מרכזיהו

בנימין נתניהו הוא מנהיג ברוך כישורים, הבולט משכמו ומעלה מול הטוענים האחרים לתפקיד ראש הממשלה. כישוריו הוכחו בתקופות כהונתו המוצלחות כשר החוץ וכשר האוצר, והצביעו על עדיפות בולטת מול כל ביצועיהם המיניסטריאליים של לבני וברק. בנימין נתניהו מנסה להתחבב על המעצבים האחידים של דעת הקהל, שלא הכירו בו ובבחירתו כראש ממשלה בתקופת כהונתו הקודמת בתפקיד, והרואים בו היום איום שעתיד להעביר את השלטון במדינת היהודים מן השמאל "הלגיטימי" (מרצ/העבודה/קדימה) אל הימין שכביכול איננו לגיטימי. הוא שוכח את ההבחנה החשובה: גם כאשר הימין היה בממשלה הוא לא היה בשלטון, ואין זה משנה מי היה ראש הממשלה מצד הימין או "הימין". רק שרון זכה ללגיטימיות ונשמר כאתרוג, כאשר הפך לקבלן הביצוע של חזון השמאל: גירוש יהודים מבתיהם בארצם. לפיכך מנסה נתניהו לברוח מן הדימוי של מנהיג הימין. שוב ושוב הוא מצהיר על כוונתו להקים ממשלת אחדות דווקא עם יריביו מן השמאל (מרצ/העבודה/קדימה); שוב ושוב הוא משדר ששר הביטחון המועדף עליו הוא אהוד ברק, מי שנכשל בתפקידו כשר ביטחון בשתי התקופות שבהן כיהן בתפקיד; שוב ושוב הוא מראה שהוא מעדיף את המרידורים לעומת הפייגלינים; שוב ושוב הוא מנסה בדרכים כוחניות להתעלם מרצון מתפקדי הליכוד (כפי שעשה שרון) ולדחוק את נאמני ארץ ישראל לשולי רשימת הליכוד. באופן בלתי-מפתיע, דווקא במעשה כוחני ואנטי-דמוקרטי זה הוא זוכה לגיבוי תקשורתי. התייצבותו כסמן השמאלי של הליכוד נראית כמרשם להפיכתו לאתרוג. דרכו של נתניהו למעמד של אתרוג עשויה להוביל לשינוי שמו: מרכזיהו במקום נתניהו. האם זהו רצון מתפקדי הליכוד? לא, לפי הרכב הרשימה. רובם מאמינים ומבינים שחזון הבריחה והגירוש אינם יהודיים ואינם דמוקרטיים, אינם מעשיים ואינם מוסריים ואינם ציוניים – אבל עלולים שלא להיות נחשבים כאשר נתניהו יקים ממשלת אחדות עם יריביו ויתעלם מנאמני ארץ ישראל. כך פעל שרון, כך עלול נתניהו לפעול. כך, בברית עם השמאל התבוסתני, יחליש במו ידיו את יכולתו לעמוד בפני לחץ אמריקני צפוי, במקום להישען על תחושותיו והצבעתו של הרוב המפוכח בציבור הבוחרים הישראלי. מול מגמה זאת הוקם לאחרונה 'הבית היהודי', על חורבות האיחוד הלאומי-מפד"ל. הגמגום המשודר ממנו בעניין ארץ ישראל, הפנייה שוב ושוב לציבור הדתי בלבד תוך התעלמות מנאמני ארץ ישראל שאינם דתיים וההתנשאות כלפיהם, התדמית העסקנית שלו – כל אלה גורמים לבריחת מצביעים מן הבית הסדוק. מ-9 ח"כים בכנסת היוצאת עלול 'הבית היהודי' להגיע ל-4 ח"כים בלבד בכנסת הבאה. לאן יילכו למעלה ממאה אלף המצביעים הנוטשים בית זה? שתי אפשרויות עומדות בפניהם: א. הליכוד הממורכז, בראשות מרכזיהו, אשר כאמור צפוי להתעלם מן הרוב הלאומי במפלגתו ולחבור דווקא אל השמאל. ב. התקווה, המפלגה הציונית לאומית, בראשות ח"כ פרופ' אריה אלדד, אשר נועדה לשמש כתובת להצבעה בין הליכוד לבין המפד"ל. בימים אלה שבהם פליטים מן הבית היהודי הסדוק, שהבקיעים בו גלויים לעין כל, מחפשים כתובת לפתקי ההצבעה שלהם, עליהם לבחור בין הליכוד לבין התקווה. ככל שרבים יותר מביניהם יעדיפו את התקווה, כך יגדל הסיכוי שנתניהו-מרכזיהו יבחר בכל זאת בממשלת אחדות בין המרכז לימין במקום בין המרכז לשמאל. הדברים נכונים גם לגבי מצביעים פוטנציאליים של הליכוד. הם כבר למדו משרון כיצד ראש ממשלה מטעם הליכוד מסוגל להתעלם מרצון מצביעיו. אם רצונם לקדם את סדר היום הנכון מבחינתם, הם חייבים לעשות זאת מחוץ לליכוד. לכך נועדה התקווה.