|
תאריך:
|
11/07/2008
|
|
|
עודכן:
|
11/07/2008
|
|
1 |
|
|
להפקיד את חיי בתך, את חיי בנך,
בידי אדם כה חסר-אחריות, כה לא-יוצלח, כה לא מוצלח, כה רשלן, כה שלומיאל, כה פרזיט !
פרזיט אשר גם לא טעם מעולם, לא טעם אף פעם, מעודו, בעצמו, טעמה של חזית
פרזיט אשר ביהירות, ברשלנות, בהפקרות, בגאוותנות, בראוותנות, ברדידות, בשטחיות, בטיפשות,
גרם למותם הנמנע, המיותר, מותם ללא עת של בנך, של בתך
הפכם כהרף עין, בִּן לילה, חיש קל, ללא טיפת שיקול דעת, כובד משקל הכרעה,
קורטוב מחשבה או שמץ של מאמץ –
לגל-עד, מצבה, אבק כוכבים, אבן-גזית.
להפקיר את חיי בתך (שוֹמוּ שמיים!), חיי בנך יחידך אשר אהבת (ישמור אלוקים!), בידי פרזיט
פרזיט אשר בהתעקשותו לשרוד בכל מחיר בשלטון, צולה את סבלנותנו וכוח הישרדותנו על פז-גזית
פרזיט אשר חרף כשלונותיו-הצורבים, חרבונותיו-שגיאותיו-אסונותיו הנוראיים
אשר המיט ברשלנותו, שלומיאליותו ובטיפשותו על עצמו ועמו
אך מתעקש להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח, מקרין מבט מעונן זורח, פורח, קודח
פרזיט מעורר שאט נפש, סלידה, בחילה, תיעוב, מפח בלב ובנשמה, חרפה, בושה וכלימה
אך מאום לא מזיז, לא יזיז לו לפרזיט – כי עוד ידו נטוייה !
פרזיט אשר מעורר גלי סערה בכל רבדיה, גווניה, שכבותיה של חברה שברירה
לפרוסות קטנטנות-דקיקות, לקציצות, קוצץ בלי-רחם סבלנות אזרחיה של אומה, של מדינה שלמה
פרזיט אשר משפיע, משרה ומביא עמו רוח רעה, רוח נכאה, רוח דכאון, רוח תבוסה, רוח מפלה,
על כל צעד ושעל מחולל פרזיט-בטרנזיט רוח אימה, רוח איבה, רוח מירמה, רוח גבית, רוח תזזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי פרזיט
פרזיט קצר-ראות, נעדר לחלוטין דרך, פרזיט בלי שמץ חזון,
איך... איך... איך... כך נפלו עלינו חודשים ספוגי-רווי סבל, אבל, כאב, שכול יגון ?
פרזיט מאומן, מיומן ומושלם בחיפזון, חיפזון הרה-אסון
פרזיט חסר יעד, פרזיט אותו תמצאנו תמיד שוהה בטרנזיט
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקירה 'קדימה' את חיי בנינו, חיי לוחמינו, חיי חיילינו
משל וכאילו היתה מפלגה לא עברית,
אך שימשה כמסגרת למפלגה נכרית, בלתי-אחראית, לועזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, אדם בלום, פרזיט
פרזיט ממולח, מאד לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, מטלטל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק אשר מאומה לא הפנים, את הכל שחק, מחק ודחק.
פרזיט מרעיף חיוכים לאינסוף, חיוכיים בלי הפסק, ללא-הרף, את קלפיו לילה-לילה טורף
פרזיט בעל מתק-שפתיים, נופת-צופים, פרזיט מתקתק לא פחות מסוכרזית.
איך.... איך... איך.... וכיצד ייתכן כי לנו כזאת, כדבר הזה ארע ? איזו צרה צרורה !
מדוע ? למה ? כיצד כך קרה ?
איך... איך... איך... וכיצד את, אֵם ישראלית, אם יקרה, אם תמימה, אם מסורה, אם עבריה,
אם רחמניה, אם דאגנית, אם אשר ערב-ערב שינה הדרת מעינייך, לא סגרת עפעפייך
טרם שאת בנך ובתך האכלת, טרחת להשקות, השכבת לישון וכיסית
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקדת, בלי משים הפקרת, את חיי בתך, את חיי בנך,
בידי מעמיד-פנים, שחקן, ליצן-מוקיון-טראגי,
"מנהיג" כה איום, כה נורא, יצור כה פרזיט ?
איך... ?
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
|
|
לצערי יש ערימת פןליטיקאים אנוכיים פרזיטים מוצצי ממון וחיים של הציבור...
דוגמיות - פרס- לא שירת בצבא היה פוליטרוק מגיל צעיר,לא עבד בחייו לפרנסתו, ילדיו גם לא שירותו משהו בצבא. היה שר בטחון ...פעם נוספת לא שירת בצבא.
העביר נכסי מדינה בעבוד חופן סמרטוטים-חליפה תמורת אישר מפעל במימון המדינה (יש שמות ועדויות).
שרון- החוק היה גדר שצריך לעבור, קרקעות נכסים כספים עברו אצלו באופן לא חוקי לאורך כל השנים.
מופז-מזגזג לחובתו נזקפת הכנת צבא רשלנית למלחמה
הפקרת יוסוף מאדחאת למוות כאשר מופז 5 ק"מ ממנו - נותן לו לגסוס למוו בלי סיוע.
