצטט מדבריי אהרן ברק באותו ראיון, ואח"כ ננתח אותם באיזמל חד:
א. כל עניני הגדה ועזה שפיטים. העניינים הצבאיים בשטחים שפיטים. האם לסגור את החשמל בעזה - שפיט. למה? כי יש משפט בינלאומי, אם סגירת השלטר בעזה לא תהא שפיטה אצלנו, היא תהיה שפיטה בהאג.
אם לקחת אדמה מפלשתינים - העניין שפיט, אם לא הגנת על פלשתינים - העניין שפיט. ביהמ"ש לא קובע איך לנהל קרב, אך כאשר נפגעים אזרחים, הוא קובע אם השימוש בנשק נעשה לפי כללי המשפט הבינלאומי ...
רק בית המשפט קובע מה שפיט ומה אינו שפיט.
ב. ב-1992 הכנסת חוקקה שני חוקי יסוד (כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק), שהפכו את ישראל לדמוקרטיה חוקתית. בשנת 1995, בפס"ד מזרחי, מימשנו שינוי זה. הצירוף של החלטת הכנסת ושל ביהמ"ש, יצר מהפכה חוקתית. הוא
יצר מצב שבו יש דברים שהפרלמנט לא יכול לעשות.
ג. דמוקרטיה ראויה היא שלטון הרוב ושלטון החוק! דמוקרטיה ראויה היא לא רק שלטון הרוב, אלא שלטון של ערכים.
ד. המראיין: טוענים נגדך שהפכת את העליון לשלטון פילוסופיים אליטיסטי? תשובת ברק: "... כל אשר עשינו - עשינו על סמך החלטות כנסת וחוקים שחוקקה. בכל רגע נתון הכנסת יכולה להפוך את החלטותינו...".
ה. ...ישראל צריכה להיות מדינתו של העם היהודי, אבל גם להיות
מדינת כל אזרחיה. אין סתירה בין השניים. אני מאמין שאפשר להגיע להסדר עם הפלשתינים בכל הסוגיות, כבר ב-1978 הצעתי לפתור את הסכסוך (ביצירת) קונפדרציה. ישראל יהודית עם מיעוט ערבי, פלשתינים וירדן (כל אחת מהשלוש מדינה עצמאית, אבל שלושתן יחד גם מדינה).
ו. אני אדם חילוני, השואה אינה מתיישבת עם קיומו של אלוהים. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי כי למרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים, אבל בתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפור הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט.
קודם שננתח דברי אהרן ברק, נשאל אותו ואתכם כדלקמן:
א. על סמך מה בג"צ בראשות ברק, החליט כי הכל שפיט? אימתי בית המשפט קובע לעצמו את תחום שיפוטו?
ב. באיזו מדינה בעולם (לרבות ה"נאורות"), ביהמ"ש העליון העז להתערב בעניינים צבאיים? מדוע ביהמ"ש העליון בארה"ב (שכל-כך נערץ ע"י ברק), אינו מעז לפסוק דבר נגד המלחמה בעירק וכנגד החזקת אסירים ללא משפט בגואנטאנמו?
ג. באיזו מדינה נאורה, ביהמ"ש העליון אסר על צבאה להשתמש בסוג נשק מסוים? האם אנגליה (מלכת המשפט הנאור), אסרה על צבאה בעירק משימוש שכזה?
ד. היכן בדיוק הוחלט ע"י הכנסת כי הפכנו ל"דמוקרטיה חוקתית"? האם ברק שכח כי הכנסת לא קבעה כי חוקי יסוד גוברים על חוק "רגיל"?
ה. ע"ס מה ברק החליט (בהלכת מזרחי) בשנת 1995, כי מותר לבית המשפט (ולא רק בג"צ) לבטל חוק?
ו. מי הסמיך את ברק להחליט כי דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, אלא שלטון ערכים?
להלן המסקנות - שלא ניתן לחלוק עליהן - מדברי ברק:
א. ברק וחבריו בביהמ"ש העליון, הם שמחליטים עבור עם ישראל: איך להלחם באויב, מה לירות ומתי, מה ייחשב כשטח כבוש, ומתי יש לסגת וכד'!
ב. אליבא דברק, מותר לכנסת לשנות תוצאות פסיקה של בג"צ; אולם, כאשר דניאל פרידמן מבקש לעשות זאת, ברק זועק "גוועלד" (הקוזאק שנגזל), ומכנה את פרידמן כשר לא מתאים ואויב הדמוקרטיה!!
ג. ומהם הערכים של ברק - שאותם הוא היה אמור לממש ולהגן כאשר היה שופט: "מדינת כל אזרחיה", הפרדה בין דת למדינה, שיוויון מלא לערביי ישראל, "ניהול מלחמה" בפיקוח בג"צ וכד'.
אף כנסת לא החליטה על "ערכים אלו", אך זה לא מפריע לברק לפעול למימושם! (משמע, כל פסיקותיו של ברק, בעניינים הנ"ל, היו בניגוד לחוק ולכן אינן מחייבות).
ד. אהרן ברק אינו מאמין בקיומו של אלוהים (זו זכותו), אך הדבר בעוכרי העם היהודי; שכן - אליבא דברק - תנאי לצביון דתי
מסוים במדינה, הנו שוויון וחירות הפרט.
ובמילים פשוטות; מי שרוצה בית כנסת ואיסור תחבורה ציבורית בשבת, חייב להסכים למצעדי הומואים ולסביות בכל עיר; ומי שדורש מדינה יהודית חייב להסכים עם חלוקת אדמות המדינה לערבים, שימוש בשפה הערבית, וגם זכות לערבים הגרים מחוץ לישראל להביא ארצה נשים ובעלים שאינם יהודים!
ה. איך יתכן כי במדינת העם היהודי עומד בראש הרשות השופטת, במשך 20 שנה, אדם שאינו מגדיר עצמו כיהודי, ומאידך הוא פוסק בענייני דת, לאום, והחיבור בין שני אלו כלפי פנים וחוץ?!
ו. ברק יצר "מהפיכה חוקתית", ללא בסיס חוקי, המנוגדת גם לכללי הצדק הטבעי! קרי, הכיצד שופטים שלא נבחרו ע"י העם יהיו זכאים להחליט עבור העם, אם חוק מסוים כשר או בטל? הכיצד שופטים שאינם מוגדרים כיהודים עפ"י ההלכה, זכאים לפסוק בענייני דת ומדינה, ובפרט כאשר היהדות אינה דת ככל הדתות, אלא אורח חיים הכולל מצוות הנוגעות גם לקשר שבין האדם לקרקע הקרויה ארץ-ישראל, והתייחסות מיוחדת לאויבי ישראל (אלו מהווים מוקש שיש להשמידו בטרם יפעל, וכך פועלת כל מדינה "שפויה")?
כל אדם הגיוני, מבין כי דניאל פרידמן אינו נלחם עבור אהוד אולמרט ולא עבור כסא פוליטי לעצמו, אלא אך ורק לעניין עתיד קיומו של העם היהודי, באופן שהובן ע"י כל אלו שלחמו למען הקמת מדינה לעם היהודי בא"י.
