קשה להשתחרר מהמראה המזוויע של הפגה הנתונה בתוך כיס החלוק של האחות בבית החולים "בני ציון" בחיפה.
הנהלת בית החולים הודיעה שהיא רואה בחומרה את המעשה ובדעתה לנקוט באמצעים משמעתיים כנגד הנוגעים בדבר.
האם יש להסתפק באמצעים המשמעתיים הללו? לא בטוח.
חוק העונשין קובע כך:
"העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו - מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו - מאסר תשע שנים".
נשאלת השאלה מהי אותה "התעללות" שהחוק מדבר בה. הייתכן שהפגה עברה מעשה התעללות?
פסק דין מנחה וחשוב לעניין זה ניתן על-ידי השופטת ביניש ב-ע"פ 4596/98.
מתוך פסק הדין הזה ניתן לדלות כמה תובנות החשובות לענייננו, ואלו הן:
- "עבירת ההתעללות בקטין... הינה עבירה התנהגותית, ולא עבירה תוצאתית שהשלמתה מותנית בהוכחת התקיימותה של תוצאה כלשהי". במילים אחרות, עצם המעשה מהווה עבירה, ולצורך הוכחת העבירה - אין צורך להראות שנגרם לקטין נזק כלשהו.
- גם מעשה חד-פעמי יכול שייחשב כהתעללות.
- בגדר מעשה התעללות נחשבים גם ביזוי והשפלת הקטין.
- ייתכן מצב שהקטין לא הרגיש את ההשפלה והביזוי שהופנו כלפיו. בהקשר לקביעה זו של השופטת ביניש יש לציין את דבריה כי: "נקודת המבט המכריעה לצורך קביעת התקיימותה של התנהגות העולה כדי עבירת התעללות היא זו של המתבונן מן הצד, קרי נקודת המבט האובייקטיבית הבוחנת את התנהגותו של המתעלל כלפי הקורבן".
נוכח הקביעות הללו ראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יבחן אפשרות להורות על חקירה פלילית של המעשה החמור שארע.