ברק- רק הוא ואין בלתו-ערמת מיליארדרים שהפכו אותו לליצן החצר בשכר. בריחה מלבנון..בריחה מצאלים אבל מהכסף של המיליארדרים הוא לא ברח......
ועוד...ועוד.....צר לי זו מדינת הצ-חוק היחידה של היהודים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
האם פרס טוב יותר |
|
|
|
|
|
השוּעָל (קוים לדמותו)
הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל הערום, הנואל
שהונה את עמו ישראל.
הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
השועל החמקמק, הכושל
שבבינת בני עמו מזלזל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור יצחקו פוחזות
עיניים לועגות, מלעיזות.
הוא עוד יטמון פח לכולנו...
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל התככן, השפל
שלשררה ולכוח פוזל.
הוא עתיד עוד למכור את כולנו...
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
העסקן הניצחי, המועל
באמון בני-עמו, ישראל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור ירעמו מהדהדות
לכבודנו מטחי יריות.
הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
הצלופח החלקלק, המהתל
שלמנעמי השלטון התרגל.
הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו...
"חתרן בלתי נלאה" מתפתל
שעיניו לכבוד מגלגל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
תלוונו שדרה ארוכה של נרות
עת נִיטַמֵנָה (עָמוק) בתוך שורת ארונות.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בנימין |
|
|
|
|
|
השוּעָל (קוים לדמותו)
הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל הערום, הנואל
שהונה את עמו ישראל.
הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
השועל החמקמק, הכושל
שבבינת בני עמו מזלזל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור יצחקו פוחזות
עיניים לועגות, מלעיזות.
הוא עוד יטמון פח לכולנו...
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל התככן, השפל
שלשררה ולכוח פוזל.
הוא עתיד עוד למכור את כולנו...
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
העסקן הניצחי, המועל
באמון בני-עמו, ישראל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור ירעמו מהדהדות
לכבודנו מטחי יריות.
הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
הצלופח החלקלק, המהתל
שלמנעמי השלטון התרגל.
הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו...
"חתרן בלתי נלאה" מתפתל
שעיניו לכבוד מגלגל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
תלוונו שדרה ארוכה של נרות
עת נִיטַמֵנָה (עָמוק) בתוך שורת ארונות.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בנימין |
|
|
2 |
|
|
"תדע לה כל אמא כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך"
ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו.
ידע לו כל אב וראוי כי ידוֹעַ תֵדַע לה כל אִמָא....
איך 'קָדִימָה'
לִגְלֵגָה, סרבה להכיר ולהודות בשְגָגָה,
באֲרֶשֶת רבת-נצחון שָאֵגה, כלל לא דאָגָה,
זִיגְזְגָה, להֲגָה, הִתְמוֹגְגָה, חַגְגָה,
ראשה כלל וכלל לא הִרְכִּינָה.
על בטחון חיי בנינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
בקשת רחבה-גבוהה-יהירה,
קשת פולחת-מנצחת-ניצחת,
צִפְצְפָה, זִמְזֵמָה והִשְתִּינָה.
איך לחזית, לתופת, למוות, להרג,
שלחה 'קָדִימָה' את לוחמינו כצאן לטבח קָדִימָה !
על חייהם הורידה מסך,
פתיל חייהם גדעה באחת, בְּבּוּם ! בְּהֵבְזֵק ! בְּמַטַח ! ב'טְרַח' !
שמחת-חיים פתע קטעה וניתקה,
פרחים חתכה ושיספה, משפחות קרעה וביתקה,
בעודן בחיים 'קָדִימָה' אותן חיסלה וקברה.
טיפת אחריות בגין כך לא לקחה, לא נשאה, לא נטלה.
בזילזול, שאננות, רשלנות, יהירות, הפקרות,
מרעימת-מערימת-מפקירת-מרקיעת שחקים
הפקרות אשר אין מחילה לה אף לא ביום כיפורים –
חיי אזרחים, חיי לוחמים, לחלוטין הִפְקִירָה 'קָדִימָה' !
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא...
איך 'קָדִימָה',
לאחר מלחמה, נהגה כבת-יענה,
את ראשה עמוק-עמוק בחוֹל כוֹפְפָה והִטְמִינָה.
איך... ? איך... ? איך... ?
השלימה 'קדימה' כך את משימתה, סיימה כך את מלאכתה,
לעם שלם שיר ערס שרה 'קדימה',
עם שתקן-מדושן-נהנתן-תועלתן-מנוון-מנומנם-שאנן 'קדימה' הרדימה.
עם כסיל, עם אויל,
עם בִּיש, עם מֵבִיש, עם מַחֲרִיש, עם אָדִיש,
עם בִּלְתִּי-רָגִיש
עם אשר קוּרֵי שתיקה טווה סביב עצמו כמו עכביש,
את עצמו טוב והיטב בהם כִּסָה והִיסְוָוה,
לטֶרֶף צִפָּה, מָנָה עֲסִיסִית, בשרית, מְלאָה, דְשֵנָה.
עם אשר משתיקתו נֶהֱנה כמו ממשחק פַּנְטוֹמִימָה.
איך 'קָדִימָה' שעורים לא למדה,
לא ספגה, לא שיננה, לא הכינה.
לקח להפיק לא חפצה,
בשגיאותיה ובאחריותה להכיר מאנה,
תמונת-אמת לחלוטין טישטשה,
מציאות לגמרי לא הפנימה.
