מצרים הודיעה בסוף השבוע על דחייתו של הדיאלוג בין הפלגים הפלשתינים בקהיר עד להודעה חדשה. הודעת הדחייה המצרית הייתה מפתיעה; היא באה לאחר שתנועת החמאס הודיעה לה כי היא החליטה שלא להשתתף בשיחות, משלחות הפלגים הפלשתינים השונים שהיו בדרך לקהיר נאלצו לסוב על עקביהן ולשוב הביתה. תנועת החמאס טענה כי היא לא תופיע לשיחות בקהיר מכיוון שהרשות הפלשתינית ממשיכה להחזיק במעצר בבתי הכלא שלה בגדה עשרות פעילים של תנועת החמאס, בניגוד להודעתו של הנשיא הפלשתיני עבאס כי אין שום עצורים שהם פעילי חמאס בבתי הכלא של הרשות. זהו התירוץ הרשמי אולם מקורות בתנועה אישרו כי עמדתה של מצרים לא הייתה מקובלת על הארגון. מצרים לא הייתה מוכנה להכניס שינויים ותיקונים בטיוטת הפיוס שהציגה לפלגים הפלשתינים.
בתנועת הפת"ח מאשימים את תנועת החמאס בנקיטת תרגיל שמטרתו להנציח את שלטונו ברצועת עזה ומתוך כוונה לטרפד את המשך כהונתו של הנשיא מחמוד עבאס כנשיא ואשר מסתיימת רשמית ב-9 בינואר 2009. עזאם אל-אחמד, מבכירי תנועת הפת"ח, אמר כי מחלוקות בין הנהגת החמאס ברצועה להנהגת התנועה בדמשק הן שהביאו לדחיית הדיאלוג. ההנהגה בדמשק לא הסכימה להגמיש עמדותיה.
התיווך המצרי בין הפלגים הפלשתינים איננו חדש.
עד כה נכשלו ניסיונות הפיוס השונים של מצרים, הסכם קהיר (ב-2005), מסמך ההסכמה הלאומי (ב-2006) והסכם מכה (ב-2007). הפעם מדובר בטיוטא כוללת לפיוס המתבססת על אימוץ עיקרון הדיאלוג כאמצעי היחידי לפתרון המחלוקות הפנימיות במקום מלחמות פנימיות, הפסקת ההסתה וגינוי האלימות.
מדובר בטיוטא שמכסה את כל נושא המחלוקות בין הפת"ח לחמאס. היא מדגישה את אחדות הגדה והרצועה מבחינה מדינית, גיאוגרפית ולאומית. הטיוטא מציירת מפת דרכים בעלת שני צירים:
א.
הרשות הפלשתינית: הקמת ממשלת פיוס לאומי עם סמכויות מוגבלות שתביא להסרת המצור מעל עזה וניהול חיי היום יום של העם הפלשתיני, הכנה לבחירות כלליות בו-זמנית לנשיאות ולפרלמנט במועד מוסכם ופיקוח על בניית מנגנוני הביטחון הפלשתינים על בסיס מקצועי ולא על בסיס ארגוני.
ב.
אש"ף: פיתוח והפעלת מוסדות אש"ף בהתאם להסכם קהיר מ-2005 באופן שיכלול את כל הפלגים ושיהווה מסגרת לאומית כוללת ומסגרת מדינית עליונה.
הטיוטא מתייחסת גם לנושא הרגיעה (התהדיאא'). היא קוראת לפלגים לשמור עליה אך מדגישה את הזכות להתנגדות לכיבוש במסגרת "ההסכמה הלאומית".
באשר למשא-ומתן עם ישראל - הטיוטא קובעת כי ניהול המשא-ומתן הוא בסמכות אש"ף והנשיא על בסיס המטרות הלאומיות, וכי כל הסכם שיושג יוצג לאישור בפני המועצה הלאומית הפלשתינית או במשאל עם.
לאחר הדיאלוג אמורות לקום ועדות בנושא הקמת הממשלה החדשה, הביטחון, הבחירות, אש"ף והפיוס.
