"עלינו לוותר, מחוסר ברירה, על חלקי מולדת שעליהם חלמנו במשך דורות של געגועים ותפילות", אמר השבוע ראש הממשלה אהוד אולמרט בטקס הממלכתי לציון 13 שנים לרצח רה"מ יצחק רבין, והמשיך: "וגם על שכונות ערביות בירושלים, ולחזור לגרעין השטח שהוא מדינת ישראל עד 1967, עם התיקונים המתחייבים מהמציאות שנוצרה". הוא הוסיף ודיבר על רעיון שתי מדינות לשני עמים והדחיפות להנחלת הרעיון, המחיר המוסרי שישראל משלמת בשליטתה ביו"ש וכדומה. מאוחר יותר בישיבת אבל מיוחדת בכנסת חזר שוב אולמרט על הצהרותיו. הפעם הוא לא הסתפק "רק" בירושלים ושרטט מפה של ממש.
"האמת תחייב אותנו לקרוע חלקי מולדת רבים: יהודה, שומרון, ירושלים ורמת הגולן", אמר אולמרט, שגם לא שכח על-פי רוח הימים האלה לתקוף קשות את ציבור המתנחלים, קרא להם לעשות חשבון נפש ולא שכח להלל ולשבח את דרך רבין שתנצח לבסוף. אין ספק שבמר"צ וחד"ש לא היו מנסחים את זה טוב יותר.
אז מילא שאלה הן דעותיו, השאלה היא מה כל כך בוער לו להשמיע אותן קבל עם ועולם בנסיבות רשמיות הנשמעות כהצהרה רשמית מחייבת של מדינת ישראל, וכל זה חמש דקות לפני שחייו הפוליטיים מסתיימים בעננה פלילית ומוסרית מצחינה?
אולמרט היה מאז ומעולם אדם מבריק ופוליטיקאי ממולח. גם הוא יודע שלהצהרותיו אין ערך מדיני מחייב, אבל הוא יודע שהמדינה נתונה כעת בקלחת בחירות. הוא גם יודע היטב שדבריו יהיו מתנה לכל מפלגות הימין, מתנה לברק הנואש ולמפלגת העבודה, שליד הצהרותיו נראית פתאום מפלגת מרכז. אבל מה שאולמרט יודע טוב יותר מכל דבר אחר, זה שדבריו אלה יהיו מכה אנושה למישהי שהוא מאוד לא אוהב, מישהי שצמחה על גווייתו הפוליטית ופה ושם גם תקעה לו סכין בגב. והמישהי הזו שקוראים לה ציפי לבני, מחרחרת בקול נואש כבר כמה שבועות ש"קדימה זה לא שמאל".
רווח מדיני או נזק מדיני זה לא יביא, אבל נזק אלקטוראלי למפלגה שמותקפת מימין בסוגית ירושלים והנה בא נציגה הבכיר ולא רק שהוא מצדיק את המתקפה, הוא מוסיף עליה בנזין, נפט וסולר גם יחד, נזק כזה יבוא גם יבוא. סביר ביותר להניח שאולמרט החריף והציני יהנה מאוד לראות את לבני מנסה לכבות את הלהבות הללו וישמח יותר אם תיכשל.
את הבהלה שאחזה בקדימה ניתן רק לדמיין, ואכן לא חלפו שעות רבות ויו"ר קדימה, השרה ציפי לבני, יצאה בהבהרה מפורשת שלפיה "קריאתו של ראש הממשלה לא תחייב את מפלגת קדימה", וגם הדגישה כי גם כאשר אולמרט ניסה להוביל לכיוון התכנסות ומהלכים חד-צדדיים הדבר לא היה העמדה הרשמית של קדימה.
