נפל דבר, וכלכלות מדינות העולם המערבי עומדות בפתחו של משבר התפוצצות בועות האשראי. גם אצלנו בישראל, לא נמלט מחשבון נפש ומתיקונים אשר ייאלץ הממשל לעשות בעתיד הקרוב על-מנת לתקן את העוולות.
מדינה מערבית שלמה – איסלנד, עברה מרווחה לעוני בתוך שבועיים בלבד, מאחר וכלכלתה בשלמותה הייתה, כפי המדווח, מבוססת על הבועה. ספק בעיניי אם מלחמה או אסון טבע יכולים למוטט מדינה כה מהר, כפי שעשתה התפוצצות הבועה. טעות תהא זו להקל ראש בנזקי התפוצצות הבועה, וביכולתם להתפשט ולהכות ללא רחם תוך זמן קצר. ציבור נותני השירותים בענף הרכב, כמו גם עוסקים אחרים במשק, סבל וסובל רבות מקיומה של הבועה. הוא גם יעמוד בקו האש של נזקי התפוצצותה.
ואנו מודאגים מאד - איה מנהיגינו? האם הם עסוקים בהגיית "קונספציות" חדשות תחתי אלה שהכזיבו? האם הינם מתגודדים ומסתגרים להם במגדל השן, לבדם או אולי בחברתם של "נערי הזהב" – אנשי עסקים ובכללם בעלי ומנהלי חברות הליסינג והביטוח, אשר טרחו להפיץ את האגדה לפיה פרצו דרך, נטלו סיכונים וגרפו תהילה? (נראה על-פי הפגישות שעושה שר האוצר הנוכחי כי הוא משתמש בייעוצם של אותם "ראשי משק" המייעצים לו להמשיך להזין את הבועה: "על המדינה להקצות סכום של כ-5 מיליארד שקלים שישמש כערבויות להלוואות שינתנו על-ידי המערכת הבנקאית וקופות הגמל", הציע לין, "אין מדובר בהזרמת כספים ולא בהשקעה במניות גופים אלה, אלא בקביעת נפח ערבויות מוגדר שיחולק על-ידי המערכת הפיננסית לחברות עסקיות, על בסיס קריטריונים קבועים בפיקוח בנק ישראל", Ynet, 23.10.08).
כל שגרפו עסקי הקסמים הללו בפועל – היה כספנו (מבלי שנקבל תמורתו שירות ו/או תמורה, כמובן); הסיכון שנטלו – לא היה אלא הסתכנותם של אחרים (אלו שנתנו את האשראי ואלו שמייצרים בפועל); הדרך שפרצו – אינה אלא הדרך לאבדון.
הדרך למטה
השאלה בעינה נותרה בלתי נענית: כיצד אפשרו הממשלה והכנסת לעסקים המבוססים על מאזנים שליליים, תחזוקה לקויה, עידוד לגניבות רכב והונאות בסחר רכב משומש - להוות את הבסיס להפצת רוב רובו של הרכב החדש בישראל? טרם סופקה התשובה הכיצד מבטיחים הבטחות יפות עם חברות דירוג ואנליסטים שונים ומשתמשים בכספי ציבור אחר (דרך קרנות אלה או אחרות) לטובת מימון חגיגות הרכב של אותו ציבור שנהנה משימוש זול ברכב חדש. טרם סופקה התשובה כיצד הסכימו מנהיגינו ובכללם משרדי הממשלה האחראים על תחזוקה ומוסכים, להפקיר את שוק חלקי החילוף והרישוי לעיסוק בתיקון רכב לטובת חגיגות קצרות טווח שסופקו לציבור מצומצם בלבד.
