האמנית יפה וינר מביאה את נוף ילדותה

פתיחה חגיגית: יום חמישי 01-11-2012 בשעה 19:30 תתקיים ב"גלריה העירונית - בית אמני הרצליה" רח' בן-גוריון 7 הרצליה אוצרת: ד"ר דליה הקר אוריון התערוכה פתוחה לקהל בימים א,ג,ד,ה, בין השעות 10:00-13:00. 16:00-19:00, בימי שני הגלריה סגורה ביום שישי בין 10:00-13:00 טל גלריה: 09-9589986 יפה ציירת אימפרסיוניסטית נולדה וחיה בהרצליה. את השכלתה האומנותית רכשה באוניברסיטה הפתוחה. בקורסי אומנות באוניברסיטת תל אביב, במדרשה לאומנות ברמת השרון, ועבדה עם אמנים ישראלים אחדים. החלה להתמקד בציור בעת שהותה בפיליפינים (1996-1998) למדה וציירה ציורי טבע ונוף אצל הצייר הפיליפיני המפורסם – רוג'ר סאן מיגאל, כיום, יפה מרבה לצייר נופי ארץ ישראל. עיקר עבודתה שמן על בד. בדרכה האמנותית מביעה את מחאתה השקטה והציורית על ההתפתחות המהירה ובלתי מבוקרת אותה גורם האדם בתקופתנו. יפה משמרת את הטבע כפי שהייתה רוצה לראותו. משתתפת בתערוכות בארץ ובחו"ל השתתפה השנה בתערוכות במדריד, ברצלונה וגי'וורני צרפת אתר האמנית: www.yaffawainer.com "נוף ילדותי" / מדברי האוצרת ד"ר דליה הקר אוריון תערוכת ציור של יפה וינר ( פוליתי) ילידה ותושבת הרצליה, בגלריה העירונית הרצליה, נובמבר 2012. " האדם אינו אלא תבנית נוף הולדתו"...שאול טשרניחובסקי מגדל המים המצטייר על גבי ההזמנה לתערוכה "נוף ילדותי", שוכן מאחורי ביתה של האמנית. הוא הוקם בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת ומתנוסס כסמל לתקופת ילדותה של יפה שנולדה וגדלה בה. כיום סביבתו של המגדל השתנתה, נבנו מבנים חדשים, נסללו כבישים, אך בציוריה של האמנית קפא הזמן מלכת והיא מעלה את הנופים כפי שהשתמרו בזיכרונה מכל התקופות. הציורים בתערוכה משקפים שלושה גופי נושאים הזכורים לה מילדותה ומלווים אותה בדרכה עד הלום: העצים (בעיקר האקליפטוסים), הים והשדות. העצים דומיננטיים בציוריה ובעיקר עצי האקליפטוס. חורשות אקליפטוס נמצאות עד היום בנווה עמל, הרצליה פיתוח והסביבה. בציורים המעלים מקומות ידועים בעיר, מהווים העצים את העיקר ביצירה ומספר בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים מבצבצים מבעד לעושר העלווה ובקושי מורגשים. הים מייצג את הטבע במלוא אונו. היא מתייחסת לעוצמה הנצחית של הים ומעלה את המחזוריות המתבטאת בעושר גווניו בשעות שונות של היום ובעונות שונות של השנה. השדות המופיעים בתערוכה הנוכחית וערמות החציר הנוכחות בהן נמצאים בהרצליה, ערמות החציר המייצגות הן את המחזוריות והן את הצורך של האדם להיזון מהטבע, ממלאות את התפקיד העיקרי בעלילה הציורית. העדר מקומו של האדם בציורים אלה ובכל הציורים של יפה ממחיש את היותו בר חלוף "כציץ השדה". הנחות המכחול הבטוחות והצבעוניות תואמות המציאות קבלו הנכחה נוספת המתבטאת בעיקר בתיאורים מרשימים מלאי הבעה של השמיים, הים והשדות. עצם תהליך היצירה האמנותית מהווה גם הוא דרך לנסות ולהנציח את קיומנו החולף עלי אדמות. כפי שכבר נאמר בשיר "הימים חולפים, שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת". עבודותיה של יפה וינר מהוות עדות חיה שהמנגינה שלה ממשיכה לנבוע כמעין המתגבר ודימוייה החזותיים ממשיכים להדהד בלבבות המתבוננים. נעילת התערוכה: יום שישי 18-11-2012