כולם מילאו את תפקידם. המטען שפצע את פרופ' שטרנהל "הרים להנחתה" לתקשורת שהתגייסה למסע הסתה מורעל נגד הימין והמתנחלים. השמאל חגג את פסטיבל "הימין הקיצוני", ח"כים מהימין המפוחד הוקיעו את הטרוריסטים האלמונים ובכך התנדבו כהרגלם לקחת אחריות בשם הימין, אולמרט ניפח את העלילה בעזרת כישורי התעמולה הצינית הארסית שבהם בורך, וציפי לבני דיקלמה כדרכה טקסטים מתוך דף המסרים של אייל ארד.
בכל החגיגה נשכח פרט קטן - המבצעים לא נתפסו, ובחינת העובדות והרקע מבטלת כמעט לחלוטין את האפשרות שהפיגוע הזה הגיע מימין. להלן חוסר ההתאמות:
- הניסוח, סגנון הכתיבה, והשפה של הכרוזים שהושארו אינם מתאימים לשפתם של מתנחלים דתיים. אין זה מתפקידי לשפר את ביצועי הזייפנים ולכן לא אפרט.
- קבלת אחריות. "המחתרת היהודית" שפוצצה את ראשי הערים של הפת"ח, ירתה במכללה האיסלאמית בחברון, רוצחי הערבים במערב הר חברון ובאזור מישור אדומים, וגם "מחתרת בת עין" שניסתה לפגוע בבית ספר ערבי, לא השאירו מכתבים. המקרים שעליהם נלקחה אחריות היו פרובוקציות.
סוכן השב"כ, אבישי רביב, שנשתל בכוונה לביצוע רצח אופי במתנחלים, היה מתעלל בגלוי בערבים בחברון ולקח אחריות בשם ארגונו הפיקטיבי, "אייל", על רצח בחלחול. העלילה גרמה נזק עצום למתנחלי אזור חברון, עד שנתפסו הרוצחים האמיתיים שהיו שודדים ערביים. התקשורת המושחתת משתמשת עד היום בתמונת רבין במדי ס.ס. להכפשת הימין, למרות עדותו של הכתב ניצן חן, שתיאר כיצד הפיץ ווידא רביב את שידור צילום הכרזה הבודדת שהודפסה. גם על רצח רבין לקח רביב אחריות כשהודיע מיד אחריו לעיתונאים על ההתנקשות בשם ארגון נוסף שהמציא.
מכאן ניכר דפוס שלפיו בפעולות חמורות ו"מקצועיות"- אין קבלת אחריות, בניגוד לפרובוקציות שבהן קבלת האחריות היא עיקר המטרה.
- העדפת מטרות ערביות. אין קשר הגיוני בין בחירת המטרה - פרופ' שטרנהל, לפרופיל המתנחלים הדתיים. שיטת הפעולה הגובה "תג מחיר" בתגובה לעקירת מאחזים - מאבק פנים ישראלי מובהק, מופעלת רק נגד כפרים ערביים עוינים, כיוון הפוך לחלוטין מהפגיעה ביהודי.
במקרים הבודדים שמתנכלים ליהודים, פוגעים בד"כ ברכוש כגון חיתוך צמיגים ושריפת מכוניות לכל היותר. התחשבנות עם אנשים מסוגו של שטרנהל, ועוד באמצעות מטען חבלה, אינה טבעית ואינה מאפיינת את בעלי הפרופיל הזה.
המעשים הקיצוניים ביותר נגד "ההינתקות", מחלוקת פנימית ישראלית נטו, היו מעשי רצח של ערבים שבוצעו ע"י עדן נתן זאדה בשפרעם ואשר וייסגן בשילה.
- שטרנהל לא רלוונטי. לימין אין מניע לפגוע בשטרנהל. הוא אינו מסכן את האינטרסים שלו באופן מיידי ובלתי נסבל, איננו בתפקיד ביצועי, ואצל מי שבכלל מכיר אותו, הוא נתפס כעוד מסית מזדקן, אחד מרבים.
למה עכשיו?
באופן פרדוקסלי, מעולם לא היה מצב המתנחלים טוב יותר. אשליית השלום מתה יחד עם סיכויי הסדר עם אבו מאזן. ערב בחירות, נמצא שלטון השמאל בפשיטת רגל מוחלטת, לאחר כשלון כל התאוריות, והנסיונות, כשהשחיתות ואזלת ידו מרקיעים שחקים מול המתנחלים המצטיירים כהיפך הגמור. הם, בניגוד לאליטה השוקעת, מתקבלים כאידיאליסטים שאינם מפחדים מהערבים, מאמינים בצדקת הדרך ובולטים בצה"ל. שרשרת הפיגועים בירושלים העלתה את הפופולריות שלהם כמצילים הלאומיים.
הכשלון המהדהד והמיידי של ה"הינתקות" הוכיח לציבור כי המתנחלים, שנפלו קרבן לה, הם שצדקו לאורך כל הדרך, בעוד הממשלה נכשלה בהערכת תוצאת המהלך, בטימטום שלו, ובטיפול בתוצאותיו - הן בפליטים היהודים והן בטיפול בקטסטרופה הביטחונית שנוצרה בעזה.
