רווח של מאות מיליונים בשנה מדוחות

בעוד שיד ממשלתית אחת מטילה מסים ומקצצת בהוצאות הציבוריות כולל קיצוץ בפיתוח ושדרוג כבישים מסוכנים - היד השנייה ממשיכה לתקצב בנדיבות את פרויקט מצלמות המהירות שידוע בכינוי "אכיפה אלקטרונית אוטומטית" או "א-3". בפרוטוקול ועדת הכלכלה שדנה בנושא המצלמות בשלהי החודש שעבר ונחשף היום ב"גלובס", מוצגים לראשונה פירוט סכומי-העתק שמזרימה המדינה למצלמות. מהנתונים שהוצגו בפני הוועדה עולה, שכבר השנה הוזרמו לצורך הקמת השלב הראשון במערך לא פחות מ-42 מיליון שקל. שלב זה, שיושלם עד סוף השנה, כולל רכישה והתקנה של 60 מצלמות מהירות ורמזור, שיוצבו על 180 עמודים, מתוכם 120 עמודים "ריקים" עם תשתית להפעלה, שביניהם ינוידו אותן מצלמות. במילים אחרות, על כל עמוד מצלמה פעיל שיפיק דוחות לנהגים, יוצבו על הכבישים עוד שני עמודים שתפקידם לשמש בתור "דחלילים" שיצרו אלמנט של הרתעה בקטעי כביש וישמשו גם כעמדה חילופית להצבת מצלמה אמיתית במטרה "לבלבל את האויב". 44 עמודים כאלה כבר הוצבו עד כה בפועל. הנתון היחיד שלא הוצג בוועדת הכלכלה הוא כמה המצלמות יזרימו לקופת המדינה. עד כה נרשמו מעל 17 אלף קנסות ב-4 חודשים שהזרימו למדינה 8.5 מיליון שקל, וזאת מ-12 מצלמות בלבד שכבר נכנסו לפעילות. ההערכות הן כי בסוף הפרויקט, שיכלול 150-160 מצלמות, ההכנסות למדינה יסתכמו במאות מיליוני שקלים בשנה. על-פי נתוני המשטרה, כל מצלמה עולה 45 אלף דולר (כ-180 אלף שקל) ולפיכך שיטת "הדחלילים" נשמעת, תיאורטית, כמו רעיון מבורך שיכול לחסוך כסף למדינה ולהשיג הרתעה בכבישים בעלות נמוכה. אלא שמהפרוטוקול עולה, שעלות כל דחליל "ריק" ללא מצלמה ושל התשתית הנלווית היא לא פחות מ-140 אלף שקל ליחידה כעלותה של ניידת משטרה חדשה. וזה רק קצה הקרחון. מהנתונים שהציגו המשטרה והמשרד לביטחון פנים בפני ועדת הכלכלה עולה, שעלות התפעול השוטף של אותו מערך מצלמות "אוטומטי" היא 22 מיליון שקל בשנה קרוב ל-400 אלף שקל למצלמה פעילה. סכום זה כולל בין השאר הוספת לא פחות מ-42 תקני כוח אדם לצורך הפעלת המערכת האוטומטית, שמתוכם 10 יגיעו מתקנים קיימים של המשטרה והשאר הם תקנים חדשים. "תקן" הוא עובד במשרה מלאה, שעלות שכרו למדינה, כולל הפרשות שונות, נעה לרוב בסביבות 120-150 אלף שקל לשנה פלוס מינוס בהתאם לדרגתו ולוותק. יצוין כי רק לאחרונה החל מחקר פנימי, שתפקידו לבחון בכלל את יעילות המערכת ואת כדאיותה ביחס לחלופות שוות ערך. זאת, למרות שמחקר כזה אמור היה להתקיים זמן רב לפני תחילת הקמתה ותקצובה