נקבע, כי הזהירות בה נקטו הרשם והשופט בבית המשפט המחוזי, שנמנעו ממתן צו איסור יציאה מהארץ נגד גאידמק – לא הייתה מופלגת, מה גם שהכרעותיהם נטועות בקביעות עובדתיות, אשר אין בית המשפט לערעור מתערב בהן בנקל;
עוד נקבע, כי לעומת הוצאת צו עיקול, הדורשת חשש סביר שאי מתן הצו "יכביד" על ביצוע פסק הדין, הרי שבצו עיכוב יציאה מדובר בדרגה גבוהה יותר של הכבדה, שכן נדרש שהדבר "יכביד באופן ממשי", מה גם שלא אחת ניתן לממש זכייה גם בחוץ לארץ;
עוד צוין, כי נוכח הפגיעה בזכות היסוד לחופש תנועה - אין להוציא הצו, אלא אם הוכחו כל דרישות התקנה באופן דווקני, במיוחד כשמדובר בסעד זמני בערעור.