פרשת "וזאת הברכה" הכוללת
מ"א פסוקים (וסימנך: "כי
אם לבינה תקרא") היא פרשה ייחודית ושונה משאר פרשיות התורה בכך שהיא הפרשה המסיימת את חמשת חומשי תורתנו הקדושה ולפרקים מעטים תחול ממש ב"שבת בראשית" כשאר פרשיות התורה מפני שבדרך כלל היא חלה באחד מימי השבוע, בחג "שמחת תורה" כמו למשל: בשנה הנוכחית, תשס"ט (ראשי תיבות: תהא שנת סימן טוב). כמו כן, אין בפרשה שום איזכור מתרי"ג המצוות. אולם, יש בה מגוון נושאים ו"אירועים היסטוריים", כגון: ברכותיו של משה לפני מותו לכלל עם ישראל ובצורה יותר מפורטת לכל שבט ושבט, מינויו של יהושע כמנהיג ישראל לאחר מות משה, מותו וקבורתו של משה ועלייתו של משה אל הר נבו ומשם הוא רואה את ארץ ישראל - כפשט הפסוקים והפרשנות המסורתית.
וגם אמנה, בפרשתנו [ל"ד, א'-ד'] משה מבצע "הלכה למעשה" את הוראת הקב"ה מהפרשה הקודמת, פרשת "האזינו" [ל"ב, מ"ח-נ"ב]: "עלה אל הר העברים הזה, הר נבו אשר בארץ מואב... וראה את ארץ כנען... כי
מנגד תראה את הארץ. ושמה - לא תבוא...". משה עולה "אל הר נבו, ראש הפסגה" ומשם, הקב"ה מראה למשה "את כל הארץ". ויתרה מכך, התורה אף מפרטת מספר חבלים ידועים בארץ כנען (את הגלעד, את כל (ארץ) נפתלי, את כל ארץ אפרים ומנשה, את כל ארץ יהודה וכולי) המוראים למשה. הקב"ה מראה למשה את כל נופה ואת כל שטחה המדהים של ארץ ישראל ואף את המקומות הרחוקים ביותר, כפי שמעידים המדרשים השונים, כגון: "נתן הקב"ה כוח בעיניו של משה עד שראה את כל תחומי ארץ ישראל" [מדרש הגדול, דברים ל"א]. או: "הראהו המקום למשה את הרחוק - כקרוב, את שאינו גלוי - כגלוי. ומשה ראה בעיניו את מה שלא הלך יהושע ברגליו" [ספרי, פינחס קל"ה-קל"ו].
מכל האמור לעיל, משתמע היטב שהקב"ה משמש מעין "מדריך טיולים" של משה רבנו ומעל פיסגת הר נבו הוא מראה לו בפעם האחרונה בחייו את
כל ארץ ישראל שהרי נגזר עליו לא להיכנס לארץ. אין כל ספק, שזו ההבנה הראשונית והבסיסית של הפרשיות שעוסקות בנושא הנדון. יחד עם זאת, במאמרנו זה נוסיף "נופך אישי ומשלים" לכל האמור לעיל ונטען:
שבנוסף לכל מה שהקב"ה הראה למשה, הוא הראה לו דבר מאוד חשוב, מדהים ועצום השופך "אור יקרות" על מהותה וחשיבותה האדירה של ארץ ישראל, כארצו הנבחרת והמובחרת של הקב"ה, בעצמו ובכבודו, כדלקמן -
הקב"ה הראה למשה את שמו המפורש, כלומר: את צירוף האותיות
י-ה-ו-ה. צירוף זה נמצא בסביבות ירושלים, באזור בית אל. אין ספק, שצירוף מדהים זה מעיד "כאלף עדים" על רצונו העז והאדיר של משה להיכנס לארץ ולשהות בתוכה (ועיין עוד מאמרי לפרשת "ואתחנן": "עומק תחינתו של משה כעומק אהבתו לארץ ישראל"). טענתי זו, מסתמכת על צילום לוויני מדהים של סוכנות החלל שבארה"ב, "נאס"א". בצילום נראה בבירור צירוף האותיות
י-ה-ו-ה,
צירוף אותיות שישנו אך ורק בארץ ישראל, באזור שצוין לעיל,
ולא מופיע בשום מקום אחר בעולם, דבר שנבדק ואושר על-ידי מדעני "נאס"א" (ומשום חשיבות הערך של "הכרת התודה", זה המקום להודות לד"ר משה נחום הי"ו על קבלת הצילום והפצתו בקרב עם ישראל "כדי להגדיל, להפיץ ולהעצים אהבת ארץ ישראל", ארצו של אלוהינו ומלכנו היחיד).
ו"בשולי האדרת" הרשוני להוסיף עוד שתי נקודות חשובות הקשורות לפרשה מיוחדת זו, פרשת "וזאת הברכה".
א) תחילת ספר בראשית עוסק בחסד, דהיינו: הקב"ה בורא את העולם, בבחינת: "עולם - חסד ייבנה" וסוף ספר דברים עוסק בחסד (=קבורתו של משה על-ידי הקב"ה).
ב) תחילת ספר בראשית פותח באות ב' וסוף ספר דברים מסתיים באות ל'. שילוב של שתי האותיות הנ"ל, יוצר את המילה "לב".
מי ייתן, ונזכה כולנו ב"לב" חדש, טהור, נקי וכולי כדי לעסוק בחסד ובנתינה לזולת. ומן השמיים נבורך על-ידי "יוצר כל בחוכמה", בבריאות הגוף והנפש, בבשורות טובות בבניית בית מקדשנו ותפארתנו במקום שהוא לא רחוק גיאוגרפית מן המקום שצירוף האותיות של "השם המפורש" נמצא וקיים שם, לעולם ולנצח נצחים.