הנה מוטלות גופותינו

יום רביעי היה יום שחור למדינת ישראל. אחרי שנתיים ימים של ציפייה לשחרור החיילים החטופים, הגיעה פרשה כואבת אל סיומה, ונסגר מעגל, עם חזרתם של השבויים הביתה, בארון. במהלך השנים הללו, לא ידענו מה מצב החטופים, אך בכל זאת החלטנו להחזירם בכל מחיר, העיקר שישובו הביתה. היום הם לפנינו, מוטלים, ממחישים עד כמה שוב, עשינו טעות גדולה. לחזיבאללה היו מספיק סיבות לשמוח אתמול. לא יעזרו, רבותיי, שום דברי תירוצים וגמגום של אולמרט, אנחנו הובסנו. בואו נודה על האמת ונסתכל על המציאות הכואבת בפנים ללא ניסיון לרמות את עצמנו. לא, חיזבאללה ממש לא הפסיד. אלו אנחנו שגרמנו לעצמנו להשפלה כל כך עצומה, ולמשחקי הרגע האחרון של חיזבאללה. העסקה הזאת הייתה פסולה מן השורש ומשהסכמנו לה, הרי שגרמנו לעצמנו רעה ונזק עצום. ראשית, המחיר. היה ברור לכולם ללא בדל של ספק, וללא כל ערפל כפי שניסו לצייר לנו כל הזמן, שהחיליים מתים, ושיוחזרו לנו גופות. ראש המוסד והשב"כ אמרו דברים ברורים. לא אולי ולא שמא אלא בוודאות, אך אנחנו העדפנו לחשוב שהכל בסדר. מדינה שלמה הלכה שבי אחרי ארונות, ושילמה עליהם מחר יקר: על גורל רון ארד לא נדע לעולם, את משפחות נרצחיו של קונטאר אמללנו (למה להם לא הסתכלתם בעיניים?), כבודנו הושפל, והגרוע מכל: המחבלים ששחררנו (הם לא היו אסירים אלא מחבלים, יש להדגיש) מתכוונים, כך הם אומרים (אתמול בעצרת חיזבאללה), להמשיך במאבק נגדנו. הם ימשיכו בטרור.

שימוש מרושע

החיזבאללה עשה שימוש מרושע ברחמנות שלנו, בנכונות שלנו לשלם הכל. הוא לא גילה את מצב החטופים, אבל אנחנו יכולנו להגיד לו מה שלום קונטאר וארבעת המרצחים השפלים. הצלב האדום ביקר אצלנו את השבויים, אך מעבר לגבול לא, כי חיזבאללה לא איפשר לו. חיזבאללה שיחק בנו, ואנו נעתרנו לכל בקשותיו וכמובן המשכנו לומר כמה שאנחנו צודקים. הממשלה נכנעה לרגשות ולא לשכל. בעבור גופות, נתנו את הכל. נכון, אנחנו עם מוסרי שדואג לבניו. אך עם מנוולים שפלים לא צריך לעשות עסקים. מהדורות החדשות ברחבי העולם תהו מדוע אנו מדברים עמם. לא היה כאן ספק על מה אנחנו מדברים, וזאת הטרגדיה הגדולה, כי אם לא היינו יודעים את מצבם והיננו בספק, הרי שאולי המחיר היה שווה, אך במציאות של ודאות שבה ברור שיש כאן עסקה לא טובה, על גופות, ושהשכל הוא הצודק, הלכנו אחרי הלב, והצטערנו. "הנה, עכשיו תראו מה עלה בגורלם", אמר אחד מאנשי החיזבאללה, כאילו בדרך אגב, משפט מצמרר שהפך את המשפחות של החטופים לשק חבטות ואת החטופים לשק תפוחי אדמה, סליחה על הביטוי, שלא שווים למאומה. רוצח תינוקות הופך לגיבור לאומי, גופות הופכות למסחר וכבודנו הופך לדבר האבוד. אחרי זה נשאל את עצמנו כמו אחרי עסקת ג'יבריל ועסקות נוספות, למה עשינו את זה? וכמובן נבטיח לעצמנו ששוב זה לא יקרה, אך בעסקה הבאה הלב שלנו יכריע שוב את המציאות הנכונה הריאלית והמפוכחת, שמוכחת בצורה ודאית. שוב התקשורת תתגייס למענם בצורה מוגברת וחסרת פרופורציות, ושוב נמצא את עצמנו בוכים על ארונות קרים. תסתכלו להם בעיניים? ומה עם מאות הנרצחים על-ידי המחבלים שהוחזרו לחיזבאללה? עליהם לא להסתכל בעיניים? הם לא מסכנים? איננו חזקים, כמו שאנו מנסים לתאר את עצמנו, מפני שאם היינו כאלה הרי שהיינו נוהגים אחרת. כשראינו את גופות החיילים היינו צריכים לירות לקונטאר בראש. גופות תמורת גופות. משוואה פשוטה. נסראללה יוצא מהבונקר אל ההמונים? קחו מסוק וחסלו אותו. דמו של המנוול בראשו. גם אותו וגם את קונטאר על במה אחת, בפעם אחת, לתמיד. מדוע אנחנו לא עושים זאת? התשובה פשוטה: הממשלה כנועה וחלשה ועסוקה בשחיתויות חבריה. היה צריך לרצוח כבר לאחר הפיגוע את קונטאר בכדי שאחר כך לא נצטרך לעמוד בפני הסיטואציה הקשה של שחרור, ובכדי שאחרי זה לא יבוא עו"ד כמו זה של מחבל הטרקטור ויאמר בכזאת טיפשות: למה הרגתם אותו? הייתם עוצרים אותו. במילים אחרות הוא התכוון שפשוט נאמר לו "מר מחבל יקר אתה עולה על אנשים ודורס אותם, רד נא מהטרקטור, אנחנו רוצים לעצור אותך". בשביל מה? שאחרי זה הוא ישתחרר בעוד עסקת שבויים? חיזבאללה ניצחו, הם הפכו את כולנו לשבויים, גרמו לנו להקשיב להם. כל האסירים שלהם כבר אצלם, ובפעם הבאה שיחטפו לנו חייל לא יהיה לנו במה לנופף להם כקלף מיקוח. ממשלת אולמרט שהביאה עלינו מלחמה מיותרת עם מאות הרוגים ופצועים רבים, הביאה עלינו חזית נוספת, מערכה חדשה, הפעם ללא כלים נגדיים של שבוי שלנו נגד שבוי שלהם. ארסנל השבויים נגמר, הם יכולים לבקש הכל. עלינו להבין שאם לא נתעורר, נחקור את מה שקרה כאן ובעיקר נחליף את השלטון הרקוב והמושחת, הרי שאין לנו מה להלין על חיזבאללה אלא על עצמנו. לעסקות הבאות תהיה אותה תוצאה כאובה ומצערת. אנחנו גורמים לצרות שלנו, ע"י פעולות בלתי מחושבות. יכולנו למנוע את המראות אתמול עם קצת היגיון בריא של עם שיודע לומר לאויביו: עד כאן, ולא לשלם כל מחיר.