המאורעות הכלכליים שהתרחשו בעולם ובארץ בשבועות האחרונים הולכים ומתפתחים ללא ספק למיתון עמוק. מיתון עמוק זה רע, משום שהמשמעות שלו עבור הרבה מאוד אנשים היא אבטלה. לכולם ברור כי כדי להקטין את מימדי האבטלה ולקצר את משכה, הממשלה צריכה להזרים כסף למשק. לא חוכמה גדולה. נשאלת השאלה כיצד עושים זאת בצורה יעילה, וכיצד מיישמים את לקחי המשבר הזה, שהאבטלה היא רק אחת הבעיות שלו, כדי שהמשק יתפקד בצורה יותר יעילה מעתה ואילך. אינני מתיימר להתוות תוכנית כוללנית אך בהמשך אצביע על כמה צעדים רצויים, וכמה פגומים.
נושא שעושה היום כותרות רבות, משום שקל להבהיל בו את הציבור, הוא נושא קרנות הפנסיה. למען האמת, המצב בקרנות הפנסיה אינו כה גרוע כפי שמנסים להציג. ההפחדות שלפיהן תשלומי הפנסיה של הציבור נפגעו הן פופוליסטיות ונעשות ממניעים פוליטיים מרושעים, או במקרה הטוב - סתם מחוסר ידע. בפועל, אין ולא אמורה להיות פגיעה במקבלי הפנסיה. על-פי התקנונים של קרנות הפנסיה, תשלומי הפנסיה שמקבלים העמיתים בקרנות נקבעים לפי חישוב של גובה השכר בשנות ההשתכרות של העובד. הם אינם תלויים במצב השוק. מאחר וקרנות הפנסיה מחויבות להשקיע חלק נכבד מהחיסכון שלהן באג"חים ממשלתיים, הן יכולות לשלם את הפנסיות מאג"חים אלה ולא לממש הפסדים באפיקים האחרים.
יתרה מכך, קרנות פנסיה יודעות הרי די במדויק כמה הן אמורות לשלם שנים אחדות מראש, והן יכולות לתכנן את תזרים התשלומים שלהן כך שכולו יגיע מפדיון אג"חים ממשלתיים שיגיעו למועד פירעונם באופן שוטף בשנת התשלום, כך שהן אפילו לא יהיו תלויות בשינויים הקלים בתשואות האג"חים הממשלתיים. אם הנקודה הזו לא ברורה מספיק, יש לחדד אותה בתקנות המחייבות את הקרנות. איש אינו חולק על כך שבטווח הרחוק, ניירות ערך שכיום ערכם נמוך על הנייר עשויים לשוב ולעלות. יתרה מכך, כספים של עמיתים צעירים שמופקדים מדי חודש בקרנות הפנסיה יכולים להיות מושקעים לטווח ארוך בפיזור גבוה בנכסים בעלי ערך ותוך ניצול רמת המחירים הנמוכה כעת, כדי להשיג תשואה גבוהה מהרגיל בטווח הרחוק.
מובן מאליו כי אם אחת מקרנות הפנסיה תיקלע לקשיים אמיתיים, בין אם בשל אי-קיום הכללים הנ"ל, או מסיבות יוצאות דופן אחרות, האוצר ייקח קרן זו לידיו ויבטיח את זכויות הגמלאים. כמעט אין צורך לומר זאת. הדבר הובטח כבר כשהאוצר התערב להצלתם בפעם הקודמת, ולשם כך קיים מנגנון הפיקוח על החיסכון הפנסיוני, שיש תמיד לייעל אותו ולחזק אותו. "רשת ביטחון" במתכונת הנדרשת על-ידי גורמים אינטרסנטיים כיום תאפשר לרפד את מנהלי הקרנות בשכר גבוה, ולחלק תנאי פנסיה מועדפים למקורבים ולוועדים חזקים. האינטרס הציבורי הטהור מחייב למנוע זאת.
