ציפי ליברמן

ממש לא ייאמן; המתמודדת על ראשות הממשלה, היונה ציפי לבני, גילתה בהופעה בפני תלמידי תיכון חדש בתל אביב את דעתה על העתיד שהיא חוזה לערביי ישראל לכשתקום המדינה הפלשתינית, וכך היא אמרה לא פחות ולא יותר: "כשזה יקרה, אני אוכל לבוא לאזרחי ישראל הפלשתינים, מה שאנו מכנים היום ערביי ישראל, ולומר להם כי הפתרון הלאומי שלהם נמצא במקום אחר". כששמעתי את הדברים הברורים האלה הייתי בטוח שאני בנשף מסכות, שציפי לבני הצמיחה זקן והתחפשה לאביגדור ליברמן, איש הטרנספר, כשהיא מנסה לקושש כמה קולות מן הימין, מהמתחרה העיקרי שלה בנימין נתניהו. כששמעתי בחדשות ערוץ 2 מה חושבת שרת החוץ על ערביי ישראל, אותם כינתה מפורשות פלשתינים, הייתי בטוח שדבריה הבלתי צפויים ימרחו בעמודים הראשונים של עיתוני הבוקר ולא היא: העיתון של המדינה מצא לנכון להצניע את הידיעה הסנסציונית בעמוד 7, שלא לדבר על ביטאון השמאל 'הארץ'. וכל כך למה, מפני התקשורת השמאלנית המשמשת ללבני רוח גבית, מתעלמת ככל יכולתה מדבריה של האתרוגית, משום שלא נאה ולא יאה לתדמיתה היונית ולו לרמוז אפילו על טרנספר לאזרחי ישראל הערבים הקרויים בפיה פלשתינים. דמו בנפשכם לאיזו כותרות ענק היה "זוכה" נתניהו אילו היה מעז להתבטא בלשון שכזו. נהפוך הוא, הכותרת הראשית היום של ידיעות אחרונות, שמה ללעג את ההחלטה לדחוק את פייגלין למקום ה-36 וכך באותיות קידוש לבנה על מחצית העמוד הראשון: "דמוקרטיה נוסח ליכוד". כותרת שכזאת אינה זכורה לי כאשר אריאל שרון השליך לאשפתות את תוצאות המשאל שערך בקרב מתפקדי הליכוד שאמרו לא!!! לתוכנית ההינתקות. ביקורת שכזאת על רמיסת הדמוקרטיה לא נשמעה גם כאשר האיש שהבטיח "דין נצרים כדין תל אביב" זכה בכחש בקולותיהם של תושבי נצרים, שאת בתיהם החריב. כזאת היא התקשורת של מדינת ישראל.