בעת האחרונה, באימפריית הכלכלה החופשית
1 התרחש משבר הגורם לממשלות הוצאות אדירות ולמשקיעים שחיקה ברווחים שהם גרפו בשנים האחרונות. בערך באותו זמן באימפריית העולם הסוציאל-קומוניסטי התרחש משבר הגורם למותם של תינוקות שמספרם הסופי לא ידוע. נחשו לאיזה משני משטרים אלה מנבאים הפרשנים סוף? רמז - היזכרו בנטייה הפוליטית של הפרשנים.
אולם האמת היא שבעוד שהמשבר המכונה "רמדיה הסינית" הגיע למימדים שהגיע אליהם בשל חסרונות המשטר הסוציאל-קומוניסטי, מקורו של המשבר בוול סטריט נובע דווקא מהבקיעים שבקעה הגישה הסוציאליסטית ביתרונות של הכלכלה החופשית. למרות שמאוד פופולרי להאשים את ממשל בוש, זרע הפורעות נזרע לפני הרבה עשורים.
פאני מאי נוסדה כסוכנות לאומית אמריקנית בשנת 1938 כחלק מתוכנית הניו דיל של הנשיא רוזוולט כדי לספק "משכנתא לכל פועל". בשנות השישים היא הופרטה אומנם, אך החסות הממשלתית עליה נותרה. כדי לבטל למראית עין את המונופול של פאני מיי הוקם ב-1970 הפרדי מאק. גם הוא בחסות ממשלתית. שתי החברות הללו היו השחקניות הראשיות של השוק המשני למשכנתאות בארה"ב. למרות שבאופן רשמי, עד לאחרונה, ממשלת ארצות הברית לא הייתה ערבה לאגרות החוב ששתי חברות אלה הנפיקו, החסות הממשלתית שהייתה רשמית (GSE - Government Sponsored Enterprise), יחד עם הגודל והמעמד הכמעט מונופוליסטי שהיא העניקה, גרמה לפעילים בתחום להאמין שהחברות הללו לא יכולות ליפול. מכאן ועד להפקרות שהשתררה, והאופן בו היא נוצלה לרעה, הדרך הייתה קצרה.
ספק אם המשבר הנוכחי היה מתחולל אם שוק המשכנתאות היה פרטי לחלוטין, נתון לתחרות חופשית נטולת מונופולים. ההפרטה ופירוק המונופולים מביאים את הניהול ההגיוני לכל פינה. היא מאלצת את הפעילים בשוק להפעיל שיקול דעת, במקום לסמוך על (או לנצל) אח גדול כלשהוא. אין זאת אומרת שהממשלות רשאיות להתנער מהאחריות החברתית שיש להן. אך הממשלות צריכות ליטול תפקיד של מפקח במקום תפקיד של מבצע. ראו לדוגמה את התוצאות המצוינות של הפרטת הטלקומוניקציה במרבית מדינות העולם (שלצערי עדיין לא התקדמה מספיק). גם בישראל כיום, אין מקום לשאננות. המשך הרפורמות המיועדות לצמצם את השפעתם הרעה של המונופולים, והעברת האחריות הביצועית למגזר עסקי רחב ככל האפשר, בצד שכלול מנגנוני הפיקוח, היא חיונית. לצערי אין בהנהגה הנוכחית שום אישיות שמסוגלת להוביל לכך.
האמת חייבת להיאמר, והיא שאין משטר כלכלי אידיאלי. אבל אחד היתרונות הגדולים של הכלכלה החופשית הוא, שהיא כל הזמן מתקנת את עצמה, בעוד הכלכלה הסוציאל-קומוניסטית פועלת להחביא את טעויותיה. זה קורה משום שהכלכלה החופשית פועלת בגלוי וכולם שותפים בה (ובטעויותיה) במידה זו או אחרת, בעוד הכלכלה האחרת נעשית בחדרי חדרים על-ידי מתי מעט. המשבר הכלכלי של וול סטריט כבר עבר תהליכי תיקון עצומים, בעיקר - סגירתם של בנקי ההשקעות שדגו במים העכורים של האשראי הבלתי מוגבל, וההשקעות חסרות האחריות. המשבר של רמדיה הסינית, לא מביא לתהליכי תיקון בכלכלה הסוציאל-קומוניסטית, ואיש אינו יודע אם ברגע זה התעשיה הסינית לא מייצרת פורענות חמורה מזו בדיוק באותה שיטה. להזכירכם, המשטר הסיני בעצמו טרח להעלים ולהתעלם מהמידע על אבקת החלב המסוכנת במשך חודשים, כדי לא לפגום במידת ההצלחה של האולימפיאדה.
ללא קשר לתהליכים שהביאו להתפוצצות בועת הנדל"ן, בנקי ההשקעות היו גורם לא אחראי בשוק. לא מבחירתם של האנשים שניהלו אותם, אלא מטבע הגדרתם, והצורך המתמיד שלהם להגדיל רווחים. מאמרים רבים ואף ספרים הזהירו מפני בנקי ההשקעות (להבדיל מבנקים וגופים פיננסיים מסוגים אחרים). אך מה שמילים מלומדות לא עושות במשך עשרות שנים, עושה השוק החופשי כהרף עין. המשך המשבר יאלץ את הרגולטורים של שוק ההון לעשות תיקונים נוספים, שהיו נחוצים בלאו הכי, אלא שכשהכל היה טוב איש לא טרח לפגוע בפרות קדושות. המשבר יאלץ את הרגולטורים להטיל הגבלות על שימוש בכלים ספקולטיביים המהווים גורם מערער ופוגעים בהתנהלות התקינה של שוק ההון. רמז לכך ראינו באיסור, בינתיים זמני, על שימוש במכירה בחסר. בסופו של דבר, מעז ייצא מתוק, והשווקים הפיננסים ייצאו מהמשבר מחוזקים.
אין זה מקרה שכלכלה חופשית הולכת יד ביד עם דמוקרטיה וזכויות פרט, בעוד כלכלה סוציאל-קומוניסטית חייבת להיעזר בדיכוי של הפרט. זו גם הסיבה שבגללה כלכלות חופשיות יוצאות מחוזקות ממשברים, מאחר והן לומדות ומתקנות את עצמן, בעוד כלכלות סוציאל-קומוניסטיות מתפוררות ממשבר למשבר עד שהן מתפרקות. להזכירכם - "הכישלונות" של הכלכלה הזו היו מדינות מזרח אירופה, ו"ההצלחות" שעדיין "משגשגות" הן קובה, צפון קוריאה וכעת גם ונצואלה.
בשנות השלושים, מהמשבר הגדול בתולדותיה, יצאה הכלכלה האמריקנית מחוזקת יותר מתמיד, וכעבור עשור היא הצילה את העולם במלחמת העולם השנייה. אין לי ספק שבטווח הבינוני ארה"ב תצא מחוזקת מהמשבר, כמו שאין לי ספק שהעולם עתיד להזדקק למישהו שיציל אותו בקרוב מאוד.
