הרבי אומר שבחב"ד לא מספידים, אך מספרים סיפורים. אני, שזכיתי להכיר את הרב הולצברג וזוגתו בימים הראשונים לאחר צאתם לשליחות, יכול גם לספר לכם משהו עליהם ועל השליחות בה מצאו את מותם ברצח כה אכזרי. אבל למרות זאת, קשה המלאכה וקשה הכתיבה, כי איך ניתן לכתוב על הרב הולצברג שאני הכרתי בתור "גבי" סתם כך, בלשון עבר. איך ניתן לכתוב על השליחות שאני הכרתי אותה בימי ראשיתה, כשליחות שהסתיימה. ואיך בכלל ניתן לכתוב בשעות אלו.
אבל לימדנו הרבי כי "החי יתן אל ליבו", וגם לימדנו הרבי, כי כדי שנוכל באמת ללמוד ממעשיהם של אלו שנמצאים בעולם האמת, עלינו להכירם (כך התיר הרבי פרסום תמונת הרבנית, כשהוא מציין את הטעם האמור).
את גבי הי"ד הכרתי, כאשר לפני כארבע שנים וחצי. הייתי בדרכי לשליחות בצפון הודו, ומסובב הסיבות קבע שהטיסה תעבור דרך מומבאי, שם שהיתי ימים ספורים עד שהמשכתי בטיסה לניו-דלהי, ומשם לשליחות לעריכת ליל הסדר בדראמסללה הרחוקה.
כשאביו של גבי, הרב נחמן, שמע כי אני נוסע דרך מומבאי, הוא פנה אליי מייד וביקש ממני לקחת חבילות עבור בנו ומשפחתו הנמצאים בשליחות במקום כה מרוחק. אני מצידי שמחתי כמובן לסייע, ולחבילות הרבות שלי נוספו עוד חבילות שנארזו ביד אוהבת על-ידי הורים, הנמצאים כה רחוק מבנם. הרב נחמן מצידו, כשראה את ערימת החבילות ההולכת וגדלה (וזאת יש לציין, כי כדי לערוך ליל סדר במקום נידח שכזה יש צורך בדברים רבים שלא ניתן להשיגם במקום), סידר לי מייד את אחד מידידיו, שהביא רכב גדול ולקח אותנו לשדה התעופה, לא לפני שהוא מוסר בידי דרישת שלום חמה לבנו השליח.
כאשר הגעתי לבית חב"ד, שהיה ממוקם באותם ימים במלון דירות לא הרחק מהמלון הענק הטאג' מאהל (אשר גם בו נרצחו עשרות בני אדם בידי המחבלים ימ"ש) הסתבר כי גבי כבר דאג לשכירת חדר במלון כדי שאוכל לנוח ולהירגע מהטיסה הארוכה ומקבלת הפנים הלא-נעימה שעובר כל מי שמגיע להודו בפעם הראשונה... ).
מכאן ואילך, עמדתי נפעם מול הכנסת האורחים של זוג השלוחים המסור. שערו בנפשכם: ימים ספורים קודם חג הפסח, בהודו הרחוקה, מגיע בחור בדרכו לשליחות במקום אחר, ובני הזוג רק דואגים שיאכל, שינוח, ששהותו במקום תעבור בנעימים. לא אשכח את אי הנעימות שהייתה לי, מהדאגה הרבה והכנה. אך מבחינתם הייתי אורחם, והם ידאגו לי כמו לכל אורח אחר.
לאחר שנרגעתי ונחתי, לא יכולתי להתאפק מלשאול את הרב הולצברג את השאלה שניקרה במוחי באותה עת. אין זה סוד כי בחב"ד ישנם חילוקי דעות, ולצערנו אפילו מחלוקת. ולא נעלם מאלו היודעים ומבינים בפוליטיקה הפנים-חב"דית כי סביב נושא השליחות והשלוחים במדינת הודו מתנהלת אי-הסכמה בין אלו המכונים "משיחיסטים" לאלו שאינם. לפני הגעתם של הזוג הולצברג להודו, היו אף שטענו כי "אין בהודו שלוחים של חב"ד", והזוג הולצברג היו הראשונים במדינה שהגיעו דרך אלו שאינם מכונים משיחיסטים. והנה, בכניסתי לבית חב"ד קידם אותי שלט "ברוך הבא מלך המשיח" עם תמונתו של הרבי, ובסלון הבית אני רואה שעון המבשר את זמן הגאולה לצד הכרזת הקודש "יחי אדוננו". לאדם כמוני היה זה פלא. הכיצד זה השלימו ההפכים?
אבל גבי לא הבין את שאלתי: "האם בגלל שיצאתי לשליחות דרך מאן-דהו, שליחותי השתנתה? האם לכן לא אפרסם לכל באי עולם כי יש נביא בישראל? וכי מה עניין פוליטיקה חב"דית אצל שליחות של הרבי?"
וכך אכן פעל ועשה. כשהקים אתר אינטרנט, הוצבה במקום בולט רשימה של כל בתי חב"ד בהודו, ללא חילוקים, ללא הבדלים, וללא פוליטיקה. כך התבטא באזניי: "כשיהודי שואל אותי היכן ישנו בית חב"ד, או היכן מתקיים ליל הסדר, הרי ברור שאפנה אותו לבית חב"ד המקומי". הוא שאמרתי, הפוליטיקה לא תפסה אצלו מקום.
ולקראת ערב, זכיתי לקבל עוד שיעור בהכנה לחיי השליחות, כאשר מטיילים לצד בעלי עסקים הגיעו לארוחת ערב "על האש" שהתקיימה בחצר המרווחת, כאשר כל הבשר הינו משחיטתו של הרב הולצברג, איתו יצאתי מוקדם יותר לשחוט עופות כדי שיהיה ליהודי העיר בשר כשר. שם ראיתי כיצד נתנו בני הזוג הולצברג לכל אחד את ההרגשה האמיתית כי בית חב"ד הינו ביתו האמיתי של כל יהודי המגיע לעיר. את האווירה הנעימה ששררה מסביב לשולחן לא אוכל לשכוח, ואת המחשבות שחלפו במוחי באותה עת גם כן לא אוכל לשכוח. אני זוכר כיצד חשבתי לעצמי, שברבות הימים, כשאתחתן ואצא לשליחות, גם אני רוצה לזכות בבית חב"ד שכזה, ובהכנסת אורחים שכזאת.
ביום המחרת, ליוויתי את הרב הולצברג במסע הקניות שערך ברחבי העיר לקראת החג המתקרב. השליחה ציידה אותנו ברשימה ענקית, ואנו עברנו מחנות לחנות, והעמסנו מכל טוב הארץ, כשהרב הולצברג בורר את הטוב ביותר, תוך שהוא מסבר את אזני בכך שעבור אורחים בליל הסדר בבית חב"ד אין להתפשר על כלום.
וכעת, לכתוב על כל זה בלשון עבר. לחשוב שכל זה היה ואיננו. כיצד אפשר? ראיתי את חמיו של הרב הולצברג כשהוא מתראיין לכלי התקשורת בשעות הקשות לפני שטס להודו, ואני לא יכול שלא לסיים במה שאמר הוא עצמו "רבי, אני זקוק לך".
רבי, אנו זקוקים לך.