את משמעותם העמוקה של החיים
'קָדִימָה' ביְהִירוּתָּה-כְּסִילוּתה-בּוּרוּתָה
הפקירה, זנחה, כלל וכלל לא הבינה.
מאחריות אישית-שילוחית-ממלכתית-לאומית,
כמו חתול מטיפות גשם, התנערה כליל 'קָדִימָה'.
במחדליה-כשלונותיה-אסונותיה-קורבנותיה
אף את עצמה ואת עמה 'קָדִימָה' הפליאה ! התמיהה ! הִדְהִימָה !
בחוסר-אחריות, עזות מצח, התנשאות, התעלמות,
התכחשות, חרשות, טיפשות, אדישות, התגוששות, 'קָדִימָה' הרשימה !
עריצות שלטונית, חוצפת מנגנון שלטון,
בקפדנות, דקדקנות, נחרצות, בנחישות, 'קָדִימָה' הדגימה.
במציאות המזכירה סביבת גטו,
פרסה-מתחה 'קָדִימָה' בהשראת "מנהיגיה"
חוֹמה גבוהה-בצורה בינה לבין עמה,
גדר-תַיִל, מוטות, ברזל, חַיִץ, קונצרטינה.
רשלנות, פזיזות, יהירות,
שררה, זילזוּל, כוח, שרירות,
באכזריות רבה 'קָדִימָה' הפגינה.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008 |
|
|
|
|
|
איך.... איך.... איך.... וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו,
בעוצמה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות
משפחות אובדות, כפופות, שפופות,
חסרות-אונים, נעדרות-חיים,
'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון מְנַצֵחַ-פּוֹלֵחַ-זוֹרֵח-קוֹדֵח,
שלטון אשר בשירת הללויה, הידד והַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף, בלי-הפסק, בחוצות ערים וכפרים שר ופּוֹצֵחַ,
כל זאת שעה שליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ.
שלטון בלי מצרים, שלטון ללא רסן, בלי גבול,
שלטון שאחריו יכול לבוא רק המבול
שלטון חרֵב, שלטון סוֹרֵח, שלטון בלי כל טעם או ריח,
שלטון ללא טִיפַּת חֶמְלָה, שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה,
שלטון בסימן מוות, אובדן, אבל, סבל, הרס, הרג, יגון וסימן שאלה
שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב, שלטון בְּרוּך-רְווי-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה'
למלא עיתותיה בניגון הִמְנוֹן-מוֹפֵת-לעצמה.
לחן מתאים לקונצ'רטו התאימה 'קדימה' לכלי-מיתר :
לנבל, כינור, ויולה, צ'לו קונטרבאס, גיטרה ולמנדולינה
'קָדִימָה' את זמנה בצליליה הנעימה, הרנינה.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא....
איך 'קָדִימָה'
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
צִפְצְפָה, צחקה, שתקה,
להֲגָה, לגלגה, התמוגגה, חגגה,
'קָדִימָה' כלל לא דאגה.
בקשת גבוהה-יהירה-רחבה,
קשת פולחת-פורחת-משתלחת-מנצחת-ניצחת,
בשלווה עִילָאִית-יְהִירָה-חֲגִיגִית-אוֹלִימְפִּית,
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי חיילינו 'קָדִימָה' המהמה, פִּיזְמָה והִשְתִּינָה.
על חיי לוחמינו הורידה מָסָך,
פְּתִיל חיים גדעה בבת-אחת : בְּבּוּם ! בְּמַטַח ! בהֵבְזֵק ! בִּטְרַח !
בחרב חדה, מתהפכת, חרב מושחזת, חרב שְלוּחָה,
במלחמה כמו במַהֲפֵּכָה
ערפה 'קדימה' את חיי בנינו,
חיי נערינו,
חיי חיילינו,
בדיוק רב ובעוצמה רבה כמו גִילְיוֹטִינָה.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא....
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008 |
|
|
3 |
|
|
|
|
4 |
|
|
כל מי ששותף היה, את שלו תָּרַם ואשר חלק לו בִּלְתִּי מְבוּטַל בַּמֶחְדָל...
כל מי ששותף היה, את שלו תרם ואשר נחלה וחלק לו, חלק נוֹרָא, בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל
מֶחְדָל אשר כתוצאה ישירה ממנו, בננו שלנו, בעולמנו זה, לחיות פתע פָסַק וחָדַל
יואיל נא, משמינו, מנוף חיינו, מעולמנו הקט, השברירי, הצנוע, הדל
עולמנו אשר בעטיו של משטר מלאכותי, ישראלי, תועלתני, עברי, אנוכי
ו"הנהגה" בלתי-אחראית, שרירותית, שרלטנית, אכזרית זו,
חש עצמו לא במעט אף מדוּכָּא ומוּשְפָּל
יואיל-נא להסתלק חִיש, להיעלם קודם למעשה רשלני-טיפשי-שלומיאלי נוסף בִּיש
עוד בטרם אותנו לחלוטין יתיש,
אף אם למדינה ולחברה זו, כך סבור הִנוֹ, כמותנו תרם אותו איש
מדינה אשר בה בחר כמונו להקים את ביתו, מדינה וחברה בתוכה גם חי וגדל להנאתו.
