על גדות נהר הטאובר של גרמניה ממוקמת רותנבורג, עיירה מקסימה מימי הביניים, שנשתמרה להפליא והמצליחה לשמור על צביונה המקורי עד עצם היום הזה.
רותנבורג, הציורית כל כך בבתיה, בסמטאותיה ובפינותיה, יושבת על אם "הדרך הרומנטית" והחיים בה מתנהלים, עדיין, על חשבון העבר הרחוק. לקראת כל עונת-תיירות צובעים תושביה את בתיהם וממרקים אותם, כדי שתיראה בוהקת, אסתטית וצבעונית וגם, כמובן, כדי שהכסף ימשיך לזרום לפתחה.
לא בכדי מכונה רותנבורג בפרוספקטים התיירותיים "ירושלים של פראנקוניה",עיירה המשמרת, בין היתר, שרידים ממה שנותר מחיי היהודים בה. מן הסתם דבק בה הכינוי הזה בשל חומת העיר העתיקה שלה, שהשתמרה במלואה, על צריחיה ושעריה. כמו משום מקום, או, אולי, מציור סוריאליסטי של מאגריט, הם צצים בקו הרקיע עוד מהכביש המרוחק, המוביל אל העיירה. ממש אואזיס של ימי הביניים, בשממה המתועשת של ראשית המאה העשרים ואחת.
סאדיזם ושמיימיות
אחת האטרקציות הגדולות של רותנבורג היא המוזיאון הקרימינלי, הממוקם בבית שהיה בעבר הרחוק מנזר. המוני תיירים נוהרים לחזות במכשירי העינויים ובמתקני הכליאה, שנאספו מכל מחוזות גרמניה. במקום מוצגים גם מקצת מספרי החוק העתיקים ופרוטוקולים של משפטים מלפני מאות בשנים. יש גם דגמים, ריאליסטיים להחריד, של בעל המצליף באשתו הסוררת; של תלמיד הכורע ברך אל מול השוט של המורה; של כלי-משחית למיניהם, כמו מסיכות-ברזל מגושמות לאברי-גוף שנענשו, חוטם-ברזל כבד וארוך לשקרן; חגורת-צניעות מכאיבה לאשה הראויה להשגחה; וגם סכינים, מקלות, מגלבים ושוטים למיניהם.
בכניסה למוזיאון ניצב כלוב-ברזל צר שסורגיו שחורים, וילדים נדחפים לתוכו בהמולה, כדי לזכות בתצלום למזכרת. רק בפנים הם משתתקים ומאזינים בפה פעור להסברי המדריך. עם הצפייה בכלי המשחית נשמעים מן הכנסייה הסמוכה צלילי-עוגב של קודש ורוגע - מין מיזוג מוזר של סאדיזם ושמיימיות. רותנבורג אינה מסתירה את גאוותה על המוזיאון הזה, יחיד מסוגו, ששמו יצא לפניו גם מחוץ לגבולות-גרמניה. יפאנים וספרדים, גרמנים ואנגלים, צרפתים ורוסים, נוהרים כולם אל המוזיאון האטרקטיבי בהמוניהם.
שחזור כמקור
כיוון שברותנבורג חיים על העבר הרחוק, באים מיליוני התיירים לחזות ביצירות האמנות, במזבחות, בוויטראז'ים, ואפילו בפסלי העץ האפריקניים הגדולים - תרומה שהגיעה מנמיביה הרחוקה. אלה מוצגים כולם בכנסייה הגותית הגדולה, משנת 1311, הנושאת את שמו של הקדוש יעקב. אבל, הכנסייה הזאת המיטה אסון על רותנבורג. באחד מלילות 1945, בשלהי מלחמת העולם השניה, המריאו מבסיסיהם בבריטניה מפציצים של בעלות הברית, כדי להפציץ את העיר נירנברג, שהייתה יעד מועד להפצצות. סימן ההיכר של נירנברג היה צמד הצריחים של הקתדרלה שלה, אבל מלמעלה נראו לטייסים צריחי הכנסייה של רותנבורג כאלה של נירנברג. מטר-פצצות ניתך על העיירה, שנשתמרה בשלמותה מאז ימי הביניים. כמחצית מבתי העיר העתיקה נהרסו או ניזוקו, ומשתמה המלחמה, הוחל בשיקומה ובשחזורה של העיירה. בתים ורחובות נבנו מחדש, על-פי תצלומים ותרשימים, בדיוק כפי שהיו בעבר.
אבל, מה שמוצג עתה להמוני התיירים כעיירה שהשתמרה מימי הביניים, הוא בחלקו עתיק ובחלקו מעין-עתיק, והתייר המצוי אינו מסוגל כלל לגלות את קווי התפר שביניהם, להוציא, אולי, קומץ-מדריכים מקומיים ומומחים, היודעים להצביע על האותנטי ועל מה שנוסף לו. אבל, בסופו של דבר עושה העיירה רושם כאילו לא נפגעה כלל.
למי שמעדיף את הילדותי והמתוק על פני תצוגת העינויים, יש ברותנבורג גם מוזיאון-בובות, ובמרכז העיירה מצויה חנות גדולה, המוכרת לתיירים אלפי אביזרים של חג המולד במשך כל ימי השנה.
יש, אפוא, מה לראות ברותנבורג. ביומיים-שלושה ניתן להכיר את העיירה, על שלל האטרקציות שלה, וגם ליהנות מקפה ועוגה משובחת בבתי-הקפה האינטימיים של סגנון מרכז-אירופה.
