לאחרונה צפיתי באחת ממהדורות החדשות, בכתבה ששודרה על מסעדה שנפתחה בעיר עזה. רוב הסועדים הפוקדים את המסעדה, כפי שצוין בכתבה, הינם מן המעמד הגבוה בעזה. בעת הראיון איתם, טיעונם המרכזי שנשמע הוא שהמסעדה מהווה מקום מפלט עקב המצור המוטל על עזה.
אין זו הפעם הראשונה שבה אנו רואים ושומעים את תושבי עזה חוזרים על אותו טיעון, טיעון המצור, בין אם הם דייגים, בין אם הם נהגי מוניות, תלמידים, מחבלים חמושים ועוד, כולם משתמשים בטיעון זה על-מנת לנגח את ישראל ומנסים להעביר את המסר שלולא המצור מצבם היה דבש.
ערביי עזה וכמוהם ערביי יהודה ושומרון וכן ערביי ישראל דבקים, בטיעונים, בעקרונות ובסיסמאות שאותם יודעים הם לדקלם בכל הזדמנות, ללא היסוס וגמגום ולדחוף בכל נושא המסוקר תקשורתית הגם שאינו פוליטי ואינו קשור כלל, כאילו היה כל אחד מהם דובר רשמי וכאילו עברו כולם סדנת הסברה ערבית מקצועית.
בעניין עזה מן הראוי לציין, (אולי כדי לחזק מעט את דוברינו שלנו), שכמובן שאין הם מזכירים את מעברי התרופות, הסחורות, אין הם מדברים על גלעד שליט ולא על הפיגועים המבוצעים לעתים במעברים הפתוחים רק בשבילם וגם לא על הקאסמים. הם גם לא טורחים לדבר על עשרות המנהרות שדרכן מבריחים כיום כמעט הכל ממצרים, סיני, לתוך רצועת עזה, מי יודע ייתכן שגם את פרנסתם של הבדואים מבריחי הגבול המצרי ישראלי גנבו כבר אותם מחבלי מנהרות.
רק בקרבנו, אזרחים ואף נושאי משרות בכירות, מתפתלים, מגמגמים, מהססים, מתנצלים ואינם יודעים להסביר ולעמוד על עקרונותינו ועל טיעוני הבסיס המוצקים והמובנים לכל בר דעת הנוגעים לקיומנו בארץ-ישראל, בעת ראיונות באמצעי התקשורת השונים. דבר זה ייתכן ומשקף את המשבר בחינוך הערכי בישראל, את הריקנות המוקרנת לרוב האזרחים ממרקעי הטלוויזיה ובכלל את ההתרחקות מהערכים, מן האמת ההיסטורית והמוצדקת ומהסיפור היהודי והציוני של כולנו.
אין כל קשר למחלוקות הפוליטיות, אין קשר להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובגולן, לבין מרחב גדרה חדרה, הגליל או הנגב. מדובר על ההיסטוריה של כולנו, הרי לא שבנו לארץ-ישראל, כי מישהו התאמץ למצוא אותה על המפה, רק בכדי לייבש ביצות, לנטוע עצים, לסלול כבישים ולהקריב עליה חיי אלפים רבים, שבנו לכאן מפאת הסיבות המוצדקות שפיעמו בלבבות אבותינו במשך אלפי שנים. היום חסרה ההבנה שלא הגענו אל המנוחה והנחלה, ובאזור הזה נשרוד ונתקיים רק אם נמשיך נדע ונבין את שורשינו ונתנהל לאורם.
לאחר הכתבה על אותה מסעדה בעזה, הסתבר לי עד כמה יכול לתרום הקמפיין החדש של מועצת יש"ע "יהודה ושומרון - הסיפור של כל יהודי". גם אם לא כולם יגיעו יבקרו ויסירו ביהודה ושומרון וגם אם דעותיהם הפוליטיות לא ישתנו עקב כך, קמפיין זה יש בו כדי לחזק את התודעה כי אנו שייכים לכאן בקרב מי שהתרחק, כדי להאיר את עיניו ולמלא את ליבו של מי שלא ידע ומי ששכח. יכולתו של קמפיין זה בחיזוק הזהות והתודעה היהודית ציונית בקרב ישראלים רבים לא תסולא בפז.
הערבים שיודעים לנצל היטב כל במה אפשרית דבקים בטיעוניהם, בטענותיהם ובזהות הלאומית המקומית אשר יצרו לעצמם יש מאין ותוקפים את ישראל ללא הפסק ראויים לכל הערכה. אנו ששורשינו כאן בלתי ניתנים לערעור ושבכל שכבת אדמה ניתן למצוא עדויות דוממות, אך מוצקות לכך, יכולים רק לקנא וללמוד מהערבים את מה שרבים בקרבנו כבר שכחו.