כל מי אשר חלק לו, רגל או יד
בדרך בה בננו שלנו, מן העולם, לנצח הוּצָא ואַָבַד
מי אשר אחריות אישית-שילוחית-ממלכתית
על עצמו מעודו לא קבל, לא לקח, בה לעולם לא עמד
מי אשר את שגיאותיו לא הפנים, אותן הדחיק,
בכך הפך את עצמו לעוד יותר אוּמְלָל, מִסְכֵּן, מְגוּמָד
מהן ומן ההיסטוריה שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא לָמַד
לא שִנֵן, לא סִגְנֵן, לא ציין, לא התבונן, לא טרח לתקן,
נושא בעינינו אחריות ואשמה כאחת – על דרך חסרת כל מטרה,
דרך בה בחר כאשר עדיפה היתה בהחלט דרך אחרת, טובה יותר, כברירה.
דרך בלי כל שמץ חָזון, דרך הרת-אסון, דרך רווית חיפזון,
דרך עוברת בינות כאב, סבל, אבל, שכול, יגון,
דרך נעדרת צֶלֶם, דְמוּת, מַרְאֵה, הָדָר, דרך חסרת טִיפַּת מֵמַד
דרך-לא-דרך בה בננו, בתנו,
מן העולם לעד הוּצָא, לָנוּ לנֶצַח אַָבַד.
כל מי אשר שותף היה ולו חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל
ועל ברכי יהירות, רשלנות, התרשלות, הפקרות, התנשאות, שטות, טיפשות,
עקשנות, התעקשות, רדידות, שטחיות, שלומיאליות של מלחמת לבנון השניה
צָמַח, פָּרַח, שִגְשֵג, לִבְלֵב וגָדַל
מי אשר חלק לו, חלק בלתי נִדְלֶה, מְדוּשָן, מְרוּצֶה, רווי אושר, מְלֵא-סִיפּוּק ונחת
איך... איך... איך... וכיצד... כך נפלנו הפעם כולנו היישר מן הפח אל הפחת ?
מי אשר לו חלק נמנע, נמהר, נבער, מיותר, מתוקשר, מעוטר
יואיל נא לסגת מנוף חיינו -
לאפשר לנו נא לשמור על בריאותנו, מצבנו, שלומנו
לא לפגוע שנית, לא לפלוש, לא לחדור שוב אל ביתנו
עליו אין יותר מי אשר כבבת עינינו ישמרנו מכל מִשְמָר, ישמרנו-נָצור, ישמרנו שָמוֹר.
מִשְמָר חָפֵץ, צְמֵא-חיים, מִשְמָר חֵירוּת, מִשְמָר שוֹאֵף דְרוֹר.
מִשְמָר בעל מַשָק כנפיים אָצִיל כמעוף צִיפּוֹר.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
5 |
|
|
|
|
6 |
|
|
חכם לא ניכנס לצרות שפיקח יודע איך לצאת מהם...אז ראש הממשלה שלי הוא לא חכם.!!! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איציק ב |
|
|
7 |
|
|
ב'ה יוסי כל מה שכתבתה אמת,אולמרט זה לא מנהיג זה עסקן קטן שהולך עם כסף בכיס, ג'ובים בכיס ומחלק לחברה אותם הוא חפץ ביקרם.עשיתה אותו פיקח, חכם,אבל איטלגציה שואפת לכלום.את אותה התנהגות הוא התנהג לפני 40שנה במרכז החופשי אז הוא היה פייטר נגד תמיר שהכיר אותו היטב והתרחק ממנו. חוסר האישיות שבו,החשדנות ,הקפת עצמו בנאמנים שהם לא נאמנים זו היא תכונתו.זה אופנתי לדבר על שלום אז הוא מדבר אם המאופנה משתנה הוא משתגה ,אבל בשורה התחתונה זה לא מנהיג שיודע דרך.אחריו יש שורה של נגררים שעלולים להביא נזקים בלתי הפיכים למדינה זה לא מעניין אותו .כל הנושאים שאה מעלה בכתבתך אני חוזר נכונים ,מהשמעגין את אולמרט זה מה שטלנסקי אומר עליו שמתי לו מעטפות בכיס .והאמין לי שמעטפות כאלה מחיות אותו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
זאב בר. |
|
|
8 |
|
|
אולמרט יודע הרבה על מושחתים אחרים ב"קדימה" (מי לא מושחת שם?) וביתר המפלגות, וכהוא יפול הוא יוריד איתו רבים ורעים - זאת אולי הסיבה שהם מ-פ-ח-ד-י-ם ממנו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מזרחן |
|
|
9 |
|
|
להפקיד את חיי בתך, את חיי בנך, בידי אדם כה חסר-אחריות, כה לא-יוצלח, כה לא מוצלח,
כה רשלן, כה שלומיאל, כה פרזיט !
פרזיט אשר גם לא טעם מעולם, לא טעם אף פעם, מעודו, בעצמו, טעמה של חזית.
פרזיט אשר ביהירות, רשלנות, הפקרות, גאוותנות, ראוותנות, רדידות, שטחיות, טיפשות,
הכריז "עד כאן", שלח אל מותם הנמנע, הנמהר, המיותר, מותם ללא עת, ללא צורך של בנך, של בתך
הפכם כהרף עין, בִּן לילה, חיש קל, ללא טיפת שיקול דעת, בלי כובד הכרעת משקל,
בלי קורטוב מחשבה או שמץ של מאמץ – לגל-עד, מצבה, אבק כוכבים, אבן-גזית.
