את הקולינריה הארגנטינית במיטבה גילינו בפוארטו-מאדרו, נמל הבית המרהיב ביופיו של בואנוס-איירס, שהפך בשנים האחרונות לאזור הבילוי האטרקטיבי ביותר של העיר שוקקת החיים. המוני התיירים הנקלעים לנמל פושטים על מגוון מסעדות של "אכול כפי יכולתך", המאכלסות אותו בכל פינה. הן אינן מיועדות, אומנם, לכיסו המצומק של הארגנטינאי המצוי, אבל תעריפיהן לתייר כמונו הם בגדר בדיחה של ממש.
במסעדת הצמרת האלגנטית והמפוארת "רודיסיו", שהתמחתה במיוחד בבשרים איכותיים, מגיע מחירה של ארוחה כזו ל-110 פזו (כ-30 דולר) ובתעריף הזה אפשר לסעוד הרבה יותר ממה שמציע מזנון ספינת-תענוגות, או מועדון ה"קלאב מד". מזנון ענק של מנות ראשונות מציע מכל טוב הסלטים, הבשרים הקרים, פירות הים, הפשטידות, הירקות המאודים, הגבינות, הסושי, ממרחים למיניהם וכל סוגי הלחם והלחמניות. המנות העיקריות, המבוססות כולן על טהרת הבשר, מוגשות לשולחן על שיפודים ענקיים באמצעות גדוד של מלצרים מיומנים בשיטה הברזילאית, אבל עם טעם וניחוח ארגנטינאי מעודן הרבה יותר, מבלי שהבשר ייחרך יתר על המידה.
בכל חמש דקות, עט מלצר תורן על שולחן הסועד ומציע לו את מרכולתו: למן מוג'חאס - בשר המופק מצוואר וגרוגרת הפרה, רך כחמאה ונימוח בפה, הנחשב לעיליתא של שיפודי הבשר; דרך הכבש הארגטינאי הלבן, נטול הריח והמעודן בטעמו; ועד ללומו - סטייק סירליון הבקר העדין, שהוא פיסגת הבשר הארגטינאי, המופק מבשרה של הפרה המקומית, שממדיה מגיעים לממדי הפיל, כשהבשר עצמו הוא נטול-שומן. בין לבין מוגשת אמפנדה בצקית - כיסון-בצק אפוי בתנור, נטול-שומן, ממולא בתערובת של בשר וירקות. ושוב חוזר המלצר ועט על השולחן עם שיפודיו הענקיים, דמויי הצלב, ולא יניח לסועד עד שיאמר: "שבע אנוכי".
תפריט משובח
בתום המנות העיקריות מגיע תורו של הקינוח הקדוש, שהארגנטינאי לא זז בלעדיו, והפעם לפי בחירה: סלט-פירות שופרא-דשופרא, טרי ועשיר, המוכן בזה הרגע: תפוח-עץ אפוי בתנור, עטוף בקרמל ודובדבנים; טירמיסו טבול בליקר; עוגת שוקולד-מרנג; קרם קרמל, או גלידת "פרדו" ארגנטינאית משובחת, במבחר טעמים, לפי המסורת האיטלקית. וכדי להקל על העיכול, מוגשת על חשבון הבית כוסית של לימונצ'לו צונן, בצד משקה קל וקפה אספרסו מהסרטים.
מסעדה איכותית ודומה לקודמתה, "לה ביסקטה", ממוקמת בקצהו הסופי של הנמל, ובשל ריחוקו, מוצע התפריט המשובח במחיר זול הרבה יותר: 38 פזו (כ-9 דולר!). המסעדה היוקרתית התמחתה במיוחד במגוון הפאסטות המובחר שלה, שאותן מכינים הטבחים לעיניו של הסועד ולבקשתו. בשרי האסאדו המרובים מוצעים בליווי תפוחי-אדמה מן התנור, באורז עם דגים, במחית של דלעת, בטטה, או של תפוחי-עץ. לקינוח יש טיראמיסו ענק, סלט-פירות, או עוגת-מרנג - קינוח אחד לפי בחירה. השתייה אינה כלולה במחיר ולקפה האספרסו מתלוות קליפות מסוכרות של תפוזים.
מסעדת "פורטניו", שבה מוגשות כל המנות יחדיו במזנון ענק, יש מלבד בשר ודגים ופירות-ים, גם פאסטות למיניהן. המסעדה התמחתה בעשרות הקינוחים הטעימים שלה - חגיגה של ממש וללא הגבלה ללקקן כמוני. מחירה של הארוחה כולה מגיע ל-65 פזו (כ-19 דולר).
מסעדה עממית יותר היא "לה סיגה וקה", החביבה במיוחד על התרמילאים הישראלים, הפושטים עליה כמוצאי שלל רב. בהבדל מהמסעדות האחרות שמנינו כאן, מוגשים בה שיפודי-בשר בלבד, ללא הגבלה, והתרמילאי הישראלי המצוי מאבד בה את הצפון, טורף כל עוד נפשו בו עוד שיפוד של כבש, בצד שיפוד של מוח או קיבה, נקניקיית צ'וריסו, סינטה ופילה-בקר, ועדיין ביטנו נטויה.
אבל, פוארטו מאדרו איננה רק משכנה של הקולינריה הארגנטינאית המהוללת. מי שנקלע לנמל, כדאי שלא יחמיץ ביקור במשחתת הארגנטינאית ההיסטורית, משלהי המאה ה-19, המשמשת כיום כמוזיאון צף לתולדות הימיה המקומית. בנמל גם עוגנות, דרך קבע, שתי ספינות ממוקמות, המשמשות כבתי-קזינו מפוארים, עם משחקי הרולטה, הבלק-ג'ק ומכונות המזל, שרק יבוא.