המתנחלים, לחרדת שונאיהם, לא נשברו אלא חושלו בעקבות הגירוש, ונפטרו מהאשליות שיהודי לא יגרש יהודי. במהרה התארגנו ולמדו להתגונן בעמונה ובמאחזים, וגם ליזום פעולות מחאה נרחבות בחומש, בשדמה ובהקמת מאחזים חדשים.
ניסיון הגירוש העקיף ע"י הקמת הגדר שרמזה באיזה צד עדיף להישאר, נכשל, וכך גם ניסיון השיחוד של "פינוי - פיצוי", שנדון מראש לכישלון.
במצב הזה אין אופציה לגירוש כפוי, בייחוד לאור הקושי לרמוס את המגזר המספק לצה"ל את עמוד השדרה בתקופה שהאיומים הקיומיים מגיעים לשיא.
רק ע"י פרובוקציה, "נשק יום הדין", יכול השמאל להיחלץ מהמבוי הסתום שאליו הגיע, ובאמצעותה ישיג כמה יתרונות: א. השמאל יהפוך ל"קרבן האלימות". ב. הרס התדמית החיובית וביטחונם העצמי של המתנחלים ע"י הכפשתם. ג. שימוש בפיגוע להצדקת דרכו הפוליטית.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לפרובוקציות ששינו את מהלכה בבת אחת:
- שריפת בניין הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני, בידי קומוניסט תמהוני שהוסת ע"י הנאצים, בדיוק בשבוע שבין בחירת היטלר כקנצלר לבין הבחירות הכלליות. המעשה איפשר לנאצים לסלק את הקומוניסטים, לזכות בבחירות, ולהשיג לעצמם סמכויות דיקטטוריות.
- המרגל הבריטי סידני ריילי זייף ב-1924 מכתב חתרני שנשלח לכאורה מרוסיה ע"י גרגורי זינובייב, ראש הקומינטרן- האינטרנציונל הקומוניסטי, אל מפלגת הלייבור הבריטית, ובכך הפיל את ממשלתה.
- גם אצלנו. "עסק הביש" היה פרובוקציה כושלת של המוסד לסכסך בין ארה"ב ובריטניה למצרים ע"י חבלה במוסדות מערביים במצרים. חשיפתה גרמה נזק אדיר לישראל.
אם לא הימין, אז מי?
כמה גורמים עשויים להרוויח ממעשה כזה:
- אנרכיסטים שחלקם מצהיר בגלוי על כוונתם להחריב את המדינה. חוסר המעצורים שלהם מתבטא בהפגנות האלימות בימי שישי. סבירות בינונית - עדיין מתוחכם מדי בשבילם.
- שרותי ביון זרים, בייחוד מהאיחוד האירופי שמממן בגלוי כמעט את כל ארגוני השמאל והערבים. סבירות נמוכה - הסיכון עצום במקרה של חשיפה.
- השב"כ בשירות השלטון - בימי ממשלת אוסלו עסק השב"כ בעבודה מלוכלכת כזו, אך לאחר רצח רבין היא הופסקה כתוצאה מהנזק הנוראי שספג מחשיפת מעללי אבישי רביב, שאינם פחות חמורים מ"עסק הביש", ושמנעה במידה רבה מהשב"כ להתגונן נגד ההאשמות כלפיו במעורבות ברצח עצמו כסוג של פרובוקציה. מאז, אפילו ב"הינתקות", לא היה השב"כ מעורב בפרובוקציות. סבירות נמוכה.
- הפקה משותפת של חוגי "הון-שלטון" - פוליטיקאים ישראלים בשלטון ושותפיהם המיליונרים. במצב שרק נס יציל את השמאל בבחירות הקרבות, אין לו מה להפסיד. אבדן השלטון ועלית נתניהו מחרידה את החוגים הללו, בייחוד מפני שחגיגת השחיתות של "הפרטת" נכסי המדינה בכמעט חינם, תסתיים, יחד עם התמורה הזורמת אל הכיסים הפרטיים. כמו-כן יסתיימו הקומבינות הכספיות המופקרות עם הרשות הפלשתינית המעשירות את השותפים על חשבון אינטרסים אסטרטגיים עליונים של מדינת ישראל.
ישנם פוליטיקאים חסרי מעצורים בעלי מבנה נפשי המתאים בהחלט למעשים כאלו. מי שחושב כי השחיתות שנחשפה עד כה היא השיא - אינו יודע היכן הוא חי, ואם בממשלת רבין לא בחלו בשיטות הללו, איך ינהגו איזובי הקיר הנוכחיים?
בחברה שהפכה את הכסף לאלוהים, מי שיבקש לבצע פרובוקציה לא יתקשה למצוא עבריינים, חלקם אפילו יוצאי מוסדות ממלכתיים. כרגיל במקרים כאלה סביר להניח כי נעשה שימוש בגרעין אמת בדמות של מתנחל מעורער או שתול, כפי שהחוליה שרצחה את קסטנר הייתה מורכבת משני אנשי שב"כ ויוצא לח"י אחד מבוגר, פראייר לכיסוי. אין צורך להשקיע בכיסוי רציני - התקשורת כבר תחפה על הכל.
האם אנשים העוסקים בספינים, רמאויות ושוחד על בסיס יומיומי יתנו למחנה שלהם להתרסק ובכך להפסיד את הכל? מי ומה יעצור אותם? החוק? המשטרה? כללי "משחק הוגן"? הצחקתם אותם.