להפקיר את חיי בתך (שוֹמוּ שמיים!), חיי בנך יחידך אשר אהבת (ישמור אלוקים!), בידי פרזיט
פרזיט אשר בהתעקשותו לשרוד בכל מחיר בשלטון,
צולה סבלנותו וכוח הישרדותו של עמו בדרך כה נלוזה, בזויה, ניבזית
פרזיט אשר חרף כשלונותיו-הצורבים-החמורים, תרבות חרבונותיו-שגיאותיו-אסונותיו הנוראיים
אשר אותם המיט ברשלנותו הטבעית, בטיפשותו ובשלומיאליותו על עצמו ועמו
מתעקש להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח,
מקרין מבט מזורגג-מעונג-מדונג-מעוגג, מבט זורח, פורח, קודח
מבט מעורר שאט נפש, סלידה, בחילה, תיעוב,
מפח בלב ובנשמה, חרפה, גועל-נפש, בושה וכלימה
אך ידוע יודע הנך כי מאום, שום-כלום
לא עשוי להזיז, לא מזיז, לא יזיז לו לפרחח-ממולח פרזיט שחצן זה – יען עוד ידו נטוייה !
פרזיט אשר מעורר גלי סערה בכל רבדיה, גווניה, שכבותיה של חברה שברירית ושבירה
לפרוסות קטנטנות-דקיקות, לקציצות מקוצצות,
קוצץ בלי-רחם סבלנות אזרחיה של אומה, מטגן את דמה של מדינה שלמה
פרזיט אשר משפיע, בדיעותיו ובהשקפתו אף מכריע
מי יחיה ומי ימות. מוות היום נובע משטות.
פרזיט אשר משרה ומביא עמו רוח רעה, רוח נכאה, רוח דכאון, רוח גרעון, רוח תבוסה, רוח מפלה,
על כל צעד ושעל מחולל פרזיט-נצחי, פרזיט-שרוי-תמידית-בטרנזיט
רוח אימה, רוח איבה, רוח מירמה, רוח שלילית, רוח גבית, רוח תזזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי פרזיט
פרזיט קצר-ראות, נעדר לחלוטין נתיב, שביל, מסלול, דרך, מטרה,
פרזיט בלי שמץ חזון,
איך... איך... איך... כך נפלו עלינו חודשים ספוגי-רווי סבל, אבל, כאב, שכול, יגון ?
פרזיט מאומן, מיומן, מתורגל, מושלם בחיפזון, חיפזון רדוף מוות, עורג וכמה אֱלי קבר, הרה-אסון
פרזיט חסר ייעוד, יעד, תכלית, פרזיט אותו תמצאנו תמיד כאמור שוהה אך ורק בטרנזיט
פרזיט משמיד תקוות, מבעיר ציפיות עם ישראל, על להבות פז-גזית.
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקירה 'קדימה' את חיי בנינו, חיי לוחמינו, חיי חיילינו
משל וכאילו היתה זו מפלגה לא עברית, מקרית, אקראית, ערטילאית,
ועם זאת שימשה ומימשה 'קדימה' מסגרת עיוורת לחבורת-צמרת,
חבורת-זבל גלותית, עלותית, עלוקתית, שרלטנית, טפילית, נכרית, בלתי-אחראית, לועזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, אדם בלום-עמום-רדום, פרזיט
פרזיט ממולח, מאד לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, מטלטל, מקלקל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק אשר מאומה לא הפנים, את הכל רק שחק, מחק ודחק.
פרזיט מרעיף חיוכים לאינספור, צובע עולמנו בשחור ואפור
שולח חיוכיו בתבל (עד אנה מגיע ההבל?), מפזרם לאינסוף, פרזיט המזכיר בחיוכיו-חיקויי קוף
חיוכיים בלי הפסק, חיוכים ללא-הרף, כמהמר אשר את קלפיו ערב-ערב, לילה-לילה טורף,
עושה כן טרם שאת חיי בנינו-בנותינו מבזבז, בגיליוטינה עורף
במציאות עגומה-עכו |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
|
|
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, אדם בלום-עמום-רדום, פרזיט
פרזיט ממולח, מאד לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, מטלטל, מקלקל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק אשר מאומה לא הפנים, את הכל רק שחק, מחק ודחק.
פרזיט מרעיף חיוכים לאינספור, צובע עולמנו בשחור ואפור
שולח חיוכיו בתבל (עד אנה מגיע ההבל?), מפזרם לאינסוף, פרזיט המזכיר בחיוכיו-חיקויי קוף
חיוכיים בלי הפסק, חיוכים ללא-הרף, כמהמר אשר את קלפיו ערב-ערב, לילה-לילה טורף,
עושה כן טרם שאת חיי בנינו-בנותינו מבזבז, בגיליוטינה עורף
במציאות עגומה-עכורה-מיוסרת, מציאות סוערת-מכוערת-קודרת,
מציאות בה אנו חיים, מציאות אכזרית
בולט פרזיט בעל מתק-שפתיים, נופת-צופים,
פרזיט אשר מתקתק הנו לא פחות מסוכרזית.
איך.... איך... איך.... וכיצד ייתכן כי לנו כזאת, כדבר הזה ארע ?
איזו מכה ! איזו צרה צרורה ! איזו קללה ארורה !
מדוע ? למה ? כיצד כך קרה ?
