בחודשים האחרונים הזדמן לי לבקר בשתי יבשות, ביבשת אירופה וביבשת אמריקה. התרשמתי מאד מהנופים וגם מהאנשים שנתקלתי בהם באמריקה וגם באירופה. נחתנו בערב קייצי באריזונה, בעיירה יאפית סמוכה למפעלי היי-טק. לשמחתי, המארחת במסעדה המקומית בלב צ'נדלר יצאה מגדרה כדי לשרת אותי, והצליחה לרגש אותי ערב ערב. בכל ערב כשהגעתי למסעדה לסעודת הלילה, זכרה המלצרית בדיוק רב את התפריט אותו אכלתי יום קודם. הקשר הבלתי אמצעי שנוצר ביני לבין המלצרית הותיר עליי רושם חודשים רבים. גם היום, כעבור כמה חודשים, אני יכולה להיזכר באותה מארחת אריזונית בגעגועים קלים. וזהו ההבדל בין המארחים האמריקניים למארחים האירופיים. האמריקנים ייצאו מגדרם כדי שתקנה מהם ותהיה תלוי בשירותיהם. הידיעה שהמלצרית מכירה אותי ואפילו זוהי אשליה שהיא יצרה ביני לבינה, ואפילו שזהו רגש דמיוני, עדיין יש בשירות שלה קסם מקורי. רגש שהיא עוררה בי עשוי להתגשם כשאשוב למסעדה אי פעם, בתקווה שזה יקרה בקרוב והיא עדיין תעבוד שם. איני זוכרת מה אכלתי אך אני זוכרת במדויק את התנהלותה ואת השירות האדיב בו העמידה אותי במרכז והיא הייתה למעני.
השירות הזה שהעניקה לי מלצרית אחת במסעדת הגריל-בר הוא אופייני לשירות שמעניקים לנו בארה"ב, והוא שמעורר את הכמיהה של כולנו לזכות בנשיא בארה"ב כמו שחלמנו. לשם השוואה, בבירת הרפובליקה הצרפתית באירופה, בממלכה לשעבר של האימפריה הצרפתית, לא טורחים לשרת אותך באופן כל כך הפגנתי. יכול להיות שימי האימפריה של נפוליאון חלפו לבלי שוב, אך הצרפתי רוצה שתזכור לנצח שאתה זר בארצו, בא והולך ולא נשאר. תחושת הזרות תלווה אותך כשתסתובב ב'גלרי לה פאייט' או כשתתור מתחנת מטרו אחת לתחנה אחרת. באחת מתחנות המטרו נתקלנו לראשונה בסוף השבוע האחרון בשירותיו הבלתי תקשורתיים של האיש האמון על השירות. שעה ארוכה עמדנו אני ואישי ליד מכונה שנראתה כמו כספומט וניסינו לפלוט ממנה כרטיסים להמשך טיולינו. האיש שהיה אמור לעזור לנו, עמד בפתח דלת חדר הפיקוד של קופת הכרטיסים והציץ ממנה כמו היה נציג המשטרה הצרפתית לפחות. בכל המקומות שביקשנו את עזרת המקומיים היה בעלי דוחף אותי קלות קדימה ומשדל אותי להפעיל את השפה הצרפתית שחבויה אצלי במרתפים. כדי לעודד אותי היה זורק אליי מדיי פעם תמיכות משונות. "אם את נשארת כאן חודש ימים את כבר מדברת פרפקט צרפתית, אוצר המילים יהיה מושלם." כאילו היה לי סיכוי להישאר חודש ימים בצרפת. לולא השפה היינו חשים אבודים לגמרי. באירופה ובמיוחד בצרפת, שלא כמו באמריקה, תחושת הזרות מועצמת. רק המראות שרואה התייר באירופה משכיחים ממנו את התחושות הללו. בניינים עתיקים שמורים לתפארת, כיכרות ומזרקות שיש להם חלק מן מורשת ההיסטורית המקומית, דווקא הם אלה שהופכים אותך למיודד עם המקום.
הביקורים האלה במחוזות רחוקים בשנת הבחירות של אמריקה גם עוררו בי תהיות רבות על מקומה של ארה"ב בעולם שלנו. מעניין שבסוף השבוע האחרון, עת טיילנו בצרפת והצצנו מעט בטלוויזיות המקומיות, מצאנו שכל העולם כולו ברק חוסיין אובמה. ברק אובמה, מועמד הדמוקרטים, זוכה לסיקור עולמי בכל רשתות השידור בכמות עצומה. כל כתבי התקשורת מזכירים אותו וממתגים אותו למען הדורות הבאים. יהיה זה פלא אם לא נמצא את השינוי הזה בעוד יומיים. האכזבה התקשורתית תהיה גם הכישלון הכי מרשים של התקשורת העולמית. הסולידאריות כל כך עצומה, כך שאין כמעט אפשרות לטעות.
