בהתפעלות חסרת-תקדים דיווחו כתבי קול ישראל על הבכי שתקף את השרה רוחמה אברהם-בלילה למשמע דברי הפרידה של אהוד אולמרט מקהל קדימה. כל כך התפעלו כתבינו, עד שנתנו לרוחמה לגהק כמה נביחות של בכי אל מיקרופונם בשידור חי מ"כפר המכביה", שם התכנסו אנשי קדימה להיפרד ממנהיגם הנערץ בהרמת כוסית לראש השנה הבאה עלינו לטובה - כיוון שכבר נהיה בה, תודה לאל, בלי אולמרט.
למען האמת, אני חושב, שלא מעטים בישראל נשמו לרווחה ובאי-אמון לנוכח העובדה, שעידן אולמרט מסתיים. וטוב שהוא מסתיים בקרשנדו של המלצות להעמידו לדין על מעלליו ארוכי-השנים.
לא מעט נשמו (עוד יותר) לרווחה לנוכח העובדה, שבכך גם ייתם עידן קדימה.
יש מי שסברו, שכמו שמשון, ייקום בנו אולמרט על שהעזנו להדיחו, וייקח את כולנו עמו למחוזות ההרס והחורבן; והם יכולים, כנראה, לנשום לרווחה.
קדימה ניקזה זוהמה
קדימה מצטרפת לעוד הרבה גוויות פוליטיות, שנופחו על-ידי התקשורת הישראלית בשנים האחרונות לבועות אדירות, שהתפנצ'רו עד מהרה. בולטת בהן גיל (מפלגת הגמלאים) של רפי איתן; ולפניה - שינוי של טומי לפיד. הכל נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה, ללא חרטות וללא דמעות (פרט לאלו של רוחמה. האם בכתה אי-כבוד השרה המהוללה כיוון שאחרי הבחירות תצטרך למצוא לעצמה מקום עבודה חדש, תודה לאל?).
עם זאת, ראוי לציין, כי לקדימה היה תפקיד חשוב במדינה: כמו סֶמֶט (פורונקל), ניקזה אליה הרבה זוהמה מכל המערכת הפוליטית הישראלית, וריכזה אותה סביב דמותו המושחתת של אריק. המפלגה נבנתה בצלמו ובדמותו, וכשעבר השמן למחוזות התרדמת - המשיך אולמרט ביציקת דמותה בצלם תבניתו.
צריך להודות, שהניקיון לא היה מושלם, אך היה יסודי למדי. לא פעם קראתי למפלגה זו, "מפלגת האזיקים והחקירות", כיוון שלרגע נראה, כי תיק במשטרה הוא תנאי לבכירות במפלגה זו.
מעבר לדוגמה האישית של אריק - אהוד אולמרט הוא זן בפני עצמו. שילוב נורא ונדיר במיוחד של שחיתות ושל זחיחות-דעת, וטוב שהוא נכחד. אריק, לפחות, היה גנרל מעולה. אולמרט, מה עשה (חוץ מהרבה מאוד לבֵיתו)?
למרות זאת - איני מאמין, שאהוד אולמרט יועמד לדין. לא אבכה כלל אם תחזיתי תתבדה.
מבט אל השלישייה המובילה במדינה - כולם אנשי קדימה - מעורר גועל, בחילה עזה וחרדה לגבי עתידנו. הכיצד התדרדרה מדינה צעירה לרמה כל כך נמוכה?!
עם תוצרת פגומה זו מבית-מדרשה של קדימה נצטרך, לצערי, להמשיך לחיות - לפחות, עד לבחירות. אני בטוח, שהשלישייה עוד תאכיל אותנו מרורים ותרגילים - כמיטב יכולתה. הרי לשם כך הגיעו לקדימה, ולכן נבחרו אנשיה לתפקידיהם.
הנחיות בימוי להצגת פרידה
מעניין להביט
בהצגת הפרידה של אולמרט, כדי להבין עד כמה מושחתים הוא וקדימה [באותיות מוטות מובאות הערותיי להצגת הפרידה].
"... במקום לזכות באמון הבסיסי הזה, מצאתי את עצמי, מיד עם היבחרי, נתון בגל של חקירות, בדיקות וביקורות" - התלונן אולמרט.