איך... איך... איך... וכיצד את,
אֵם ישראלית, אם יקרה, אם תמימה, אם מסורה, אם עבריה,
אם רחמניה, אם דאגנית, אם נחושה, אם עקבית,
אם אשר ערב-ערב שינה הדרת מעינייך, לא סגרת עפעפייך,
טרם שאת בנך ובתך האכלת, טרחת להשקות, השכבת לישון וכיסית
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקדת, בלי משים לא הבחנת כי הפקרת,
את חיי בתך, את חיי בנך
בידי מעמיד-פנים, שחקן, ליצן-מוקיון-טראגי,
"מנהיג" כה איום, כה נורא, יצור כה פרזיט ?
איך...?
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
10 |
|
|
להפקיד את חיי בתך, את חיי בנך, בידי אדם כה חסר-אחריות, כה לא-יוצלח, כה לא מוצלח,
כה רשלן, כה שלומיאל, כה פרזיט !
פרזיט אשר גם לא טעם מעולם, לא טעם אף פעם, מעודו, בעצמו, טעמה של חזית.
פרזיט אשר ביהירות, רשלנות, הפקרות, גאוותנות, ראוותנות, רדידות, שטחיות, טיפשות,
הכריז "עד כאן", שלח אל מותם הנמנע, הנמהר, המיותר, מותם ללא עת, ללא צורך של בנך, של בתך
הפכם כהרף עין, בִּן לילה, חיש קל, ללא טיפת שיקול דעת, בלי כובד הכרעת משקל,
בלי קורטוב מחשבה או שמץ של מאמץ – לגל-עד, מצבה, אבק כוכבים, אבן-גזית.
להפקיר את חיי בתך (שוֹמוּ שמיים!), חיי בנך יחידך אשר אהבת (ישמור אלוקים!), בידי פרזיט
פרזיט אשר בהתעקשותו לשרוד בכל מחיר בשלטון,
צולה סבלנותו וכוח הישרדותו של עמו בדרך כה נלוזה, בזויה, ניבזית
פרזיט אשר חרף כשלונותיו-הצורבים-החמורים, תרבות חרבונותיו-שגיאותיו-אסונותיו הנוראיים
אשר אותם המיט ברשלנותו הטבעית, בטיפשותו ובשלומיאליותו על עצמו ועמו
מתעקש להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח,
מקרין מבט מזורגג-מעונג-מדונג-מעוגג, מבט זורח, פורח, קודח
מבט מעורר שאט נפש, סלידה, בחילה, תיעוב,
מפח בלב ובנשמה, חרפה, גועל-נפש, בושה וכלימה
אך ידוע יודע הנך כי מאום, שום-כלום
לא עשוי להזיז, לא מזיז, לא יזיז לו לפרחח-ממולח פרזיט שחצן זה – יען עוד ידו נטוייה !
פרזיט אשר מעורר גלי סערה בכל רבדיה, גווניה, שכבותיה של חברה שברירית ושבירה
לפרוסות קטנטנות-דקיקות, לקציצות מקוצצות,
קוצץ בלי-רחם סבלנות אזרחיה של אומה, מטגן את דמה של מדינה שלמה
פרזיט אשר משפיע, בדיעותיו ובהשקפתו אף מכריע
מי יחיה ומי ימות. מוות היום נובע משטות.
פרזיט אשר משרה ומביא עמו רוח רעה, רוח נכאה, רוח דכאון, רוח גרעון, רוח תבוסה, רוח מפלה,
על כל צעד ושעל מחולל פרזיט-נצחי, פרזיט-שרוי-תמידית-בטרנזיט
רוח אימה, רוח איבה, רוח מירמה, רוח שלילית, רוח גבית, רוח תזזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי פרזיט
פרזיט קצר-ראות, נעדר לחלוטין נתיב, שביל, מסלול, דרך, מטרה,
פרזיט בלי שמץ חזון,
איך... איך... איך... כך נפלו עלינו חודשים ספוגי-רווי סבל, אבל, כאב, שכול, יגון ?
פרזיט מאומן, מיומן, מתורגל, מושלם בחיפזון, חיפזון רדוף מוות, עורג וכמה אֱלי קבר, הרה-אסון
פרזיט חסר ייעוד, יעד, תכלית, פרזיט אותו תמצאנו תמיד כאמור שוהה אך ורק בטרנזיט
פרזיט משמיד תקוות, מבעיר ציפיות עם ישראל, על להבות פז-גזית.
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקירה 'קדימה' את חיי בנינו, חיי לוחמינו, חיי חיילינו
משל וכאילו היתה זו מפלגה לא עברית, מקרית, אקראית, ערטילאית,
ועם זאת שימשה ומימשה 'קדימה' מסגרת עיוורת לחבורת-צמרת,
חבורת-זבל גלותית, עלותית, עלוקתית, שרלטנית, טפילית, נכרית, בלתי-אחראית, לועזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, אדם בלום-עמום-רדום, פרזיט
פרזיט ממולח, מאד לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, מטלטל, מקלקל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק אשר מאומה לא הפנים, את הכל רק שחק, מחק ודחק.
