יש עורכות דין הזקוקות לוואליום

ביום 29.8.08 כתבה כאן עו"ד איריס פרחי, כי "יש אלימות מוצדקת". כשאביה אושפז, היא הסבירה, לא היכתה את הצוות הרפואי (שלדעתה נהג בו ביחס מחפיר) - לא בגלל שהיא מתנגדת לאלימות, כמובן, אלא בגלל "שיש לי מה להפסיד. בכל זאת, רישיון לעריכת דין, לא מוציאים בקלות". הגב' הנכבדת חושבת שאילו לא הייתה עו"ד, הייתה מתנפלת אף היא, כמו אהוד יערי, על הרופאים בביה"ח. היא מאמינה כי זו הדרך לפרוק את תיסכולה על כך שהאחות המטפלת נהגה בה בזלזול. מבלי לכחד ולו מעט במחוייבותם של הרופאים והאחיות לבריאות הציבור המגיע בשערי בתי החולים, ובחובתם לנהוג דרך ארץ, יש לומר לעו"ד פרחי - את מייצגת תרבות רעה וחולה. תרבות של חברה אלימה שאין אני רוצה לגדל את ילדי בה. זוהי חברה המתייחסת אל בני אדם בכלל, ואל הצוות הרפואי בביה"ח בזלזול, באטימות, בהתנשאות וברוע. איני בטוח אם את יודעת, עו"ד פרחי, אבל חלק גדול מהצוות הרפואי שהיית רוצה להכות - עומד על הרגליים 25-30 שעות רצוף, ולפעמים יותר, כדי שיוכל לטפל גם באבא שלך. והרופא הזה אינו מרוויח את הסכומים שאותם את רגילה לראות בחשבון הבנק שלך. הצוות המטפל, אותו את מכנה "טיפש", "מטומטם" ו"מפלצתי", הוא אותו הצוות שיטפל בך במסירות כשתגיעי להתלונן שכואב לך בבטן, והוא הצוות, גם אם קשה לך להאמין, שככל הנראה עשה הכל כדי להציל את אביך. הרופאים והאחיות, בניגוד אלייך, אינם יכולים לבחור את לקוחותיהם. מעניין לדעת - האם גם את תהיי תמיד נחמדה לכל לקוח שישלם לך תשעה-עשר שקלים לשעה (ולפעמים פחות), בשעה ה-27 שאת עובדת בעמידה ובהתרוצצויות אין קץ? דומני כי התשובה לכך שלילית. כמה קל לשבת על כיסא עוה"ד שלך, ולהטיל רפש בציבור כה נרחב של אנשים העושים מלאכתם נאמנה... כמה קל לומר כי מגיעה להם סטירה. ולא למותר לציין, עו"ד פרחי - הסיבה לכך שהטיפול באביך התעכב, היא בין השאר בגללך ובגלל חבר מרעיך. אתם שהפכתם את אומנות הצדק, לאומנות השנור. אתן שמייצגות לקוחות התובעות רופאות על כלום, רק מתוך יצר נקמני. לכן, דעי, נאלצים הרופאים לכתוב כל פסיק ממהלך הטיפול הרפואי, דבר המעכב את הטיפול בחולים אחרים. הם הרי צריכים להתגונן מאנשים כמוך - מידייך המאיימות לסטור, ומקולמוסך המאיים לתבוע.