יותר מכל סובבת האגדה הגרמנית הקדומה סביב נהר הריין: הוא שסיפק לדמיון הגרמני את אגדות לוהנגרין ורולאנד, את אגדות הניבלונגן ואת אגדת לורליי, הנימפה המפתה בשירתה את המלחים, עד כי ספינותיהם עולות על הצוק הקרוי על-שמה, בעוד הם עצמם יורדים למצולות.
עמק הריין, שראשיתו במיינץ והמשכו בבינגן, הוא מן האיזורים המלבבים ביותר של גרמניה ומאתרי התיירות המפורסמים ביותר של אירופה כולה. בדרכו הארוכה עושה הנהר את דרכו בנוף מקסים, רך ומלטף, רווי הוד והדר, חולף על פני טירות עתיקות ועיירות-כורמים רדומות, המתחלפות לסירוגין. לרגע דומה, שמלבד רבבות התיירים, הנמשכים אל העמק, אין מה שעלול לפגוע במראהו השלו והרוגע.
בשייט על נהר הריין יש משום חוויה מרשימה של נופים מקסימים, מהם עשוי ליהנות גם מי שעושה את דרכו במכונית או ברכבת, החולפות באותו מסלול ממש. בשפה הימנית של הנהר ממוקמת עיר הכרמים החיננית רידסהיים, השוקקת מבקרים. זו גם ההזדמנות הנאותה לטעום מיינותיו עתירי השם של האיזור, כשעל כולם עולה יין היוהנסברג, באחד הפונדקים הרבים שלאורך רחוב דרוסל התוסס. במרתפי היינות של העיירה מתקיימת תדיר טעימת-יין ברוב הדר ופאר, על-פי כל כללי הטקס, כשמומלץ בכל פה לבקר במוזיאון היין בטירת ברמסרבורג המקומית.
הארכיבישוף נאכל
בצידו השמאלי של הריין ממוקמת העיירה בינגן. מי הנהר זורמים לאורכה בערוץ צר ותלול, עם נוף-קדומים. ביציאה מבינגן חולפים על פני אי קטן, שבמרכזו "מגדל העכברים". על-פי האגדה, ציווה הארכיבישוף המקומי לכלוא באורווה שבו את פושטי היד, לאחר שהתלוננו על קור ורעב, ולשרוף אותם חיים. כשהגיעו זעקותיהם עד לב הכפר, נשמע לפתע קולו של האפיפיור, כשהוא מקשה: "שומעים אתם כיצד מצייצים העכברים שלי"? למשמע הדברים פרצו מן האורווה עכברים, שדלקו אחר הארכיבישוף, עד שהשיגוהו, בסופו של דבר, ליד המגדל, ו... אכלו אותו.
בהמשך הדרך מן האי מגיעים לטירת ריינשטיין, הבנויה על צוק מאונך שחולש על הסביבה. לאחר שחולפים בין חורבותיהם של שני מגדלים, פירסטנברג בצד שמאל ונוליג בצד ימין, נכנסים לעיירה החיננית בכרך, שכל בתיה, בכיכר השוק ובכיכר הדואר, מקושטים בפרחים ססגוניים, וכשבתווך נשקף נופו המהמם של עמק הריין.