כידוע, סתם כך חקרו אודותיו ואודות חבורתו; וכידוע, לא נמצא דבר - פרט להר של ממצאים.
והקשיבו לדבריו - "בתחום הביטחון, חיזקנו את צה"ל - הוספנו לבניין כוחו וגייסנו משאבים אדירים שלא ניתנו לו בעבר. הצפון שקט ואינו נתון באיום מידי. כושר ההרתעה של ישראל שופר ללא הכר".
כיוון שגדל בנחלת ז'בוטינסקי, אתמה האם אי-דבקותו באמת הולמת את ה"הדר"? ועוד שאלה קטנטנה - האם במהלך איסוף המעטפות וההכנות לחקירותיו היה לו זמן לקרוא את דוח וינוגרד?
אולמרט איחל למועמד שיחליפו, "שלא יידע את הרשעות והזדון שעברו עליי בשנה האחרונה".
ממש התחשק לי לגעות בבכי מר ונורא לנוכח העוול הנורא, שנעשה לצדיק הכפרי. פלא שרוחמה לא התאפקה.
הקהל באולם קיבל את ראש הממשלה בחום רב. קולו של אולמרט נחנק מספר פעמים מהתרגשות.
גם אני נחנקתי מהתרגשות. מספרים על אחד מראשי מפא"י בשנות הארבעים, שכתב בעצמו את נאומו (אז עוד לא היו תאילנדים), וציין באחד מדפיו, "כאן להגביר את הקול. הטיעון אינו משכנע כלל!" האם כותב נאומיו הורה כאן לאולמרט להחניק את קולו, ולהתרגש?
"אני נרגש להיות כאן אתכם. זו [קדימה] מפלגה של העם בשביל העם", אמר ראש הממשלה.
ממש דוגמה נהדרת ליכולתו של אולמרט להגיד אמת, אפילו ברגעים שכביכול הציג את התרגשותו, ולראות נכוחה את המצב ואת המציאות. זה מזכיר לי את ההספד של גנרל דאגלס מקארתור על הנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט, "מעולם לא הוציא המנוח דבר אמת מפיו, אלא אם נכפה עליו הדבר בכוח".
"אמנם אנחנו גוף צעיר בפוליטיקה הישראלית, אך נראה שהיינו כאן תמיד" - הדגיש אולמרט.
אכן, צודק: השחיתות השלטונית הייתה בפוליטיקה הישראלית - כבר מתחילת שנות העשרים למאה הקודמת.
אולמרט הוסיף: "ברור לכל שקדימה היא עובדה קיימת, ומפלגה חיה ופועלת שיש בכוחה להנהיג את המדינה לאורך שנים רבות".
שוב, מעניין לדעת עד כמה מנותק - או שקרן - הדייר בבית ברחוב בלפור?!
"כאשר ייבחר יו"ר חדש למפלגה אתפטר מתפקידי כראש ממשלה ... אפנה את מקומי כראוי, בצורה מכובדת, הוגנת ואחראית כפי שנהגתי בכל תקופת כהונתי ...".
ראשית, כשזה יקרה, אברך "שהחיינו". כידוע לכל, הגינותו של אולמרט זו הסיבה, שמבקר המדינה והמשטרה החלו להתעניין במעשיו.
והוא סיים את דבריו, באומרו: "יש לנו מדינה אחת, נפלאה, שאין כמוה בעולם. אני אוהב אותה בכל לבי ומאודי, ואני אסיר תודה לכם, אזרחי ישראל, על הזכות שנתתם לי לפעול למענכם".
והוא צודק. בשום מקום אחר, מי שהיה כל חייו הבוגרים עובד ציבור אינו מצליח לצבור כל כך הרבה הון, רכוש ומעטפות. כאן, בארץ חמדת אבות, ולא בשום מקום אחר קמה, בעצם, ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. אולמרט נהנה מכך (למשל, בנסיעותיו הרבות בכל העולם על חשבוננו), ואוהב מאוד את המדינה בשל כך. ואשאל, כמו נערה לאחר הדייט השלישי: האם ימשיך לאהוב אותי גם אחרי שאמנע ממנו את חסדיי?