פרזיט מרעיף חיוכים לאינספור, צובע עולמנו בשחור ואפור
שולח חיוכיו בתבל (עד אנה מגיע ההבל?), מפזרם לאינסוף, פרזיט המזכיר בחיוכיו-חיקויי קוף
חיוכיים בלי הפסק, חיוכים ללא-הרף, כמהמר אשר את קלפיו ערב-ערב, לילה-לילה טורף,
עושה כן טרם שאת חיי בנינו-בנותינו מבזבז, בגיליוטינה עורף
במציאות עגומה-עכו |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
|
|
בניגוד לדעת-רוב בחבורת-זבל אשר מכנה עצמה ברוב חוצפתה : 'קדימה' – אין להמעיט בנזקים אשר מסוגל ויכול להמיט וממיט ראש מכשלה טפיל, הרסן, דורסן, פרזיט.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
11 |
|
|
עַל מָה נָפְלוּ הַבָּנִים... ?
אִמְרוּ-נָא, הַגִידוּ, עַל מָה נָפְלוּ הַבָּנִים... ?
לחשוב, להרהר, להעלות בקצה-קצה הדעת, על הדעת
על מה נָפַל עול-אולמרט ועל מה, כן על מה, נפלו הבנים – הן זכותך, חובתך , אזרח, אדם, אֵם ואב זאת לדעת !
רק קורטוב הירהור שכזה בלבד מסוגל לטלטל נשמתך, לחבל בנפשך, להפוך את הדעת למשגעת, משוגעת, משתגעת
לא כל שכן כאשר אין לך ולוּ טיפת השפעה על אשר נעשה, על המציאות, המכוערה, העכורה, הנוראה, הארורה !
אף אם מחשבתך מבקשת מכליה לצאת, לחפש פיתרון לעומק השיברון, מחשבתך מיוסרת, מיוגעת, מיוזעת
אתה מוצא עצמך ניצב בעמדה בלתי-נתפשת, בלתי-מעשית, בלתי מציאותית, בלתי מתקבלת על הדעת
יען הנך לחלוטין חסר אונים, נידף ברוח, זקוק וראוי לחמלה ולרחמים, אם לומר רק מן הקצת והמעט
אינך יכול לתרום, אינך אמור להועיל, לנסות דעה אחרת במישהו, כל מאן-דהוא, לטעת.
דעתך כאזרח אינה חשובה כלל, דעתך לא משחקת כל תפקיד, דעתך כמו בישימון, במדבר צחיח, איננה כלל נשמעת
שום משקל אין לדעתך בהחלטות ממשלה-מכשלה חובבנית, רשלנית, נכלולית, נפתולית, פתלתולית, שלומיאלית
ממשלה-מכשלה כה מופקרת, כה מתאכזרת, כה מתנכרת, כה-יהירה, כה נמהרה, כה-גרועה, כה-מרשעת
אין לאל-ידך אף לטכס עצה כיצד להתחיל להתיר את הפלונתר המסובך בגרעין אותה פקעת
יישותך לזאת לא נועדה, לא יועדה, בסך הכל אתה אזרח פיצפון, אזרח קטנטון, נטל, עול, מכשול, תולעת
מן הסתם חושבים עליך מנהיגיך כי יש להם גם עניין עם חושם, טמבל מוחלט, יורם, יצור לא חושב, לא אוהב, לא כואב
את הכל מבצע באיטיות משוועת כמו חילזון, צב, בחשאי, במיסתור, בלאט, מעט, לאט
שלא לומר, שלא להזכיר, שלא לציין כי הנך (איך וכיצד, אמור-נא, כך ולזאת הגעת?) גם בעל ראש דלעת
כן... כן... לשנות ? לתקן דברים ? אינך יכול, אינך יכולה, ואל תעלו זאת גם, חלילה, על הדעת !
אכן כי כן, ידך לכך בפירוש, נכון להיום, אינה מסוגלת, אינה יכולה, אינה עשויה, אינה מגעת.
לחשוב על מה נפל עוֹל-אולמרט ועל מה נפלו הבנים... ? כלום איננו מכך משתוממים ? מופתעים ? נדהמים ? מתפלאים ?
אוי לנו כי למחשבה זאת הגענו... אוי לנו כי כך ארע לנו... כך קרה לנו.... אבוי לנו כי לכך, לזאת הגענו...
אכן כולנו סומים היינו, פיסחים, עיוורים
יען מה שמתרחש היום במדינתנו, בעולמנו, במציאותנו, בנוף חיינו, לנו לכולנו, איננו אך ורק לנו לצנינים
וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:
חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם
לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם,
וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם.
מדינתנו, כך ברור, כך צרור ונהיר הדבר, אין כל צורך לבטא, לחזור ולומר זאת שוב, מדדה, צולעת, מקרטעת
חור שחור גדול עתה נפער בה, הפכה מדינתנו למדינה חסרת ערכים (בה כמעט כולם, מדוע ולמה, כולם בוכים),
מדינה חסרת-אונים, ליגלוג וציפצוף על החוק, תוך הרעפת חיוכים וצחוק, הפך בה להיות טבע שני, טבע מתוק
עבירות הפכו הלכה, הרגל, נוהג, מדינה חסרת כבוד לזולת, מדינה נעדרת טיפת משמעת,
מדינה אשר כמעט כולה ליקוי מאורות אחד גדול, פיספוס אומלל, שגיאת חיים, מגרעת
מדינה חולה בנשמתה, בנפשה, בגופה במחלה ממארת, מחלה חשוכת-מרפא, אם תרצו סרטן, אם תרצו צרעת
אינה אלא צל עצמה, אוי ואבוי לנו, להעיז להרהר על סמך מה מתקבלות החלטות ?
על סמך מה הכרעות כבדות-משקל מדינה קובעת ?