צעדים שכדאי שיינקטו
אחד הגורמים שחוללו את המפולת הנוכחית הוא השקעות מסוכנות תוך בדיקה בלתי מספקת או ללא בדיקה, שביצעו מנהלים שהיו אחראים לכמויות גדולות של כסף שברוב המקרים אינו שלהם. בין אם מדובר במעניקי משכנתאות שלא בדקו את יכולת ההחזר של קוני הבתים, או מנהלי תיקי השקעות שהשתמשו בכלים פיננסיים בעלי סיכון גבוה לשם ספקולציות לטווח קצר, או מנהלי חברות, בעיקר בתחום הנדל"ן, שהנפיקו אג"חים במינוף גבוה מהרגיל לצורך השקעות הרפתקניות בארצות בעלות יציבות כלכלית מפוקפקת, כמו גם בנקאים שאיפשרו את המינוף הגבוה הזה.
התחייבות של הממשלה לקנות אג"ח קונצרניות (הגם שבתור אחד שמחזיק אג"ח קונצרניות בעצמו, אשמח מאוד שהממשלה תסבסד את הרווחים שלי), מהווה הוצאת כסף ללא מטרה, וחמור מכך - היא שולחת למנהלים חסרי האחריות מסר שהכל מותר, אין נשיאה באחריות, אין מתן דין-וחשבון, ההפקרות תמשיך להיות מותרת. אם לעומת זאת הממשלה תיזום פרויקטים נוספים של תשתית, כגון הרחבת כבישים, הוספת מחלפים, הארכת מסילות ברזל והקמת גשרים לרכבת וכו', תינתן לחברות הנדל"ן הנמצאות בקשיים תעסוקה, מקור הכנסה חלופי, גם הכסף לא יושלך לריק, וגם החברות הנדונות יצטרכו לתת תמורה לכסף שהן מקבלות מהממשלה.
זה גם הזמן המתאים להאיץ את פיתוחם של פתרונות שאנו זקוקים להם בלאו הכי, כמו התפלת מי-ים, תחנות כוח סולאריות וכו'. האצה פירושה בין היתר קיצור הליכים בירוקראטיים. מה שמזכיר לנו את התוכנית להפחתת הביורוקרטיה בתחום הנדל"ן אותה הגה בנימין נתניהו, ונגנזה עת עזב את משרד האוצר. רפורמה זו ואחרות יועילו במיוחד כעת להוצאת המשק מהמיתון במהירות.
צעד נוסף שהממשלה יכולה לנקוט כדי לעודד את ההשקעות האחראיות בשוק ההון, באופן שיעודד את הצמיחה, ולא ייתן פרס לספקולנטים חסרי אחריות, הוא הורדת מס רווחי הון על השקעות בבורסה ב-1% על כל שנה בה הוחזק אותו נייר ערך. במקום רשת הגנה לקרנות הפנסיה וקופות הגמל ניתן להעניק להם הטבה זו גם על ניירות שנרכשו בעבר (מי שפדה אכל אותה פעמיים - גם יצא בהפסד, וגם יפסיד את הפטור ממס). כלל דומה קיים כבר בארה"ב, אלא ששם מדובר רק בשנה הראשונה, וכאן אני מציע להרחיב אותו ולדרג אותו לאורך שנים, כאשר לאחר 20 שנה לפי הצעתי מגיעים לפטור מלא ממס, או שניתן לקבוע את הדרגה האחרונה מעט שנים לפני כן, ולהשאיר מס נמוך מאוד על השקעות לאורך שנים רבות. כמובן שלמען הסימטריה יש להקטין גם את ההכרה בהפסדים שנובעים מניירות שהוחזקו לאורך שנים על-פי אותה פרופורציה.
