הציוויליזציה הגיעה, סוף סוף, לפינה הנידחת של ליקיה הטורקית. על צלע-הר תלול ומיוער, הגולש בתוך מפרץ רוגע, מערבה לאנטליה, ניצב כפר הנופש המקומי, העשוי להיות תחליף ואבן-שואבת לאותם תיירים ישראלים המבקשים להתרחק מן ההמון של המלונות הסואנים.
בשונה ממועדון הים התיכון, למשל, כפר הנופש הטורקי של ליקיה נמנע מלהפעיל את הנופשים בסדר-יום קבוע וידוע מראש. מפעיליו מניחים לאורחים לעשות ככל העולה על רוחם: ירצו - הריהם תופסים שלווה על שפת הבריכה, או על החול הזך, בפינה רחוקה של החוף; ירצו - הריהם יוצאים לסקי-מים, או לצלילה, במימי המפרץ, או שהם מתחרים בקליעה בחץ וקשת, משחקים טניס, או יוצאים למסע-ג'יפים בסביבה ההררית והפראית, עתירת העתיקות והכפרים הציוריים.
בכפר הנופש המבודד מן העולם, אך שוקק החיים, יש מרחץ טורקי, חדרי-כושר ועיסויים. מבני הכפר בנויים בשלל סגנונות, ומתכנניו, שנטלו אותם מן הארכיטקטורה הטורקית לתקופותיה, שילבו את ליקיה כחלק מן הנוף הטבעי של סמטאות מקורות, כיכרות וחזיתות-בתים ציוריות. לכפר יש אספקת-מים עצמאית מבורות מי-גשמים, טעימים כשלעצמם, ובניגוד גמור למי הברז ברחבי המדינה, האסורים לשתייה.
קהל היעד העיקרי של כפר הנופש הם יאפים, שעברו את גיל השלושים, וכאלה הנושאים בתפקידים מנהליים, כמו גם בעלי מקצועות חופשיים. אגפים מיוחדים ומפוארים מיועדים לזוגות בירח-דבש.
עונת חודש אוקטובר, שבה גם מרוכזים השנה החגים, אידיאלית ומומלצת ביותר לבילוי בכפר הנופש הזה. הטמפרטורה נוחה ונעה סביב 25 מעלות בשמש, כשכל החדרים בכפר ממוזגים, ולאלה הפונים אל הים יש גם מרפסת פרטית, מוגנת ומוסתרת מעין זר. המעברים במבוך הבתים הגדול מקורים ועטופים בצמחי-נוי.
ארוחות-גורמה
את כפר הנופש, המשתרע על 275 דונם, ממלאים סמטאות רבות, מדרגות, פסלים, מזרקות וערוגות-פרחים, ואם לרגע מאסת בכפר עצמו, אתה חופשי לרדת לים, ולעלות במרינה על יאכטה, המשייטת בין הכפר למפרץ שמעבר להר. במפרצון, המוקף הרים מיוערים ומים צלולים כמראה, היא משליכה עוגן, ואתה יורד ממנה אל המים בגרם-מדרגות, ממש כאילו ירדת אל בריכת-שחייה גדולת-ממדים. בעלותך מן השחייה, מקדמת את פניך מקלחת של מים מתוקים, ומלבד אלה ששוחים מסביבך, אין במקום נפש חיה.
הארוחות בכפר הנופש ליקיה הן סיפור בפני עצמו. על שולחנות ארוכים, עמוסים מכל טוב, נפתח, שלוש פעמים ביום, מזנון מדהים בעושרו הקולינרי. לארוחת הבוקר, באולם או תחת כיפת השמיים, ניצבים שולחנות של כיכרות-לחם מכל הסוגים; לחמניות מכל צורה וקרואסונים; קערות-סלטים ומגשי-ירקות, שפע נקניקים ובשרים, גבינות מכל סוג שהוא, פירות ומיצים לרוב. בצהריים יש מזנון גדוש של סלטים, תבשילים, בשרים על האש וקינוחים למיניהם - הכל בשיטת "אכול כפי יכולתך".
אבל, החגיגה הגדולה מכולן היא לאור דמדומי השקיעה. במדרגות-אבן תלולות אתה יורד אל המרינה, שם כבר מחכים לך אנשי הצוות של הכפר, מחופשים ומאופרים כליצנים ובדרנים, עם גביע-משקה ביד, לקולם של רמקולים, הרועמים רוק ומוזיקה דרום-אמריקנית, לא לפני שהם צובעים את פניך לתפארת. ליד שולחנות-עץ ארוכים ופשוטים, לאורם של נרות דולקים, מתחילה אז החאפלה הגדולה של פירות-ים ובשרים על האש. שפע אדיר של שרימפס, נתחי סלמון ונתחי-עוף מתובלים, סטייקים וסלטים, ומסביבם בקבוקי-יין אדום ולבן. בזו אחר זו מתרוקנות חביות הבירה, והכל חופשי-חופשי, כשלרגע לא יחסר דבר. אז גם מגיע רגע הקינוח: ערימה גבוהה של דובדבנם טריים.
סמוך לרחבת הריקודים והדיסקוטקים נפתחים, בתום הארוחה, הבארים. ובהזמנה מיוחדת ניתן אפילו לסעוד ארוחת-ערב במסעדת-גורמה אינטימית, או להזמין, למסיבה פרטית על חוף הים, כירה רצינית של לובסטרים ושמפניה, כשאף אחד לא טורח לבדוק מי בכלל לבוש ומי לא.
