כסף רב מושקע בשילוט חוצות בהתאם להוראותיו של חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט - 1959, המסדיר את המותר והאסור ביחס לתליית מודעות, תוכנן וצורתן.
מרגע שנתלים השלטים, שהושקע בהם כסף ומחשבה, זה עניין של זמן עד שהיריבים הפוליטים משחיתים אותם, או מעלימים אותם. התופעה הזו חוצה גבולות פוליטיים או גיאוגרפים.
שיטוט מקרי בגוגל העלה כי בנתניה, פתח תקוה, קדימה וצורן דווחו לאחרונה עשרות מקרים על השחתת כרזות. ראש מועצת אבן יהודה, עמוס עזאני, טוען כי עשרות השלטים שפעיליו תלו הושחתו כבר באותו לילה. גם הרשימה שאני חברה בה, הרשימה למען התושבים ברעננה, נפגעה בצורה קשה מהוונדליזם הפוליטי. אולם מסתבר שמה שנראה חמור בעינינו המועמדים נראה הרבה פחות חמור בעיני המחוקק.
"סעיף 93 (2) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה – 1965 קובע: "המסיר, המשמיד או המלכלך מודעה בענייני בחירות מטעם מנהל בחירות, או ועדת בחירות או מודעה שיש בה תעמולת בחירות מטעם רשימת מועמדים שאושרה כדין, למעט מודעה שהודבקה בלי הסכמתו בביתו, בחנותו או במשרדו או שעבר זמנה; "...דינו – מאסר ששה חדשים או קנס...".
בהתאם לסעיף זה, אדם אשר משחית או מוריד שלט בחירות אשר נתלה על-ידי רשימת מועמדים באישור בעלי המקרקעין, דינו – מאסר ששה חודשים או קנס.
גישת ענישה זו של המחוקק אינה עומדת בקנה אחד עם האינטרס של שמירה על הדמוקרטיה וחיזוקה, שמירה על טוהר הבחירות ושמירה על הגינות הליך הבחירות הדמוקרטי – כמו גם הגנה על קניינו של אדם. היש בהגדרת העבירה כעבירת "עוון" (שהעונש בצידה הוא 6 חודשי מאסר בלבד או קנס) כדי להביא להרתעת הרבים? דומה שהתשובה לשאלה זו ברורה.
ומשכך התייחס המחוקק לעבירה, אין פלא שהמשטרה אינה מתייחסת ברצינות הראויה לאכיפת סעיף החוק האמור. חיפוש במאגרים המשפטיים לא העלה ולו פסק דין אחד שעניינו הליך פלילי שננקט כנגד משחית שלט בחירות. בהפקרות כזו אין דין ואין דיין, והמשחיתים מסתובבים בחופשיות בעיר וממשיכים להשחית ולפגוע בכללי המשחק הדמוקרטי.
המופקדים על רשויות האכיפה חייבים לתת דעתם לנושא, להגביר את הנוכחות ברחובות, לפתוח בהליכים פליליים כלפי מבצעי העבירות ולמצות עמם את הדין. כאשר זה יקרה גם השוטרים יצודו עד חומרה את הפושעים ויחזירו סוף סוף את הדמוקרטיה למקומה הטבעי - בכיכר העיר.