לעיני הציבור
למוטיבציה ולתועלת של השקעה בטווח ארוך יש להוסיף כמה כלים שכבר מקובלים בשוק ההון בארה"ב, ובעיקר את החובה להודיע לבעלי מניות על קיום אסיפה, ומתן אפשרות להצביע דרך האינטרנט. אני ממליץ להפוך זאת לחובה בארץ. כלים אלה יגבירו את המעורבות של הציבור בניהול החברות, במיוחד באלה שאין בהן רוב מוחלט לבעל מניות יחיד (מצב לא שכיח בבורסת תל אביב, אבל קיים בכל זאת). החלטות שמעבירים היום באפלולית חדרי הישיבות, יהיה יותר קשה להעביר כשכל הציבור יידע ויוכל להצביע.
במקביל, יש לחייב בחוק כי התגמול למנהלים ולדירקטורים יעלה באסיפת בעלי המניות בהצבעה נפרדת וספציפית לכל בעל תפקיד. כך ניתן יהיה לעצור שכר שערורייתי למנהלים ודירקטורים. אני אפילו ממליץ ללכת צעד נוסף ומהפכני - מי שמקבל משכורת מהחברה בגובה חריג, יהיה זכאי לא רק לבונוסים חיוביים כאשר הוא מצליח, אלא גם לבונוסים שליליים כאשר הוא נכשל (בשפת העם אפשר לקרוא לזה "בונוס וקונוס"). כמו שיש מס הכנסה שלילי, מהיום יהיו גם בונוסים שליליים. למנהלים שפורשים יידחה מצנח הזהב לשנה לאחר פרישתם כדי שתוצאות הפעילות השגויה שלהם כפי שיבואו לידי ביטוי בדוחות השנה שאחרי פרישתם יילקחו בחשבון גם בתגמולי הפרישה.
מדוע זה נחוץ? אחת הבעיות היא שהמנהלים והדירקטורים חונכו שהם מתוגמלים על הצלחות בעזרת בונוסים ואופציות. לעומת זאת, עד היום, הם לוקחים מעט מאוד סיכון במקרה של כשלון. לכל היותר יפטרו אותם, ואז יופעל מצנח הזהב שלהם. צורת תגמול זו דוחפת אותם להמר באופן בלתי מחושב בכספי בעלי המניות ואגרות החוב. אם ההימור יצליח הם יתוגמלו. אם לא, לא נורא. הרי בחלק נכבד מהמקרים לא מדובר בכסף שלהם. אני מטיל ספק אם הם היו לוקחים סיכונים גבוהים כל כך אם היה מדובר בכסף הפרטי שלהם. לא כל המנהלים הם כך, אך לא מעטים מתקשים לעמוד בפיתוי.
אני לא אומר זאת משום שאני מתנגד לשוק החופשי ורוצה להעניש חזירים קפיטליסטיים. להיפך אני דוגל בשוק החופשי, אך אני רוצה שהוא יהיה באמת חופשי, עם תגמול על הישגים, אבל גם עם נשיאה באחריות בעין על כישלונות. השוק החופשי יכול להיות חופשי רק אם מנהלים ובעלי שליטה לא יכולים לחטוף אותו למטרותיהם, אלא אם הוא מאפשר לכל השחקנים בשוק ההון תנאים שווים והוגנים. עושק של בעלי מניות הציבור, וקוני אג"ח תמימים זו לא כלכלה חופשית.
ולסיום, לא פחות חשוב - הפסיכולוגיה של הפאניקה היא אחד המניעים של המפולת שאנו חוזים. למרות שמדובר בגורם שלא מוחשי, התוצאות שלו על עומק המיתון מוחשיות בהחלט. כדי לטפל בו יש צורך במנהיגות אמינה, כזו שאומרת מה שהיא תעשה, ועושה מה שהיא אומרת. כזו שהציבור בוטח בשיקול דעתה, מקצועיותה ונכונות החלטותיה. בבנק ישראל, למזלנו, יש מנהיגות כזו. מה עם משרד האוצר? בשביל זה יש בחירות.