ברחוב הפלשתיני יש ספקות רבים לגבי הרצינות של הפלגים להגיע לפיוס, לגבי נחישותם לפתור המחלוקות בדרך דמוקרטית. מדובר במאבק על השלטון וההשפעה. צריך לזכור שהרחוב הפלשתיני בטוח שיש גורמים חיצוניים אינטרסנטים הבוחשים בזירה הפלשתינית הפנימית כמו ארצות הברית, ישראל ואירן.
רבים בשטחים הפלשתינים אומרים שתנועת הפת"ח לא מסוגלת להתגבר על המחלוקות הפנימיות שלה ולכנס את הוועידה השישית שלה ולכן ספק רב אם תהיה מסוגלת להתאחד ולפתור המחלוקות עם תנועת החמאס. מאידך-גיסא תנועת החמאס היא תנועה מוסלמית פוליטית ולא ברור כלל וכלל אם היא יכולה להפוך לתנועה לאומית.
מהן ההסתייגויות של תנועת החמאס ביחס להצעה המצרית?
תנועת החמאס טוענת שהיא העבירה למצרים הערות על טיוטת הפיוס מכיוון שהיא רוצה שהדיאלוג הלאומי יצליח. המצרים דחו את ההערות על הסף והודיעו כי יש לקבל את הצעתם כמו שהיא ללא שינויים. תנועת החמאס שבה והצהירה כי הצלחת הדיאלוג תלויה בכך שהשינויים האלה שהיא הציעה בטיוטא המצרית הם מהותיים וכדאי שיבוצעו אחרת יהיו משקעים שליליים שיטרפדו את הפיוס בין הפלגים הפלשתינים.
להלן הסתייגויות החמאס:
א.
עריכת בחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט בו-זמנית במועד מוסכם: לדעת החמאס הפירוש המעשי של סעיף זה ביוזמה המצרית הוא הארכת כהונתו של הנשיא עבאס מעבר ל-9 בינואר 2009. תנועת החמאס דורשת כי דבר זה לא יתבצע לפני שיושג הסכם כללי לגבי כל הסוגיות וקביעת לוחות זמנים. כמו-כן היא דורשת שכל הסכם שיושג יאושר במועצה המחוקקת.
ב.
המשא-ומתן עם ישראל: תנועת החמאס טוענת שהטיוטא המצרית נותנת למחמוד עבאס מנדט לנהל משא-ומתן עם ישראל ולהגיע עימה להסכם. אין זו מטרת הפיוס לתת כיסוי להמשך המשא-ומתן ה"מעוות", לדבריה, עם ישראל. תנועת החמאס מתנגדת לכך שאש"ף יהיה הסמכות החוקית בנושאים העיקריים של הסכסוך, לכן יש להרכיבו מחדש או לקבוע שהמועצה הלאומית הפלשתינית החדשה שתקום היא שתהייה הסמכות לכך.
ג.
המשך פעולות הטרור נגד ישראל: תנועת החמאס מתנגדת לסעיף בטיוטא המצרית הקובע כי יש לגנות מעשי אלימות וכי ההתנגדות תעשה רק במסגרת ההסכמה הלאומית.
ד.
מבנה אש"ף וסמכויותיו: תנועת החמאס מתנגדת לחוקיות של מוסדות אש"ף ודורשת בניית המוסדות מחדש באופן שתייצג באמת את כל הפלגים של העם הפלשתיני.
ה.
רפורמה במנגנוני הביטחון: תנועת החמאס גורסת כי הנוסח בטיוטא צריך להתייחס בבירור למנגנוני הביטחון בגדה וברצועה ובאופן שלא יאפשר את ביטול "ההתנגדות ולקיחת הנשק".
ו.
הרגיעה (תהדיאא'): תנועת החמאס טוענת כי אין לנושא זה קשר לפיוס והוא צריך להיות נדון בנפרד. הטיוטא המצרית לא קצבה את פרק הזמן לסיום הרגיעה ופירוש הדבר הפסקת ההתנגדות לכיבוש.
ז.
שינוי כותרת המסמך המצרי: תנועת החמאס דורשת לשנות את כותרת המסך המצרי מ"מסמך הפרויקט הלאומי הפלשתיני" ל "מסמך הפיוס הפלשתיני".
