|
בית המשפט העליון פירט את עיקרי קביעות ההלכה המנחה בפרשת "פלונים" (ע"פ 6659/06 פלונים נ' מדינת ישראל מיום 11.6.08), הנדרשים ליישומו של חוק הכליאה, ולקיום הביקורת השיפוטית על צו כליאה:
- תחולת החוק ותפיסתו הבסיסית - החוק נועד לחול על גורמי חוץ המשתייכים לארגון טרור הפועל נגד בטחון המדינה, וזאת להבדיל מגורמי פנים הפועלים כך, שכלפיהם ניתן להפעיל אמצעים חקיקתיים אחרים. במסגרת זו נקבע, כי חוק הכליאה חל על תושבי עזה מאז ההינתקות של אזור זה מהשליטה הצבאית הישראלית, ואילו שאלת תחולתו על תושבי אזור יהודה ושומרון נותרה בצריך עיון.
- מטרת חוק הכליאה - חוק הכליאה נועד להגן על בטחון המדינה באמצעות הרחקת מעורבים בפעילות טרור, שהם גורמי חוץ, ממעגל הלחימה, נוכח מסוכנותם לבטחון המדינה. המסוכנות לבטחון המדינה היא תנאי מהותי בבסיס עילת הכליאה. על הפרשנות והיישום של הוראות החוק מקרינה המגמה להקטין ככל הניתן את מידת הפגיעה בזכות האדם לחירות, הנדרשת לצורך קיום תכלית הביטחון, על-מנת לעמוד בדרישת המידתיות החוקתית הנשאבת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומעקרונות המשפט הבינלאומי.
- התנאים לצו כליאה - "לוחם בלתי חוקי" בעל מסוכנות אישית, וחשש לפגיעה בבטחון המדינה הצפויה משחרורו - לצורך ההגדרה של "לוחם בלתי חוקי", על-פי ההלכה המנחה, נדרשת מסוכנות אישית של הכלוא כדי לקיים הגדרה זו. מכוח סעיף 2 לחוק, המסוכנות האישית נלמדת מאחת משתי אלה: העצור עצמו נטל חלק בפעולות איבה נגד ישראל, או שהוא משתייך לכוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל. על-פי החלופה הראשונה, נדרש כי האדם נטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, ולעניין זה אין די בתרומה רחוקה או זניחה ושולית, אלא נדרש כי העצור תרם לביצוע פעילות איבה באופן העשוי להצביע על מסוכנותו האישית. אשר לחלופה השניה, במי שנמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד המדינה, אין די בקשר רופף לארגון טרור. מצד שני, אין הכרח כי אדם ייטול חלק ישיר או עקיף בפעולות הלחימה עצמן, ואפשר שזיקתו לארגון תתבטא בדרך אחרת, אשר תצדיק את הכללתו במעגל הלחימה במובן הרחב.
התנאי השני הנדרש לצורך הקמת עילת מעצר על-פי חוק זה מחייב, כי יתקיים יסוד סביר להניח כי שחרורו של הכלוא יפגע בבטחון המדינה. על-פי סעיף 5(ג) לחוק, ביטולו של צו הכליאה אפשרי רק כאשר אין בשחרור העצור כדי לפגוע בבטחון המדינה, או כאשר קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את השחרור.
- טיב הראיות לביסוס עילת כליאה - לצורך ביסוס התנאים הנדרשים להגדרת "לוחם בלתי חוקי", יש צורך בראיות מינהליות ברורות, משכנעות ועדכניות מבחינת כמותן ואיכותן.
- החזקות המשפטיות בסעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה - בית המשפט בפרשת פלונים קבע, כי אין צורך להכריע בעניין חוקתיותן של אותן חזקות שבסעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה, וזאת מהטעם הבא: מעמדת המדינה בפרשת פלונים עלה, כי בפועל, אין היא נזקקת להפעלת חזקה זו, שכן בדרך הכלל היא נוהגת להציג תשתית ראייתית מוכחת בדבר מסוכנותו האישית של האדם, שלגביו היא מבקשת צו כליאה. הסוגיה הושארה בצריך עיון.
- צו כליאה שאינו מוגבל בזמן - תוקפו של צו כליאה על-פי חוק הכליאה אינו מוגבל מראש בזמן. הוא כפוף לביקורת שיפוטית עיתית (סעיף 5 לחוק). ביקורת זו אמורה לבחון בפעם הראשונה האם עילות הכליאה מתקיימות. בביקורות הבאות, המתבצעות אחת לשישה חודשים, על בית המשפט לבחון האם אין בשחרור הכלוא כדי לפגוע בבטחון המדינה, או האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו (סעיף 5(ג) לחוק). הסדר זה מבטא הרחבה של האמצעים הנתונים בידי הגורם המוסמך על-פי חוק הכליאה, בהשוואה לאלה הנתונים לרשות ביחסי לאנשי פנים בארץ, שעניינם נשלט על-ידי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979.
בית המשפט בפרשת פלונים נתן ביטוי לקושי הרב המתלווה להסדר כליאה שאינו מוגבל בזמן: במציאות, שבה פעולות איבה של ארגוני טרור נמשכות זמן רב, ואין צפי למידת התמשכותן, עלולים עצורים מכוח חוק הכליאה להישאר במעצר לתקופות ארוכות של זמן. לכן, באמצעות הביקורת השיפוטית, יש להבטיח כי אי-קיום מועד לפקיעת תוקף צו הכליאה מכוח החוק לא יפגע באורח בלתי מידתי בזכותו של העצור לחירות אישית, וכי עצורים מכוח החוק לא יוחזקו במעצר תקופה ארוכה מזו הנדרשת בשל שיקולי ביטחון משמעותיים.