מנתונים שנמסרים מסתבר שהמועמד הדמוקרטי הצליח לגייס כספים בכמות אדירה בסדר גודל של 600 מיליון דולר ואילו המועמד הרפובליקני הצליח להשיג מימון השווה למחצית. אם כך, המאבק הוא מאבק על הכלכלה, מאבק על הכסף של כולנו. את המועמד הרפובליקני מפרסמים בערוצי הטלוויזיה שאינם מרכזיים, ואת המועמד הדמוקרטי מפרסמים בערוצים המרכזיים. גם הבוחרים האמריקניים הקדימו להצביע מוקדם ממועד הבחירות הסופי. ההצבעות מעידות על הרצון והכמיהה של אזרחי ארה"ב לשינוי מהותי בחייהם. אמריקה גם מעניקה לעולם כולו שיעור בשינוי.
מלבד זאת יש מעין העצמה של מועמדותו של אובמה בכל העולם. מסקר שנערך ב-CNN נמצא שרוב האנשים שרואיינו במדינות הרחוקות מיבשת אירופה אלפי מיילים, מעדיפים לראות בבית הלבן את ברק אובמה. עיתונאית שריאיינה בארצות שונות - שבדיה, הונגריה, גרמניה ועוד - מסרה שהכל תומכים בברק אובמה. יש במשאל רחוב סוג של הטעייה. האם דעת הקהל העולמית יכולה להשפיע על הבוחרים האמריקניים? הניסיונות של התקשורת העולמית לצאת מגדרה כדי להקסים מועמד אחד על חשבון מועמד שני יוצרת חוסר איזון בין שני המועמדים.
המועמד ברק אובמה הוא בחזקת הכל עבור הכל. אובמה הוא השחור שמצליח להעניק לשחורים את ההרגשה שניתן לנפץ את תקרת הזכוכית. בעיתון סוף השבוע של 'הגארדיאן' 01.11.08, מובלטת כתבה שכותרתה 'אני, הבן שלי וברק אובמה', כתבה של גארי יואנג. הכותרת שמייחסת לקשר הזה סוג של קשר קדוש, מוסברת בהמשך הכתבה. נחיצותו של אובמה מתפרצת משורותיו של יואנג. יואנג מספר בכתבה על התקוות הבלתי נגמרות שתולים השחורים בעלייתו של ברק אובמה לשלטון. "ביום בו הבאנו לעולם את בננו לדירתנו בברוקלין, פירסם הניו-יורק טיימס מאמר בו הצביע על נתונים עגומים: לגבר שחור סיכוי של פי 60 להיפלט ממערכת החינוך, יש לו יותר סיכוי למצוא את עצמו בין כותלי בית הסוהר ולא לסיים תואר." הנתונים הללו מוזכרים בעבודתי, כך יונאג במאמרו... כל הסטטיסטיקה נפרצה בסוף השבוע בו הכריז אובמה על התמודדותו להיות מועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב.
התקווה של יואנג מובעת בהמשך הכתבה - ההשערה שבנו אוסקואלה יגדל באווירה בה אפשר למצוא נשיא שחור מכהן. תקופה זו פותחת בפני בנו אפשרות שגם המשרה הנשיאותית פתוחה בפני דור העתיד. גם בנו הקטן שרק עושה צעדיו הראשונים בעולם הזה, עשוי למצוא עצמו במשרה הגבוהה ביותר בחברה האמריקנית ואף בעולם כולו. הצלחתו של אובמה, אם כך, היא ההצלחה של המיעוט. אף שלברק אובמה אחים בצבעים שונים על פני הגלובוס וניכר שהגאווה המרכזית תהיה של אלה שלא זכו לשבת בבית הלבן, לראשונה בהיסטוריה של אמריקה חשים מיליונים שאכן נושבות רוחות של שינוי.
הסקרים שבים ומוכיחים לכל שבאמת העולם כולו מחכה לאובמה. סיסמת הבחירות "שינוי" מופיעה כרקע תמידי למסע הבחירות של אובמה. אובמה הצליח לסחוף איתו גם כוכבי רוק כמו ברוס ספרינגסטין. ההצלחה של אובמה תהיה הצלחה של שינוי. זווית הראייה של הדמוקרט הצעיר תהיה זווית ראייה חדשה והיא תיתן תקווה כמעט לכל מי שלא היו לו תקוות בעבר.