ומה אומרים בתנועת הפת"ח? פעילי התנועה משוכנעים שתנועת החמאס איננה מעוניינת בפיוס אמיתי. לדבריהם חמאס פתחה בגל מעצרים ברצועה לקראת האירועים לציון מלאת ארבע שנים למותו של ערפאת ב11 בנובמבר. כל הסימנים מעידים על כך שתנועת חמאס דבקה באופציה הצבאית. היא רוצה להשתמש ברצועת עזה ובתושביה כבני ערובה במשא-ומתן עם תנועת הפת"ח כדי ליצור תחליף לאש"ף והיא נוקטת לשון רמייה.
תנועת החמאס לא מכירה באש"ף כנציג היחידי והלגיטימי של העם הפלשתיני, היא לא מכירה בהסכמים שהוא חתם עליהם ומדיניותה היא שהביאה את המצור על רצועת עזה.
להערכתם של אנשי הפת"ח תנועת החמאס איננה מוכנה לוותר על שליטתה ברצועת עזה לאחר שהגשימה את חלומה והקימה בה מדינה איסלאמית והיא תשתמש בכל אמתלה להנציח את שליטתה ברצועת עזה.
למצרים יש אינטרסים ברורים להמשיך במלאכת התיווך. מצרים רוצה לשמור על השקט בגבולה עם רצועת עזה. הנשיא מובארק לא שכח את אירועי ינואר 2008 כאשר המונים פלשתינים פרצו ביחד עם פעילי החמאס את הגבול באזור רפיח ואת חוליות המחבלים ששגרה הזרוע הצבאית של החמאס לעשות פיגועים בחצי האי סיני. האירועים האלה היו מתואמים בין תנועת החמאס לתנועת האם שלה במצרים הלוא היא תנועת "האחים המוסלמים" אשר פתחה בגל הפגנות הזדהות אלימות במצרים. הנשיא מובארק מנסה בכל כוחו לשמור על מצב ביטחוני יציב במצרים כדי שיוכל להעביר את השלטון בשקט לבנו גמאל ואין לו שום אינטרס להתעמת עם פעילי האיסלאם הקיצוני.
מובארק גם רוצה לנכס לעצמו ולמצרים את תפקיד הפטרון על הבעיה הפלשתינית, אותו תפקיד שמצרים אימצה לעצמה עוד מתקופתו של הנשיא גמאל עבד א-נאצר ובכך לחזק את מעמדה בעולם הערבי. המצרים יודעים שהסיכויים שהדיאלוג בין הפלגים הפלשתינים יצליח הם קלושים אבל בינתיים אפשר להרוויח זמן ושקט יחסי, לכן שם המשחק המצרי הוא "ההצגה חייבת להימשך".
האם ההודעה המצרית על דחיית השיחות למועד בלתי ידוע היא תרגיל השהייה או בכישלון של השיחות בקהיר עוד לפני שהחלו?
גורמים מצריים מעריכים כי בסופו של דבר תמצא נוסחה שתאפשר את קיומו של הדיאלוג. מחמוד א-זהאר ממנהיגי החמאס הודיע כי תנועתו תמשיך את המגעים עם מצרים לקביעת מועד חדש לדיאלוג. למצרים יש גיבוי של הליגה הערבית וגם תושבי השטחים ובמיוחד תושבי הרצועה הנתונים במצור לא יקבלו את עמדת החמאס ויפעילו לחץ לקיים את הדיאלוג בקהיר.
לישראל אסור להתערב במשחק הכוחות הפלשתיני הפנימי או במשחק בין מצרים לחמאס. המצרים מנסים למצוא פיתרון שיביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט ואסור להפריע להם במשימה. בישראל יודעים היטב כי ארגון החמאס לא יוותר בקלות על שליטתו ברצועת עזה, הוא שולט על השטח ושואף להתפשט גם לכיוון שטחי יהודה ושומרון ולהשתלט עליהם. הפיצול הפנימי מחליש מאוד את הפלשתינים ומחזק את ישראל, יש להניח לדברים לקרות מעצמם כדי שלא נואשם באחריות למעשי הטבח ההדדיים שהם עושים בבני עמם. כבר היינו בסרט הזה.