תשתיות טובות ואמיתיות בענף שירותי הרכב, ירדו לצערנו לטמיון בשנים האחרונות לטובת חגיגות מזויפות ומצגי שווא ומנהיגינו, שמחזיקים יחצנים לרוב, שכחו פשוט לחשוב בעצמם,להנהיג ולשלוט כנדרש מהם. בניגוד למה שהיח"צנות (וגם השחצנות) מנסה למכור לנו – אין דבר כזה "כסף קל". זו אחיזת עיניים - אחיזת עיניים שהתבססה על חלוקת מתנות והטבות לציבור מסוים ובכללם חברי הכנסת המכהנים כנבחרי העם.
"רק כשהגאות חולפת באפשרותך ללמוד מי שוחה בעירום" (וורן באפט), ואנו נגלה בקרוב מאוד, לצערי, כי רבים מנבחרינו עונים לתואר "המלך הוא עירום".
היום, הציבור כבר מודע לכך כי הינו חשוף להפסד כלכלי של מספר מיליארדי שקלים, וזאת לאחר פרסום הנתונים הכספיים המבהילים של חלק מחברות הליסינג, מהם ניתן להבין שכנראה לא תוכלנה לעמוד בהחזרי ההלוואות אותן לקחו באמצעות הבנקים ו/או באמצעות הנפקת אגרות חוב. לנו, כבעלי ניסיון רב שנים בענף הרכב ואחזקתו, היה ברור כי המודל העסקי של חברות אלה, הגם שהתבסס על תחזוקה לקויה וזולה, אינו רווחי ובסיסו הפסד ממון. להבדיל מחברות ביטוח העוסקות בסחר סיכונים, חברות הליסינג ניסו למכור מוצר נכסי לשימוש שוטף כאילו היה מוצר הוני ועימו לקיים סחר הון משוכלל. מודל זה, הינו פרי הדמיון גרידא ומתקיים בעולם הדמיון בלבד. על כן צפינו שמודל מסוכן זה, המבוסס על אחיזת עיניים/הטבת מס ושיווק תקוות שווא ומתנות, יכרות בעצמו את הענף עליו הוא מתיימר לשבת, וכל מי שהשקיע בו לטווח ארוך - יפסיד.
לצערנו, את מחיר התפוגגות "הקסם" משלמים כבר היום יבואני רכב, סוחרי חלקי חילוף, סוחרי רכב חוקיים והגונים, מוסכים חוקיים ו-90% מציבור מחזיקי הרכב בישראל שאין לו קרבה שלטונית והוא נאלץ לרכוש את הרכב ולתחזק אותו מכספי עמלו. בעתיד הקרוב, ישלמו גם אלה שהשקיעו במניות, בקרנות פנסיה, גמל והשתלמות וכד'.
למנוע מהבועה להתפוצץ
שלל פתרונות הוצעו למנהיגי ישראל, שנשבו בצלילי חליל הקסם הנ"ל בשנים האחרונות, ע"י איגוד המוסכים בישראל וגופים נוספים שחברו אליו בניסיון להציל את הדרוש הצלה ולמנוע מהבועה להתפוצץ.
הצעדים הנדרשים הם:
1. פעילות נחושה ונחרצת עד לביטול יכולת עיסוקם ברכב של כל מי שאינו מורשה כדין לעשות כן.
2. ביטול הבידול בהשתתפות עצמית בין מוסך הסדר למוסך חופשי.
3. איסור סחר בחלקי חילוף, לרבות צמיגים שיחול על חברות תיווך (ביטוח וליסינג) שתחום הרישוי שלהן אינו מאפשר סחר בחלקי חילוף ותיקוני רכב.
4. הגבלת היכולת של קבוצות ריכוז להשפיע על מחירי השוק באופן קיצוני (הגבלת ההנחות במכרזים – מנהל הרכב, חברות ממשלתיות, חברות ביטוח, חברות ליסינג, הסכמי תחזוקה של יבואני רכב וכד').
5. ביטול מדרגות המס וכל הקשור לעיוות "שווי השימוש" המקשר את הרכב ושימושו לשכר העובד.
6. הפחתת מיסי קנייה על רכב חדש.
7. יישום מהיר הכולל בקרה, פיקוח ואכיפה על חוק מכירת רכב משומש, התשס"ח 2008.
