צריך להצטייד בהרבה תעוזה, אם לא בחוצפה, כדי להודות קבל עם ועדה, וללא כל שמץ של בושה, שערוץ 1 בטלוויזיה הישראלית שם בכיס הקטן את הערוצים 2 ו-10 גם יחד.
זה ייראה, מן הסתם, כמו מסע-פרסום לערוץ כושל כל כך, שחרב הכיליון מאיימת עליו בכל רגע. אבל, עם יד על הלב, הדברים בהחלט לא נועדו לקדם את הצפייה בו כדי להצילו ממפלתו הצפויה.
אולי זה לא פופולרי ופופוליסטי, ובוודאי שלא מעיד על רייטינג מוצלח - אבל ערוץ 1 עדיין עולה ברמתו וברצינותו על שני אחיו-יריביו המסחריים, 2 ו-10, כמעט בכל שידוריו לאורך השבוע.
והנה, צחוק הגורל, ברייטינג המתפרסם חדשות לבקרים בכלי התקשורת - הדברים הפוכים בתכלית: דווקא ערוץ 2 צועד בהם בראש טבלת הפופולריות, בעוד ערוץ 10 מצוי במקום השני, אבל מזדנב הרחק מאחוריו, ואילו ערוץ 1 מצוי במרחק רב עוד יותר משני הערוצים האלה, אי שם בתחתית סולם הרייטינג.
בדירוג שלנו, ולעניות דעתנו זהו גם הדירוג שצריך להעניק כל צופה מיושב בדעתו, טבלת האיכות צועדת, כאמור, בסדר הפוך לגמרי: ערוץ 1 צועד בה בראש, אחריו ניצב ערוץ 10, ואחרון-אחרון, לא חביב, ערוץ 2.
ערוץ איכותי
כי ממה נפשך: ערוץ 1, הוותיק והמנוסה בין שלושת הערוצים האלה, נותר הנאמן היחיד לתוכניות הרציניות, המעמיקות וכבדות המשקל. תוכניות כמו "מבט שני", "גלובוס", "פופוליטיקה" ו"במדינת היהודים" הן רק דוגמאות לכך. אפילו מהדורות החדשות בו - "ערב חדש" ו"מהיום למחר" - מעידות על אינטנסיביות ועומק רבים מאלה המשודרות בערוצים המסחריים, וגם מעניקות ממד עשיר ורחב יותר מזה של מהדורות החדשות, הלקוניות יחסית, בשני הערוצים המסחריים.
ערוץ 2, שהוא הפופולרי והפופוליסטי שבין שלושת הערוצים, לא מהסס לפנות אל הרובד הנמוך ביותר של האוכלוסיה, אפילו בתחום הבידור. תוכניות כמו "נולד לרקוד", "רוקדים עם כוכבים" ו"פוליגרף", אינן בעלות אופי חינוכי דווקא וחיצי הביקורת כבר נשתלחו בהן מזמן על-ידי אמצעי התקשורת. אבל, מה לעשות: הערוץ פשוט מצפצף עליהם. אחרי ככלות הכל - בעל המאה הוא גם בעל הדעה.
ערוץ 10, הנמצא בתווך, אומנם אינו רדוד עד כדי כך, אבל סופג בהחלט חיצי-ביקורת לא מעטים. הוא, אפילו, מנודה על-ידי עיתון מסוים, שאינו חפץ ביקרו ויורד עליו דרך קבע, אף כי האמת ניתנת להיאמר: בסיכום כללי של שידוריו - הוא המעניין שבין שלושת הערוצים. עדיין זכורה תוכניתו הפופולרית, "הישרדות", שזכתה לרייטינג חסר-תחרות, וכמוה גם הסדרה הדרמטית הישראלית המרתקת, "מתי נתנשק", שלא היה לה אח ורע במידה כה גבוהה של צפייה. יתרון נוסף של ערוץ 10: יש לו תוכניות שימושיות, לתועלת קהל הצופים. "המקצוענים", "לרדת בגדול", "שומר מסך", או "תעודה", הן דוגמאות מובהקות לכך, וכאלה חסרות בערוצים האחרים.
מחיר כבד
למרבה הצער, נאלץ ערוץ 1 לשלם מחיר כבד לא רק על רצינותו ואיכותו, אלא גם על שמכוח היותו ערוץ ציבורי, הוא נעדר פירסומות כבשני הערוצים המסחריים, שהן, בעצם, מטה-לחמו של כל ערוץ טלוויזיוני. בלית ברירה נאלץ ערוץ 1 להתקיים מתשלומי אגרת הטלוויזיה, הממומנים על-ידי קהל הצופים, וגם על כך הוא סופג חיצי-ביקורת וזעם, במיוחד של כל אותם צופים רבים שאינם נזקקים כלל לשידוריו. מצבו האקוטי של ערוץ 1 הגיע עד לידי כך שהוא מתקשה, אפילו, לשלם בזמן את משכורות עובדיו ואף נאלץ לפטר רבים מהם בשל מצוקתו הכספית.
מן התמונה העגומה הזאת מתבקשת מסקנה נחרצת: להושיט לערוץ הציבורי יד בטרם ימעד. אומנם דרכו של עולם המדיה הכתובה, בימים טרופים אלה, אינה סוגה בשושנים. לא סוד הוא שכדי לשרוד, נאלצים עיתונים רציניים להפוך לטבלואידים פופוליסטיים ובכך להוריד את רמתם. אסור, בשום פנים ואופן, שאלה יהיו גם פני הדברים בערוץ הטלוויזיוני הציבורי שלנו.