לומר את האמת, דמותו של המנהיג החדש ברובה לוטה בערפל. מלבד מסע בחירות מתוקתק ומאוד תקשורתי, מעט ניתן ללמוד על אישיותו. הנשיא החדש מצטלם היטב, ומטיב לעבור מסך באורח מאוד הוליוודי. השחקן החדש על המגרש הפוליטי העולמי דומה יותר לשחקן קולנוע שמצליח להקסים את קהל האוהדים. הבחירה בו דומה מאוד לבחירה במועמדים לפרס האוסקר. ניכר שברק אובמה משחק באופן מיטבי ומצליח למתג את עצמו באופן רגשי ועל כן הוא מצליח לסחוף בסקרי דעת הקהל ובסטטיסטיקות העולמיות. ראה תוכנית סאטרדיי נייט לייב, בה מגלם אובמה את עצמו בכישרון שאף שחקן קולנוע לא מצליח.
המשבר העולמי בכלכלה גם הוא תורם להשתוקקות ההמון לשינוי. מעניין שאם נרצה לשרטט את יכולתו של אובמה לחולל שינוי נתקשה מאוד למצוא זאת. יחד עם זאת, נמצא שאובמה מכריז על כוחות ישנים-חדשים בעולם כמי שיסייעו לו במהלך שלטונו העתידי. אובמה מעניק את תיק הבריאות העתידי להילרי קלינטון, ואת תיק האוצר העתידי לידי וורן באפט. השמות המוכרים עשויים להרגיע את אלה שאולי ברחשי ליבם תוהים מיהו השחקן החדש.
כל הסימנים מצביעים על הצלחה מטאורית של כוכב חדש בבית הלבן. תקוות גדולות תלויות על כתפיו של ברק אובמה. כל העולם כולו נושא עיניים למועמד שיביא את השינוי במעמדה של המעצמה העולמית. יותר מדי כישלונות בתחום הצבאי, יותר מדי כישלונות בתחום הכלכלי היו לארה"ב בשנים האחרונות. השינוי שמתבקש חייב להיות מהפכני. שינוי שיעניק תקווה גם לילדים כהי העור, גם לנשים שבמידה מסוימת עדיין לא זוכות למלוא הזכויות להן הן ראויות. ניצחונו של אובמה יעניק לעמים רבים בעולם תקווה שאמריקה תתאושש ותמשיך לסייע לעולם כולו.
נקודה מאוד חשובה שדי הועמה במהלך הבחירות, היא היותו של ברק אובמה במידה מסוימת גם בעל זהות מוסלמית. אחד מאבותיו הוא בעל זהות מוסלמית. אחיו למחצה מתגורר בקניה. גם העולם המוסלמי מביט בעיניים כלות בבחירות המתרגשות בארה"ב. ניתן לומר שבחירתו של נשיא שיש לו קרבה במידה מסוימת לעולם המוסלמי והוא יושב בבית הכי מערבי, עשויה למלט את העוקץ ממלחמות הדת שהופיעו עם ראשית המילניום החדש.
אם בבית הלבן יישב נשיא כהה עור שייצג את החלק הזה של העולם שאין לו סיכוי להתקדם במסלולי ההצלחה שהתווה האדם הלבן, ייתכן שזו תעניק תקווה לעולם טוב יותר. השאלה האמיתית היא האם פיו ולבו של הבוחר האמריקני שווים. האם הבוחרים הפוטנציאליים משגרים באמצעי התקשורת הבטחות אמיתיות לגבי הצבעתם בקלפי, האם הסקרים אמיתיים או משקרים. האמת תיוודע רק בעוד כארבעים ושמונה שעות. אף שרבים הצביעו יש עדיין מספר לא מבוטל של מצביעים. לא במקרה שוהה בשעות אלה המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין בפיניקס אריזונה, מעוזם של הלבנים; אולי משם תבוא הישועה. אולי מקיין מנסה להסיט את הבוחרים שוב לנקודות שהם החליטו להסתיר כעת.
ואם נסיים ביריית הפתיחה לקראת הבחירות כאן אצלנו. האם אנו באמת מוכנים לשינוי?
האם מועמד תואם ברק אובמה היה יכול לזכות בבחירות בישראל ולסחוף את כולם? החברה שלנו שבויה בתדמיות ובמיתוג מעמדי של כל הנבחרים. קשה להאמין שבמציאות הישראלית היה זוכה בבחירות מועמד תואם אובמה. ותחשבו על זה.