אגב, בתום הישיבה הפתיעו חלק מחברי הכנסת הערביים ועמדו, במקום לצאת מהמליאה כפי שהם עושים בדרך כלל. אומנם אחר כך הסתבר שהם לא ציפו שזה יתרחש באותו שלב ובעצם נשארו בגלל חוק לביטול איחוד הרשויות שהוא קריטי עבורם, אבל ללבי התגנב הרהור שמא שאבו חברי הכנסת הערביים עידוד, נחמה ותקווה מדברי אולמרט הליכודניק ש"חזר בתשובה" והחליטו לכבד את המעמד בשירת "התקווה".
יהודים גמורים תרתי משמע
"אני מקבל את הגדרתו של הרב הראשי הגרש"מ עמאר ואנחנו צריכים ללכת אחרי פסיקותיו", במילים אלה פתח יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ מיכאל איתן, את הישיבה שעסקה בדוח מבקר המדינה על מצבם של בני ה"לאשמורה, הממתינים לעליה באתיופיה במשך שנים, בעוד ממשלות ישראל מאז שנת 2003 מתעלמות באופן תמוה מההחלטה להעלותם באופן מרוכז.
"הרב הראשי פסק שהם יהודים גמורים, אז הם יהודים גמורים!" הבהיר ח"כ איתן, "לרב יש את הסמכות להחליט מיהו יהודי ואי אפשר שיקום איזה שר בממשלה ויגיד שהם לא יהודים, בוודאי לא כשיש עולים עם הרבה פחות זיקה ליהדות מאנשים אלה והם הופכים בהבל פה להיות יהודים כשרים".
למעשה עסקה הישיבה במצבם של כמה אלפי עולים, שעל-פי דיווחים שהובאו לוועדה מצבם הולך ומדרדר, משום שארגוני סיוע יהודיים בינלאומיים נטשו אותם עקב העובדה שממשלת ישראל לא מעלה אותם. הם נתונים במצוקת רעב, בתנאים סניטריים ירודים עם שירות רפואי מצומצם ביותר. אם לא די בכך, כפי שהתברר אין אפילו הסכמה על מספר השוהים במחנה.
מוקד הבעיה נעוץ במה שמכונה "רשימת הכפרים"; הכוונה לרשימה של יהודים מהכפרים שכרגע יש מחלוקת האם הם עלו ושמותיהם קוזזו מרשימת העלייה, או שמא טרם עלו והם נמצאים במחנה המעבר באתיופיה. (הנקודה המרכזית היא שאם יש עולים שכביכול עלו מהמחנה הרי שהם "מקוזזים" מרשימת הממתינים, שלכאורה הופכת להיות קטנה הרבה יותר ועל זה נסב הוויכוח).
"משרד הפנים לא בדק את רשימת הכפרים", האשים יו"ר פורום הארגונים של יוצאי אתיופיה, אברהם נגוסה, את נציג משרד הפנים, "אתם לא השלמתם את העבודה שלכם". בשלב זה פרץ ויכוח בין כמה אנשים איפה הרשימה ומי אחראי לה, עד שנציג הסוכנות, מר אורי קונפורטי, אמר כי: "אין בעיה, הרשימה אצלי. השמות עלו אפשר לבוא ולראות". "רגע", פנה ח"כ איתן הנדהם למר נגוסה, "אתה שמעת את זה?" ואז פנה ליושבים באולם: "כבר שנתיים אני מנסה להשוות בין הרשימות, מישהו יכול להסביר מה קורה פה?". מר נגוסה ניסה להסביר משהו על איזו רשימה מקורית שאותה לא הצליחו למצוא והבהיר כי: "נוספו עוד 3,000. לא בדקתי בדיוק מאיפה אבל ברור שהם מהכפרים". "מה פתאם? מדובר ב-2,100 אנשים", התעקש קונפורטי מהסוכנות, ובינתיים העימות בסוגית המספרים הלך וגאה. "אז איפה הרשימה? היא אצלך?" שאל ח"כ איתן בחוסר סבלנות את קונפורטי, "תעצור דקה! מחר אתה במשרד שלך?" "לא. רק מחרתיים", ענה לו נציג הסוכנות. "טוב יופי", ענה ח"כ איתן, "אז אתה מסכים שנגוסה יבוא?" "זה לא תלוי בי", ענה לו קונפורטי. "אה.. הבנתי", מלמל ח"כ איתן, "בכנסת באים ואומרים כן אין בעיה הרשימה אצלי אפשר לבוא, ואחר כך לא נותנים".
