לאחרונה גוברת הנטייה של "פרשנינו הפוליטיים", "להתנבא", ניתן לומר הטיה קוגניטיבית, דהיינו: רצון לקמט נתונים על-פי רצונותיהם של הפרשנים, בהתאם לאג'נדה הפוליטית ממנה הגיעו
או ליתר דיוק הגיחו, שכן הדבר מתרחש חדשות לבקרים.
הרי כבר היינו עדים שחברות שלמות של אנליסטים כלכליים כגון: ליהמן בראדרס או מריל לינץ', קרסו או שתחזיותיהן התבדו לחלוטין למרות היותן חברות ענק בעלות משאבים ויכולות לחזות ולו סטטיסטית את העומד להתרחש. והנה כעת התופעה חוזרת על עצמה בתחום "האנליסטים הפוליטיים", איש אינו מקשה עליהם ושואל באלו פרמטרים מדעיים הם משתמשים? מה הם הנתונים הסטטיסטיים שהם טומנים בכנף האדרת שלהם? או שמא הם קובעים את התחזית הפוליטית שלהם בהתאם למה שקרוי: "אינטיליגנציה רגשית" או "חוכמת הנסתר", ברם לא ברור מהי התשתית הראייתית, העובדתית עליה הם מסתמכים. האם הם פועלים על-פי ההיגיון-הרציונאל או על-פי "ההיגון" - כלומר: ההיגיון הפנימי שלהם, דהיינו "הלבשת"-התאמת המציאות על-פי ההיגיון שלהם.
גם בישראל לא פעם ולא פעמיים התבדו סקרים שנערכו על-ידי טובי המומחים. כאשר אלו לא הצליחו בנבואותיהם טענו כי: הן שיקפו "מגמה", כי ייתכן והייתה הטעיה של העונים לסקר לעומת ההצבעה בפועל וכדו'.
התופעה הזו חוזרת כעת בניתוח האין סופי על השפעת ההרכב האנושי של רשימת הליכוד על תוצאות הבחירות הבאות לכנסת.
הרי חשוב לציין כי הנטייה של הליכוד לעלות בסקרים, כלל לא הייתה קשורה בתחילה לאפיון המועמדים לרשימה לכנסת, אלא התייחסה בעיקר ל"קטר" למוביל הרשימה בנימין נתניהו ויכולתו לסחוף אחריו מצביעים, לעומת יכולתה המוגבלת של הגב' ציפי לבני, אשר אינה משופעת בכריזמה כמו מר נתניהו ומצטיירת כדמות אפורה משהו בסגנון "מנהלת לשכה ממוצעת" (וזאת מבלי להעליב מנהלות לשכה העושות תפקידן נאמנה). הנה כי כן טוענים הפרשנים כעת, משהתבררה הרשימה - אשר ידוע לכל כי רובה אינה מוכרת לציבור הרחב, אשר אינו מתייחס למקומות המרוחקים מהעשירייה הראשונה, אלא בעיקר למובילי הרשימה, כעת "התגלתה" הסיבה, כעת הם קיבלו "הארה", "נבואה" - הימצאותם של מספר מועמדים ימניים ברשימת הליכוד - דוגמת לאה נס אישה דתייה, משה פייגלין בעל נטיות לאומיות ימניות - כעת "עתיד הדבר להשפיע על ירידתו של הליכוד בסקרים".
הרי לפני שבוע הליכוד עלה בסקרים בשל מנהיגותו של נתניהו, וכי מדוע שמגמה זו תשתנה בשל כך?
פרשנויות אלו מזכירות את מושג ה"דיסוננס הקוגניטיבי" - חוסר האיזון המחשבתי הכרתי, חוסר איזון שכזה נוצר כאשר אדם מסוים מתייחס באי נחת ובחוסר שוויון למתרחש אצל רעהו.
"קנאת סופרים תרבה חוכמה" מושפעת גם היא מהדיסוננס הקוגניטיבי הקיים אצל הסופרים, הכותבים, הפרשנים - איש כלפי רעהו, ובמקרה דנן הם יוצאים בפרשנויות סותרות, ואחר-כך מסבירים זאת כדבר טבעי ומובן מאליו.
הדבר דומה לסיפור אודות כת אמריקנית של עובדי כוכבים ומזלות אשר האמינו כי עוד מעט קרב הקץ על העולם, ורק מי שמאמין בחייזרים תבואו גאולתו מגרמי השמים אשר ינחיתו חלליות מתוכן ייצא "הגואל" אשר יציל רק את חברי הכת שהאמינו בו ובחייזרים.
חברי אותה כת מופלאה האמינו כי סוף העולם יגיע ביום מסוים בחודש דצמבר והדבר ילווה במבול. והנה הגיע אותו "יום מיוחל", וסוף העולם לא הגיע גם החלליות לא נחתו.
בשעה היעודה בחצות הליל בו אמור היה להתרחש "הנס" ולהגיע "הגואל" - התאכזבו בני אותה כת והחלו לתהות על קנקנה של אותה נבואה, שיצאה מבית מדרשה של "הנביאה".
כאשר היו הללו מדוכאים לגמרי, יצאה "הנביאה" מחדרה והכריזה, "ידידיי היקרים, חברי כת מאמינים, בגלל תפילותיכם שיצאו מעומק ליבכם קיבלתי שדר מהעולמות העליונים, כי הגזירה בוטלה והעולם לא ייחרב", "כעת לכו והפיצו זאת בכל כלי התקשורת וגלו להם כי העולם ימשיך לעמוד על תילו, וכי יש רק אלוהים אחד ואין עוד מלבדו".
חברי הכת שמחו וצהלו ובא לציון גואל.
כך גם הפרשנים הפוליטיים מנבאים נבואות ואת סופן מי יישורנו.