הבחירות לרשויות המקומיות נכנסות בימים אלו לישורת האחרונה אשר בה היצרים, האמוציות וחוסר הידע עלולים לעלות למועמדים ביוקר. הימים האחרונים שלפני הבחירות הם השלב בו התגובות מהשטח והסקרים גורמים למועמדים לבצע הערכה מחודשת של כוחם האלקטוראלי. מאחורי הקלעים, המחשבות מתחילות לנדוד גם לעבר היום שאחרי, יום הרכבת הקואליציה הבאה במועצת הרשות החדשה. בשטח נרקמות בריתות מכל הסוגים והמינים בצורה של הסכמים פוליטיים לשיתוף פעולה לפני, ביום ואחרי הבחירות. מפגשי האינטרסים בין המועמדים והרשימות השונות נוגעים במגוון רחב של תחומים, משיתוף פעולה בין המטות במערך הלוגיסטי (שחשיבותו ברשויות המקומיות עצומה) ועד "דילים" שמטרתם לחלק את ה"שלל" העתידי לאחר הבחירות.
תוכן ההסכמים בין המועמדים השונים מתייחס למועמדות לראש הרשות, להשפעה על מדיניות התקצוב וסדר העדיפויות של הרשות ולחלוקת משרות מכל הסוגים והמינים כגון סגני ראש רשות, ראשי אגפים ומחלקות בעירייה, ראשי וועדות שונות, חברות בדירקטוריונים של החברות הכלכליות והמתנ"סים העירוניים ולעוד שורה ארוכה של כיבודים וקופונים שניתן לגזור משליטה ברשות מקומית.
בעוד שהשיקולים והסיכונים הפוליטיים מקבלים משקל מרכזי (ובצדק) במשא-ומתן לגיבושם של הסכמים, נראה כי מועמדים רבים אינם שוקלים את ההשלכות המשפטיות שיש להסכמים אותם הם כורתים. כך, רבים אינם מודעים לשינויים שחלו בחוק ובמערכות האכיפה, ולכן במקום לסלול את דרכם ללשכת ראש העיר, הם עלולים למצוא את עצמם בחדרי חקירות כאשר שמם הטוב מוכתם בעיתונים.
בשנים האחרונות מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט הגבירו מאוד את הפיקוח והאכיפה, על-מנת להבטיח את ערכי השוויון והטוהר של מערכות הבחירות. מבקר המדינה כותב דוח פרטני אודות התנהלותו של כל מועמד לראש רשות מקומית, היועץ המשפטי לממשלה הוציא הנחיות הקובעות מה מותר ומה אסור להבטיח במסגרת הסכם פוליטי ובתי המשפט אף האשימו בפלילים ראשי ערים אשר הבטחותיהם בהסכמים כאלו עלו כדי שוחד בחירות.
את האסור והמותר קשה לתמצת, במיוחד כאשר השוני בין הרשויות והתפקידים בהם משתנים. עם זאת, ניתן להצביע על כמה איסורים מרכזיים אותם יש להכיר ומהם יש לדעת להיזהר. מטבע הדברים, הרשימה שלהלן אינה רשימה ממצה.
אחד האיסורים המרכזיים שיש לתת עליהם את הדעת הוא הסכמים פוליטיים הנוגעים לתפקידים של עובדי ציבור. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מתייחסת לאבחנה שבין עובד ציבור לבין נבחר ציבור. בהסכמים פוליטיים ניתן להבטיח לנבחרי ציבור, שהם חברי מועצה, משרות אשר לא נושאות שכר בצידן - ובמיוחד משרות שדורשות חברות במועצה - זאת בתנאי שיש בהבטחה כדי לקדם את מימוש מצעה של הסיעה וכאשר ההבטחה אינה מהווה אמצעי לקידום אינטרס פרטי או פוליטי גרידא.
להבדיל מכך, התחייבויות העוסקות במינוי נבחרי ציבור למשרה בה נושא עובד ציבור, שהוא פקיד המקבל משכורת מקופת העירייה, אסורות באופן חד-משמעי, וביחס להתחייבויות כאלו, הנשיא לשעבר ברק כבר נתן דעתו, ברע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, בו קבע מפורשות כי "התחייבות למינוי עובדים בשירות הציבורי על-בסיס השתייכות פוליטית הינה התחייבות בלתי-חוקית ופסולה".
איסור נוסף הנוגע להסכמים פוליטיים הוא האיסור לשומרם חשאיים. סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) התשכ"ה-1965, קובע את החובה לפרסם את דבר קיום ההסכם ברבים וזאת על-מנת להפוך את ההסכמים הפוליטיים שקופים לציבור הרחב. פרסום ההסכם צריך להיעשות תוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ-48 שעות לפני יום הבחירות על-ידי מסירת נוסחו המלא למזכיר הרשות המקומית.
האבחנות המדויקות בין המותר לאסור בענייני בחירות הן מורכבות ועדינות ביותר ועל-כן טוב יעשה מועמד אם יתייעץ עם איש מקצוע בעל מומחיות בתחום לפני חתימתו על הסכמים פוליטיים וכך ימנע הסתבכויות מיותרות ביום שאחרי הבחירות.
