כולנו יודעים שמתי שהוא נצטרך להתפשר, גם על שטחים, ייתכן שנתפשר ואז תהיה מלחמה ונכבוש שוב, או שנתפשר ויהיה שלום.
איש אינו יודע מה צופן בחובו העתיד, מה שבטוח הוא שאנו בעיצומו של סכסוך ארוך שנים, אנחנו מעדיפים להיות כאן בלי הערבים, והערבים מעדיפים אותנו בים.
מי שיהיה לו כוח - ישחה.
ותמיד כאשר יש פער, בהתחלה זה מאד מאד כואב - כי לא מדברים, ואח"כ מדברים, ואז הדיבורים מתפוצצים, ושוב לוחמים, כך הוא מנהגו של עולם, צפו יום אחד על התנהגות ילדים בגן ילדים, הניחו שהציפורניים שלהם אלה פגזי הטנקים, והחול הוא פצצות אוויריות - ותבינו חיש קל את כל הסיפור.
וסכסוך, כמו כל סכסוך נפתר או בהכרעת אחד הצדדים או במו"מ.
ומאחר שלא ידוע לי על כל כוונה שלי להיות מוכרע, על-ידי האויב, ומאחר שאינני מאמין ביכולתי להכריע את האיסלאם העולמי, אני מניח שיהיה כאן משא-ומתן שיעלה לכל הצדדים ביוקר, כמו כל משא-ומתן, אך יבטיח לצדדים את זכות החיים בכבוד.
וכאן בא אולמרט, אשר כל השנים נחשב כסוחר ידוע, זורק את כל האסים שלו על השולחן ומעבירם לצד היריב, והקלפים, קלפי המיקוח הם בכלל לא שלו, אלא של עם ישראל.
והוא הרי נזרק מהלשכה, והסיבה הייתה כי עם ישראל לא רצה אותו שם יותר, ולא בגלל גילו המופלג, אלא בגלל רמת הניקיון של ידיו, והוא, האיש הדחוי הזה, האיש שעם ישראל לא רוצה לראות בצמרת, הוא זה המתפרק מקלפי המיקוח - ומוסרם לקשים שבאויבינו.
אהוד אולמרט הזיק טרם היה ראש ממשלה, הזיק שבעתיים כאשר היה בתפקיד וכעת הוא מתיימר להזיק שבעתיים בריבוע לאחר שעם ישראל הראה לו את הדלת.
לך לך אהוד אולמרט אל ביתך המשומר בכרמיה, שב שם, תן לאשתך לצייר את פניך המיוסרות, פנים של אדם, אשר היה אסור לו להיות, EVER, חלק מאף גוף שלטוני, ועתה הוא מוכיח לנו שבשוק, בשוק מחנה יהודה - היה נכשל גם כן.
