מדינת ישראל נגררה למערכת בחירות בזבזנית ויקרה אשר מעשירה את קופותיהן של חברות היחצ"נות או השחצנות תלוי איך מגדירים תופעה זו. למעשה, המדינה מתגלה כמדינה בה היכולת של בני אנוש רגילים לצאת ולהתמודד ואף לזכות במרבית המפלגות - מועטה למדי.
ראשית הקדמת הבחירות הקנתה יתרון ניכר לחברי הכנסת המכהנים שנכנסו לתודעת הקהל, לעומת דמויות חדשות אשר יקשו לעשות כן בשל פרק הזמן הקצר שנותר עד לבחירות המקדימות ולבחירות הכלליות.
יתרון נוסף לחברי הכנסת המכהנים - תקציב הקשר עם הציבור הממומן על-ידי בית הנבחרים - הכנסת, ולמעשה על-ידי כל אחד מאיתנו אזרחי מדינת ישראל.
בעוד האזרח מר ישראלי המתכוון להתמודד באחת מהמפלגות הגדולות: קדימה, ליכוד, עבודה - צריך להוציא עשרות אלפי שקלים על יצירת קשר עם הבוחר המפלגתי קרי המתפקד, הרי שחבר הכנסת המכהן נעזר במנגנון שהעמידה לרשותו הכנסת כחבר בה, נוסף על תקציביו האישיים הפרטיים לצורך המרוץ הפנים מפלגתי. אומנם נכון שמבקר המדינה דרש הפרדה מוחלטת בין תקציבו השוטף של חבר הכנסת לבין התקציב שיופנה לצורך הבחירות הפנימיות, ברם, נשאלת השאלה אם בפועל הדבר אכן אפשרי? שכן היו תכתובות ופעילויות שקדמו לפריימריז ואינן נופלות לתוך הגדרה זו, ישנן פעולות הקשורות להצעות חוק יזומות שאינן בגדר אותו קריטריון.
משיחות עם מתמודדים בבחירות המקדימות עולה כי עיקר התקציב של המועמדים הנו בגין הפעולות הבאות:
א. שליחת מכתב פשוט וסטנדרטי + גרפיקה + עיצוב + מדבקות של רשימת התפוצה - סדר גודל של 2 שקלים למתמודד.
ב. שימוש במערכת שליחת מסרונים בהנחה שכל מסרון (sms) עלותו כ-15 שקלים, שזו הנחה במידה והמתמודד עובר את 10,000 המסרונים.
ג. שכירת שירותי טלמרקטינג, טלפנים/ות - מינימום של 25 שקלים לשעה, למשך שלושה שבועות מינימום.
ד. הוצאת פרוספקט, פלייר צבעוני שיחולק בכנסים.
ה. הוצאות עיצוב בגין פרוספקטים, כרזות תמיכה שנשלחות בדואר האלקטרוני.
ו. הוצאות בגין שכירת משרד ושירותי מזכירות לחודש ימים.
ז. הוצאות בגין השתתפות בכנסים: דלק, הוצאות טלפוניות, ציוד משרדי.
ח. הוצאות בגין סקרים ו/או השתתפות בסקרים - דבר שלא כל המועמדים עשו כן.
ט. פרסומות באתרים של המפלגות.
המועמדים הרציניים במעלה העשירייה הראשונה יוציאו מספר מיליוני שקלים, למרות שההנחיות מגבילות את המתמודדים לתרומות של עד כ-320 אלף שקל.
למעשה, הבחירות המקדימות פועלות בשיטת הפירמידה והשיווק הרשתי, כאשר במעלה הפירמידה עומדים המועמדים המובילים והמוכרים היטב לכולם וחברי הכנסת מהספסלים הקדמיים, הפעילים יותר, אחריהם חברי הכנסת הפעילים פחות הנגררים אחרי העשירייה הראשונה עד המקום ה-15 לערך, והקרב מהמקום ה-15 עד למקום ה-25 הוא קרב קשה וצפוף ביותר, של ח"כים פעילים, סלבריטאים למיניהם ואנשי מערכות ממסד וארגונים גדולי (סוכנות, המוסד, הצבא וכדומה).
מועמד חדש המעוניין להיכנס למשחק הפריימריז יתקשה מאוד לחדור את המערכת המשוריינת של הח"כים המכהנים והמועמדים החדשים שהובאו על-ידי יו"ר המפלגה והם מוצגים כנאמניו, כמי ש"המלך חפץ ביקרם".
מה באשר לכישורי המועמד כמחוקק: הכרת ההיסטוריה של בית המחוקקים הישראלי, ההבדל בין חוקי יסוד לחוקה, התמצאות בניסוח חוקים, הבנת המערכת החוקתית: ועדות הכנסת, ההבדלים בין ההצבעות וסוגי הקריאות: ראשונה, שנייה ושלישית - כל אלו הם עניינים שוליים למדי, יכולת רטורית וורבאלית של מועמד ויכולת ליטראלית כתיבתית גם הן אינן חשובות.
מה באשר למועמדים החדשים המתמודדים גם כשמבינים כי סיכוייהם קלושים, אלו מתמודדים בכדי למתג עצמם, בכדי לממש את אישיותם, בכדי להרגיש טוב יותר, או סתם כי זה רק ספורט. חלק מהם חדורי אנרגיה, מרץ ורצון לשנות וגם דבר זה הנו חיובי אך מוטיבציה זו אין לה על מה להסתמך. שכן אם אינך ח"כ מכהן, או "נסיך" מארץ הנסיכים או הנסיכות, או סלבריטאי חביב, או כוכב טלוויזיוני, נותר לך רק לעשות כמעשהו של דיוגנס - "שראוהו הבריות מהלך ברחובה של עיר בצהרי היום ונר דולק בידו, שאלוהו: מה אתה מבקש? אמר להם: איש ישר אני מחפש". או לעשות מעשה אחר של דיוגנס אשר הסתגר, התבודד וחי בחבית. כששמע על כך אלכסנדר מוקדון הגדול, הסתקרן וביקש לראות את דיוגנס, "הציץ לתוך החבית - ונפגע מדברי דיוגנס שביקשו לזוז לבל יסתיר לו את השמש" [אבינרי, רשות הרבים, 1986].
מועמדים יקרים, אתם אינכם אלכסנדר מוקדון, גם לא הגאון מווילנא, אנא אל תסתירו לנו את השמש.