"אבל צריך שהעניין יעשה על-ידי גוף רשמי", התגונן קונפורטי, ששכח כנראה שכנסת ישראל היא לא בדיוק מוסד פרטי או ארגון חוץ-פרלמנטרי. בשלב זה התעורר מבקר המדינה, שעד כה עקב בשקט אחרי חילופי הדברים המוזרים, ואמר בחיוך לנציג הסוכנות: "אתה רוצה פניה רשמית? אז הנה, עכשיו תהיה פניה רשמית מטעם מבקר המדינה שתיפגש עם מר נגוסה. אם תרצה גם המבקר יבוא".
"אנשים יושבים פה ומתווכחים כמה יש ברשימה", אמר ח"כ אריה אלדד, "אבל לית מן דפליג שיש שם אלפים וברור היטב שארגוני סיוע משכו ידיהם והלכו, אז בשביל מה להתווכח?". ח"כ אלדד הציע שמאחר שהממשלה אינה עושה את אשר התחייבה, והכנסת אינה מסוגלת להכריח אותה, הוא מציע שהכנסת תפנה לארגוני הסיוע החיצוניים בבקשה רשמית שיחזרו למחנה ויסייעו ליהודים שם. "זו תהיה תעודת עניות אם הכנסת תפנה לגופים חיצוניים", הזהיר ח"כ איתן. "אני מזכיר לך שכאשר תושבי הצפון ישבו במקלטים פנו גם פנו לגוף חיצוני", ענה לו אלדד. "טוב", נכנע ח"כ איתן, "תארגן אתה את הרשימה ואני אהיה חותם מספר שניים".
אם חשב נציג הסוכנות שבכך תמו חייו הקשים בוועדה, הוא טעה בגדול. הרב מנחם וולדמן, שמטפל שנים ארוכות בעליה מאתיופיה ואף היה שם לאחרונה, הבהיר כי בקהילה בכלל יש כ-8,700 איש וציין כי בינתיים מ-1999 נולדו 4,500 תינוקות. "ואיפה הם?" שאל בלעג. "זו קהילה יהודית חזקה, אוחזת במסורת ישראל ומתחזקת", החמיא הרב ולדמן ואז פתח את פיו על הסוכנות: "יש לה נציגות שם אבל היא לא עושה כלום! הגישה שלה עוינת כל השנים". בשלב זה פנה ישירות אל קונפורטי והמשיך: "פגעת בהם רבות, הוצאת שם רע לקהילה, לא סייעתם מעולם חוץ משינוע עולים, לא ביהדות, לא בחינוך ולא בסיוע רפואי, העוינות שלכם היא לדראון עולם".
בינינו, אף אחד הרי לא באמת חושב שבעידן מערכות המידע הממוחשבות אין אחד שאיננו יודע מי עלה ומי קוזז, מי זכאי ומי יעוכב. אף אחד גם לא מתפלא על האטימות המנהלית, הסחבת, הטמטום והפרת החוק הבוטה. לכל זה התרגלנו. אבל יש מה שאי אפשר להתרגל אליו. כוונתי לדיווח על מצב הילדים שבנוסף לתנאים הירודים, מקבלים ארוחה אחת בלבד ליום. דברים אלה זכו לחיזוק מפי רבה של יהדות אתיופיה בארץ, הרב יוסף הדנה, שמילותיו גרמו לאנשים להשפיל מבט במבוכה: "כשהייתי שם", אמר הרב, "נכנסתי למרפאה ושאלתי את האחות, תגידי לי מהי הבעיה המרכזית שאיתה את נאלצת להתמודד? והיא ענתה לי: זה הילדים. בבוקר הם מתעלפים כי הם לא אכלו כל הלילה".