- המסקנות העולות מבחינת עיקרי חוק הכליאה, על-רקע ההלכה המנחה בפרשת "פלונים" הן:
- חוק הכליאה צולח את המבחן החוקתי. המציאות הביטחונית הקשה בישראל מצריכה נקיטת אמצעי ביטחון משמעותיים להגנה על תושבי ישראל. השגת תכלית הביטחון כרוכה בפגיעה משמעותית בחירות האישית של העצורים. מתקיים יחס סביר בין הפגיעה בחירות לבין האינטרס הציבורי, ואולם סבירותו של יחס זה מותנית בהפעלה נכונה וזהירה של האמצעים הנתונים לגורם המוסמך מכוח החוק. החוק מאפשר פגיעה משמעותית בחירותו האישית של העצור, ולכן קמה חובה להפעיל את האמצעים על-פיו לשם השגת תכליותיו תוך פגיעה מינימלית ככל הניתן בזכויות אדם.
- במסגרת זו, חלה חובה לבחון בחינה פרטנית מדוקדקת את שאלת התקיימותן של עילות הכליאה והמשך ההצדקה לתוקפו של צו הכליאה. אמצעי הכליאה הקיצוני, המאפשר שלילת חירותו האישית של אדם לאורך זמן רב, בצו שאינו מוגבל בזמן, מטיל חובה מיוחדת הן על הגורם המוסמך והן על בית המשפט בביקורת השיפוטית לבחון בחינה זהירה, מעת לעת, את מידת ההצדקה של המשך הכליאה, תוך הפעלת ריסון בשימוש באמצעי הכליאה והגבלתו למצבים בהם צרכי ביטחון ממשיים מחייבים זאת.
- במקרה דנן - על החלטת בית המשפט המחוזי בביקורת השיפוטית הראשונה, בה נקבע כי המערער עונה להגדרת "לוחם בלתי חוקי", לא הגיש המערער ערעור, לפיכך מדובר בהחלטה חלוטה, ולכן הנחתנו היא, כי המערער עונה להגדרת "לוחם בלתי חוקי" על-פי החוק, וכי עם מתן צו הכליאה התקיים לגביו גם התנאי כי שחרורו יפגע בבטחון המדינה.
- הביקורות העיתיות (בסעיף 5(ג) לחוק הכליאה), שלאחר אישור תוקפו המשפטי של צו הכליאה, מיועדות לבחון האם השתנו התנאים והנסיבות באופן המאפשר את שחרורו של הכלוא מכליאתו.
- פעולות האיבה שהמערער נטל בהן חלק בוצעו אומנם בשנת 2002 בקשר עם פיגוע שכוון כנגד חיילי צה"ל, אולם גם לאחר מכן המשיך המערער בפעילותו בארגון "ועדות ההתנגדות", שהינו ארגון שמטרתו לבצע פעולות איבה נגד ישראל. מדובר בארגון המסתייע על-ידי תנועות החמאס והחיזבאללה במימון ובאמל"ח. הארגון מעורב במעשי טרור, ובהם אירוע חטיפת החייל גלעד שליט, שבמסגרתו גם נהרגו ונפצעו חיילים ישראלים. כן מעורב הארגון בירי רקטות לעבר ישראל, פיגועי תופת כלפי טנקים, ועוד.
- מחומר מודיעין עולה, כי המערער חבר, עובר למעצרו, בחוליה צבאית המונה מספר פעילים. קיימים נתונים המשייכים את המערער לקבוצה המהווה החוליה המבצעית של הארגון. בחומר הסמוי קיימים נתונים עדכניים נוספים ביחס למעורבותו של המערער בארגון, וביחס לאופי פעילותו של הארגון, המחזקים את המסקנה, כי שחרורו בעת זו עלול לפגוע בבטחון המדינה. לכל אלה מצטרף מידע על מעורבותו של המערער בפיגוע הטנק של צה"ל בספטמבר 2002, שבו נפגעו חיילי צה"ל.
- השילוב שבין מעורבותו של המערער באירוע הפיגוע של הטנק לבין המשך פעילותו בארגון, עונה על אמות המידה הנדרשות להגדרת "לוחם בלתי חוקי"; על-רקע עיון בחוות הדעת (הגלויה והחסויה) וכן בכל החומר הנילווה, אינני רואה מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא, לפיה לא נתקיים התנאי לפיו "אין בשחרור [המערער] כדי לפגוע בבטחון המדינה", הנדרש לצורך שחרור העצור. כן לא הובאו טעמים מיוחדים כלשהם המצדיקים את שחרור המערער.
- עוד נקבע, כי אין צורך להיזקק לטענות המערער לעניין חוקתיות החזקות על-פי סעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה (שהושארה בצריך עיון בפרשת "פלונים"), מאחר שקיים חומר ראיות פרטני בעניינו של המערער, המייתר את הפעלתן של חזקות אלה.
- לפיכך, נכון לעת זו, אין להתערב בהמשך תוקפו של צו הכליאה שהוצא בעניינו של המערער. ראוי, עם זאת, לבחון בחינה מחודשת את ההצדקה להמשך הכליאה ככל שחולף הזמן, בהתייחס למסוכנותו האישית של המערער ולנסיבות המשתנות בשטח, תוך מתן משקל ראוי לדרישת המידתיות בהפעלת חוק הכליאה, וביישומו הלכה למעשה.
|