8. בקרה, פיקוח ואכיפה של הוראות משרד התחבורה המחייבות רישוי והסדרה של תחום הליסינג התפעולי.
9. בקרה פיקוח ואכיפה שתבטל כל אפשרות לשלם עמלות הפנייה לסוכני ביטוח על-ידי מוסכים ו/או על-ידי חברות סילוק תביעות הקשורות למוסכים כדוגמת מאסטר-שיר ואחרים.
10. האצת תהליכי איחוד המקצועות לרכב לשדרוג איכות המוסכים ולקידום תדמית הענף המאבד מדי יום, מוחות טובים ומקצועיים בשל ההרס הכלכלי והמקצועי העובר עליו מאז תקומת "הקסם" של הליסינג התפעולי.
עשרת הנקודות הללו, הן עיקר ובסיס לתיקון כלכלי ומקצועי של ענף הרכב ובטיחות משתמשי הרכב בישראל. נקודות אלה נוגעות לשלל משרדי הרגולציה בישראל: משרד התחבורה, המפקח על הביטוח ממשרד האוצר, הרשות לניירות ערך, הרשות להגבלים עסקיים, משרד התמ"ת – האגף להכשרות מקצועיות, רשות המיסים ועוד.
רגולטורים אלה, לרוב, צריכים לעבור את מחסום ועדות הכלכלה והכספים בכנסת ועל כן אנו זקוקים לנבחרי ציבור שעיניהם אינן נאחזות ממקסמי שווא ויש בהם אומץ ציבורי לבצע את התיקון הנדרש על-מנת לקיים מרקם חיים הוגן והגון המבוסס על סחר טהור. על אלה יש להוסיף "שיניים" לרשויות האכיפה של גורמים אלה. נכון להיום, כתוספת על חטא הקונספציה, משרד האוצר מקצץ בתקציבי אגף הרכב במשרד התחבורה עד כי אין לעובדיו יכולת לבקר את המוסכים החוקיים ואת הלא-חוקיים, למפקח על הביטוח אין שיני אכיפה בכלל ולחוזרים (הוראות המפקח לחברות הביטוח ולסוכני הביטוח) מתייחסים האחרונים לרוב כ"המלצה" לא מחייבת בלבד. הרשות להגבלים עסקיים בשנים האחרונות נראית רק בשולי הסחר בישראל ומתקשה לקיים רגולציה ואכיפה בתחום הרכב וכד'.
על קפיטליזם ודמוקרטיה
קפיטליזם ודמוקרטיה הן שיטות טובות וחיוביות. גם הפרטות עסקים ממשלתיים משרתות ומשפרות את בסיסי הצמיחה של כלכלות במדינות העולם, אך כשמפריטים את השליטה והשלטון ומפקירים אותו בידי ספקולנטים ("קוסמים ופיות"), מגיעים לימי הדין מסוג "יום הדין" הכלכלי בו אנו חיים היום. אנו מקווים שמנהיגינו יתעשתו וישובו לשלוט ולפקח על מרקם החיים הכלכלי בישראל שהוא בסיס מרקם החיים החברתי בכל מדינה דמוקרטית נאורה.
נבקש להזכיר למנהיגינו, כי מי ששילם את מחיר ההוללות והבזבוז בחצר המלוכה הצרפתית ערב המהפכה – לא היה מי שהשיא למלכה (מארי אנטואנט) את עצות השווא והוליך אותה בדרך ללא מוצא – אלו, אנשי החצר, ברחו לחו"ל מיד עם פרוץ המהפכה. לא ראשם הוא שנערף בסופו של תהליך, וחמת זעמו של העם – לא עליהם ניחתה.
אנו מצידנו, נשנס מותניים ונמשיך ללחוץ בכל האמצעים העומדים לרשותנו על רשויות המדינה בכדי להביא לידי ביצוע את הנקודות האמורות לטובת ציבור בעלי הרכב בישראל ונותני השרות בתחום.