אם בעיסוקים פליליים מעל לראשה, במי-מדמנה, ברפש-עד-נפש מוצפת, שרויה מדינה, רתוקה, |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
12 |
|
|
אֲדָמָה חֲרוּכָה
אכן, אֲדָמָה חֲרוּכָה....
לאחר מלחמת לבנון השניה, מלחמה אותה הפך מן הלב עוֹל-אולמרט חיש-ביש לשְכוּחָה
מלחמה רשלנית-שלומיאלית אשר בלי-ספק מלחמה היתה מאד בלתי מוצלחה
התרכז עוֹל-אולמרט בהשכחת העובדות, ההיסטוריה, עשה כן באמצעות אדמה חרוכה
זה היה עבור עוֹל-אולמרט עיסוק, מתת-אל, זו היתה עבורו עיקר המלאכה.
על כולם צפצץ, לכולם לעג, לגלג בבוז, בראוותנות, בגאוותנות, ביהירות,
על כולם בפה מלא צחק וצחקק : חה ! חה ! חה !
עוֹל-אולמרט התייחס אל עצמו, כמוביל
את עמו טילטל, הִתֵּל בו בלי הרף ב'שְפִּיל'
ראש-ממשלה, לא ראש מכשלה ראה בעצמו עוֹל-אולמרט, כריש אמיתי לא דגיג
חשב את עצמו, למותר לציין, כמי יודע מה, איזה זן, איזה סוג של "מנהיג"
לא ראה בו, בעצמו, אף פעם, חלק בלתי-נפרד מ"עמך"
מה ששלי שלי, מה ששלך שלי, בהחלט לא שלך !
אל אזכרות ממלכתיות בהר-הרצל, הר-המנוחות
נמנע מלהגיע, הדיר רגליו, בביטחה
בקשות והזמנות כאחת על הסף דחה. לא התאבל, לא מחה, לא בכה.
עם המציאות והאמת העדיף שלא להתעמת, כך ראוי ורצוי, אחא.
לא חפץ לִצְפּוֹת בעיניים בוכות, תרץ זאת בסוגיות ביטחון, אבטחה
שמא חשב ? אולי.... ? הייתכן ?
כי את כולם, כל העם, הציבור, פקדה פתע פתאום אמנזיה ? השכחה ?
אך, מה לעשות ? חיים אינם גן-שושנים,
גם אם מאלוקים ניתנו לנו כברכה.
יש בחיים הן גם לא מעט עצב, עצב אשר לעיתים אף מהול בשמחה.
במהלך ובמשך שנתיים, שנתיים חולפות, שנתיים תמימות
שנתיים אשר מציאות קשה היוו והיו מהוות אולמרט. משאיר אדמה חרוכה
במשפחות רבות בעם היו תמונות-מציאות, לחלוטין שוממות-דוממות.
לא קבל, לא נטל, לא עמד עוֹל-אולמרט בשוּם טיפת אחריות
אין צורך לומר כי עובדה זו, השפיעה קשות אף על יכולת הישרדותנו,
אחרי ככלות הכל קודמת לכל בריאותנו, בריאות אשר חשובה לנו להישרדות
התכחשותו השפיעה שלילית על כוחה של הסתגלות לחיים, על רצון ויכולת לחיות, על חַיוּת.
אל מנעמי ומטעמי החיים שש, לא גזר על עצמו עוֹל-אולמרט שוּם וכל טיפת התנזרות
את מכשלתו-מכשלתנו ניהל ביהירות, שרירות, ראוותנות, גאוותנות, אכזריות.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
נסים ישעיהו
אז מה, עדיף לנו אחמדינג'אד או נאסראללה, על פני מוברק למשל? זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט להשיב על כך בכנות, אבל כן, בהחלט כן עדיף אויב גלוי על פני אויב בתחפושת של ידיד
|
|
|
|
|
|
עידן יוסף
השבוע ירדה מעל סדר היום הצעת חוק הטוקבקיסטים שחוללה סערה. תמורתה נקבל מדיניות הסדרה וולנטרית. מה זה בדיוק אומר ולמי זה בכלל מועיל?
|
|
|
|
|
|
פרופ' אוריאל רייכמן
פרופ' רייכמן הכין נאום אותו עמד לקרוא בישיבת מועצת קדימה (10.07.08) שכונסה לקביעת מועד לעריכת בחירות מקדימות בלחצם של אנשי אולמרט לא ניתנה לו רשות הדיבור נאומו של רייכמן אותו לא השמיע מובא להלן
|
|
|
|
|
|
תא"ל במיל. אמציה (פצי) חן
לא למדנו כלום ממלחמת לבנון השנייה, בדיוק כפי שלא למדנו מקודמותיה משמע כי להימנעות מהפקת לקחים במישור המקצועי, נלווה הפגם המוסרי של ביזוי זכרם של לוחמי צה"ל שנפלו במלחמה תא"ל במיל. אמציה חן מסביר כיצד יכלו להימנע מלחמות ב-20 שנה האחרונות ולמה המלחמה הבאה קרובה מתמיד
|
|
|
|
|
|
בועז מושקוביץ
יוסי שריד ודדי צוקר, שני בעלי ותק מופלג בהבאת שלום למזרח התיכון, שדרכם המדינית מעולם לא הניבה צל של הצלחה, עדיין משיאים עצות למרות הגיחוך שהם מעוררים, כדאי לשים לב לתופעה הזאת
|
|
|