אין זמן טוב יותר מעיתות משבר לבחון, ואם צריך לנפץ, תפישות שגורות ואוטומטיות שכולם סביבנו מצטטים השכם והערב.
אחת התפישות האלה, ואולי המובילה שבהן היא "עת משבר היא עת לקיצוצים בהוצאות וחיסכון בעלויות". מיד עם סימני הידרדרות המצב הכלכלי נשלפת חרב הקיצוצים ומונפת בידי איש הכספים: "מוציאים רק מה שהכרחי", "אנחנו בוחנים 3 פעמים כל הוצאה" וקלישאות דומות, הופכות להמנון הקרב והעובדים מיישרים קו או מחליפים מקום עבודה.
קיצוצים אלו מתורגמים רבות לחיסכון ב"תנאי העבודה" של תוכניתני הארגון. כתוצאה מכך אומנם נחסכים כמה שקלים, אולם המשאב היקר ביותר בגוף הפיתוח מנוצל באופן חלקי ביותר.
באומרי "תנאי עבודה" אין כוונתי להענקת מנוי לחדר כושר לעובד, אלא למתן כלים ותנאי סביבה בהם התוכניתן יפיק מעצמו את המקסימום והחברה תיהנה ממימוש ההוצאה העצומה של השכר שהוא מקבל.
המחשב- תוכניתן צריך את המחשב הכי טוב שקיים בשוק באותה עת. מחשב בן שנתיים עשוי כבר ליצור בעיה. פעולת הקומפילציה (הידור) הינה תהליך שאורך זמן. תוכניתן מבלה שעות על גבי שעות במהלך יום עבודה בציפייה לראות אם הקומפילציה עובדת. ככל שהמחשב מהיר ועוצמתי יותר, הוא יבלה פחות זמן בלחכות ויעבוד יותר שעות.
הטיעון השגור בפיהם של מנכ"לי/מנהלי חברות: "אני רוצה שהמחשב של העובדים שלי יתנהג כמו של הלקוח", הוא טיעון שגוי. טיעון זה משמעו למעשה, שתפוקתו של תוכניתן אשר מקבל משכורת גבוהה, תהיה כשל הלקוח האיטי בין לקוחותיו. בשביל זה נועדה סביבת בדיקות, בה מתקינים מחשב אשר ידמה את המחשב שקיים אצל הלקוח, ובאמצעותו מדמים את סביבת העבודה אצלו. אין שום היגיון בלעכב את עבודת התוכניתן.
המסך- ככל ששטח המסך יהיה גדול יותר, הפרודוקטיביות של התוכניתן תעלה: כך הוא יוכל לראות ולבדוק יותר דברים במקביל, לראות תמונה רחבה יותר של מה שנעשה. ממש בדומה לסביבתו של שרטט (לדוגמה).
טכנולוגיה של הצמדת שני מסכים גדולים (22 אינצ') שיחוברו לאותו מחשב, בעלות של 1,000 שקל למסך, מגדילה את שטח העבודה במאות אחוזים וכך את הפרודוקטיביות של התוכניתן.
משעשע לראות שבארגונים רבים הפך צג המחשב לסמל סטאטוס. איש המכירות והמנכ"ל מקבלים את המסך הגדול קודם לתוכניתן, איש המקצוע שעובד עליו הכי הרבה, וצריך אותו על-מנת להגביר את תפוקתו.
בעולם מעוות שכזה צריך מנכ"ל חברת בנייה לחזור הביתה בטרקטור חדיש ואיש מכירות במשאית בטון.
מסך הוא כלי עבודה ולא סמל סטאטוס!
הסביבה- חשוב להבהיר שעבודת פיתוח היא עבודת מו"פ (מחקר ופיתוח) ולא עבודת ייצור, ולכן קשה לעשות מראש הערכת זמנים של משך זמן הפיתוח, מי יודע להגיד כמה זמן צריך לעבור עד שמגיע רעיון טוב?
עבודת חשיבה מושפעת מאד מהסביבה בה היא נמצאת:
א- שקט! חושבים! יש למקם את התוכניתן בחלל נקי מהפרעות ורעשים. קיימים ארגונים רבים בהם יושבים התוכניתנים באותו החדר עם אנשי שירות הלקוחות, או איש המכירות. דמיינו את התוכניתן מנסה לחשוב על פתרון אלגוריתמי מתוחכם, בזמן שלידו איש המכירות מנסה להסביר לפקידה סרבנית למה הוא משמש, אבל ממש חייב לדבר עם הבוס. הושבת התוכניתן יחד עם איש המכירות ו/או אנשי התמיכה והשירות = שגיאה.
ב-חלל עבודה- רצוי למקם 3-2 תוכניתנים בחדר אחד עם לוח מחיק נגיש, תאורה וטמפרטורה, ובמילים אחרות ליצור סביבת עבודה נעימה. Open Space עבור תוכניתן זו סביבת עבודה לא מתאימה. בכל רגע עובר עובד או אורח בדרך למישהו אחר, ועל הדרך מציע לתוכניתן פיתויים שונים בדמות הפסקת סיגריה או קפה במקום שיהיה לו את השקט לעבוד.
לסיכום: בסכומים נמוכים יותר, ובוודאי יחסית לשכר שמשלמים לתוכניתן, אפשר להגדיל בעשרות אחוזים את תפוקת צוות הפיתוח ולהשיג את החיסכון האמיתי.
