התפתחות במשפט ליברמן: על-פי הצעת השופטים, אנשי הפרקליטות והסנגורים התכנסו בלשכת השופטים, וניהלו מו"מ שעשוי לייתר את עדותם של
דני איילון ושל בכירי משרד החוץ. הצדדים דנו באפשרות להתבסס על דבריו של
אביגדור ליברמן, בעדותו בבית המשפט, שמהם עולה כי היה בכל זאת מעורב באופן אקטיבי בקידום מועמדותו של
זאב בן-אריה לשגריר בלטביה.
אם יוסכם שאכן כך הדבר יוכלו השופטים להכריע במשפט מבלי להידרש לשאלת מהימנותם של איילון ובכירים במשרד החוץ, דבר שעשוי לגרום מבוכה למערך הדיפלומטי הישראלי. לבקשת "
גלובס" בשם כלי התקשורת, התחייבו השופטים לפרסם כל החלטה שתינתן בעניין זה, אף אם תינתן בלשכת השופטים.
שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן עבר לכל היותר עבירה אתית בהחלטתו לקדם את זאב בן-אריה לשגריר בלטביה, והתנהגותו בוודאי איננה נכנסת לתחום הפלילי של עבירת מרמה והפרת אמונים. כך עולה מסיכומי ההגנה במשפטו של ליברמן, שנשמעו היום (ה') בבית משפט השלום בירושלים.
"קו הגבול הוא עמום", אמר ראש צוות ההגנה, ד"ר
יעקב וינרוט, בנאום הסיכום, "ועל עמימות לא מרשיעים בני אדם. כדי להרשיע אדם בפלילים על ההתנהגות להיות ברורה ומובהקת". הכרעת הדין במשפטו של ליברמן אמורה להינתן על-ידי השופטים חגית מאק-קלמנוביץ,
יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר לאחר פגרת בתי המשפט, בתקופת החגים או לאחריהם.
ליברמן מואשם בעבירת מרמה והפרת אמונים, בכך שעל-אף שידע שבן-אריה עבר עבירה פלילית בכך שהדליף לו, בעת ששימש שגריר בלטביה, פרטים מתוך מסמך חיקור-הדין שישראל העבירה באמצעות השגרירות לרשויות החוק בלטביה במסגרת חקירת פרשות ליברמן, דאג לקדמו לאחר שמונה לשר החוץ לשני תפקידים יועץ במטה המדיני של שר החוץ, ובהמשך לשגריר ישראל בלטביה. טיעוני ההגנה התמקדו בשני הרבדים במשפט הן ברובד העובדתי והן ברובד המשפטי, העוסק במהות עבירת מרמה והפרת אמונים.
ברובד המשפטי, הדגישה ההגנה כי ליברמן לא ידע שהפרטים שמסר לו בן-אריה בפגישתם בבלארוס נלקחו ממסמך חיקור דין שישראל העבירה דרך השגריר. אם הפרקליטות לא תוכיח מעבר לספק סביר שליברמן ידע שהפרטים נלקחו מתוך מסמך חיקור הדין, הרי שליברמן לא ידע בוודאות שבן-אריה עובר עבירה פלילית ולא ניתן לבסס מחשבה פלילית מצד ליברמן. בנוסף, טוענת ההגנה, כי לא ניתן לקבוע שליברמן היה מעורב במינוי בן-אריה לשגריר בלטביה על סמך עדות דני איילון, בוודאי לא מעבר לספק סביר.
ברובד המשפטי, טוענת ההגנה כי התנהגותו של ליברמן הייתה התנהגות אנושית העולה בקנה אחד עם תפיסות מוסריות סבירות ומקובלות של בני אדם מן השורה. ובנוסף, כי יש להפריד בין התנהגות פלילית של הפרת אמונים לבין התחום האסתטי, האתי והמשמעתי. ליברמן, על-פי תזה זו, פעל לכל היותר באופן לא אתי, ולא נכנס לגדר האיסור הפלילי של עבירת מרמה והפרת אמונים. "יש לזכות את ליברמן מהעבירה המיוחסת לו, על בסיס כל טענה בנפרד וכן במצטבר", אמר וינרוט.
"הגירסה של איילון לא עומדת במבחן הביקורת"
לטענתו של וינרוט, אם התביעה הייתה מסכימה שליברמן חשב שהפרטים שמסר לו בן-אריה באותו מפגש נבעו מהדלפה שקיבל מאנשי רשויות החוק בבלארוס, ולא פרטים מתוך מסמך חיקור-הדין, הרי שהיה מוסכם שאין עילה לבסס אישום פלילי.
לפי וינרוט, "זה דבר אחד אם בא אלי אדם שמספר לי סיפור, ואני חושב שזו הדלפה. דבר אחר הוא שאדם מקבל מסמך מתוקף תפקידו, משמש זרועה הארוכה של רשות חוקרת, פותח את המסמך ומספר לי את הסיפור. אם ביהמ"ש יקבע שליברמן לא ידע את מקור האינפורמציה של השגריר, או לפחות שהדבר לא הוכח מעל לכל ספק סביר, אזי נפל עיקר מכתב האישום. זו הקומה הראשונה, אם הקומה הזו קורסת הבניין קרס".
באשר למידת מעורבותו של ליברמן בהליכי מינויו של בן-אריה לשגריר בלטביה, מבקשת כצפוי התביעה למוסס את עדותו של סגן שר החוץ לשעבר דני איילון, שלעדותו לליברמן הייתה מעורבות אקטיבית בקידום מינויו של בן-אריה.
"יש שני דברים שמקלקלים את השורה שנאה ואהבה", אמר וינרוט, "אני לא מבקש לטעון שדני איילון לא דיבר אמת. הגירסה של איילון לא עומדת במבחן הביקורת מכמה היבטים. תפיסת המציאות של איילון הוא נשאל מה היחסים שלו עם ליברמן, והשיב שהיחסים טובים מאוד, ושהוא מוכן לחבק אותו חיבוק אמיץ. אם זאת תפיסת המציאות של איילון, אז הוא לא ניתן לא לאישוש ולא להפרכה".
"שנית", המשיך וינרוט, "
יוסי גל, מנכ"ל משרד החוץ, סותר לחלוטין את איילון, והעיד במפורש שאיש לא פנה אליו בעניין בן-אריה, כולל ליברמן. הוא אמר שהוא לא קיבל שום מסרים, ספציפיים או לא ספציפיים, ושלא הייתה גם שום רמיזה. התביעה מבקשת מביהמ"ש להאמין לאיילון, למרות שהוא הודח, למרות שהיחסים בינו לליברמן נוראיים. אבל ליוסי גל יש סיבות לשקר?". לטענת ההגנה, "המדינה מבינה שאם לא הייתה מעורבות פעילה של ליברמן במינוי השגריר, והוא היה שחקן-משנה חסר משקל זה תיק אחר, ברמה אחרת".
"בעיות קרדינליות"
ברובד המשפטי, ציטט וינרוט הוגי דעות גדולים מהפילוסופיה המערבית, במטרה לבסס את המסקנה כי "ההתנהגות של ליברמן בנסיבות העניין הייתה התנהגות אנושית אינטואיטיבית שעולה בקנה אחד עם תפיסות מוסריות של בני אדם מן השורה". לדבריו, "יש כמה בעיות קרדינליות שהמדינה כלל לא מתייחסת אליהן".
בין היתר, הדגיש וינרוט את ההפרדה הנהוגה בפסיקת בתי המשפט, בנוגע לעבירת מרמה והפרת אמונים, בין התנהגות המצויה בתחום הפלילי, לבין התנהגות המהווה בעיה בתחום האסתטי, האתי או המשמעתי אך איננה עולה כדי עבירה פלילית.
"צריך להוכיח שהפגם כל כך חמור, שהוא יותר מפגם אסתטי, אתי ומשמעתי.
ניגוד עניינים זה דבר שביחסי אנוש של אנשים שחיים זה עם זה, זה דבר שהוא קיים. המדינה אומרת שהקו השחור מבחינתה, של עבירה פלילית, מתחיל עם מינוי בן-אריה למטה המדיני. אם היינו מקפיאים את בן-אריה בדסק אירו-אסיה, ההקפאה הזו היא בסדר מבחינת המשפט הפלילי. למה ההקפאה שליברמן עשה שלא קידם אותו לתפקיד בכיר יותר, ולא מינה אותו לשגריר במדינה מרכזית יותר, היא סבירה פחות? מי אמר שיש איזו רגישות בלטביה? זו מדינה שאנשי משרד החוץ הגדירו כמדינה פריפריאלית".
השופטים שבו והציעו לצדדים להגיע להבנה בדבר עובדות מוסכמות, כדי להימנע מלאלץ את השופטים האם עדים שהעידו במשפט, והנושאים בתפקידים בכירים בשירות החוץ, העידו דברי אמת או שקר
