ההתבטאות של שרת החוץ ציפי לבני בפני תיכוניסטים ביום חמישי האחרון, על עניין יכולת שחרור שבויים שלנו הנמצאים בידי האויב, גרמה לויכוח האם זו היא אמירת האמת, מחד, או שמא זו התבטאות אומללה מאין כמותה, למי שאיננה ראויה לתפקד כראש ממשלה, מאידך. האמנם?
ראשית, חייבים להיזהר ולא להתפתות, לא לשכוח, כי אנחנו נמצאים במזרח התיכון. מו"מ לשחרור שבויים הוא עניין מייגע. כדאי להבין שהמחיר המוצע על-ידי החמאס, כרגע, הוא בוודאות מחיר שאיננו סופי. צריך גם להבהיר, מחד, כי אם הייתה מתקיימת המדיניות לשחרר את גלעד שליט "בכל מחיר", אזי השחרור שלו הייה מתבצע, מזה כבר, במחיר המוצע הגבוה. מאחר והשחרור הזה לא מתבצע, הרי לנו ההוכחה כי "בכל מחיר" הוא טיעון שאיננו מתממש, וכך גם מתפרש שאין ערך מעשי להתבטאות שר הביטחון "אנחנו עושים את הכול" לשחרור גלעד. מאידך אי-אפשר גם לנתק את הטיעון "בכל מחיר" מהעיתוי. מתי?
אין ספק שצריך לשחרר מהר ככל האפשר את החייל שליט. ברור לחלוטין שקיים לכך מחיר. אבל חייב להיות מחיר אחר כפי דרישותיו של החמאס דהיום. נחוץ מחיר נמוך יותר! אסור להגיע לאמירה של השרה לבני "יש מחירים שאסור למדינת ישראל לשלם". כבר אמר על כך שר הביטחון משה דיין ז"ל, "אם הגעת לצומת ואינך יודע לאן לפנות, אל תגיע לצומת הזו". ציפי לבני הגיעה לצומת הזו. דבריה הם בסגנון "קל לדבר" ובכך להתחמק.
למחיר האחר צריך להגיע ביוזמתנו, ורק מעמדה של כוח ולא של חולשה. המחיר חייב להיות "סביר" כזה, שממשלת ישראל יכולה לספוג והציבור לקבל. מחיר שאין בו סיכון ביטחוני משמעותי. את המחיר החדש יש להשיג מוקדם ככל האפשר, ללא קשר לבחירות בישראל. במציאות של היום, את המחיר הרצוי ניתן להשיג וזאת "בתחבולות".
כדי לשנות את המחיר, צריך להפיק לקחים גם מהעבר. צריך לשנות את המשוואה הביטחונית, את הנוסחא שקבע החמאס, ובכך את המחיר. צה"ל צריך לבצע כמה פעולות של "סוף העונה" כדי ליצור אווירה של "ירידת מחירים". מעבר להפסקת ביקורים לאסירי החמאס, מניעת מכתבים, טלפונים, ובידודים, ישנן גם כמה פעולות צבאיות חשובות אפשריות.
לחייל שליט היה כבר מחיר "נמוך" כזה, מיד לאחר החטיפה, וממשלת ישראל החרישה! ומאז, כאמור, המחיר עלה. זהו הכישלון הראשון בשחרור החייל שליט. גם הצגת מוצר "מתחרה", כמו לקיחתם בשבי של מנהיגי/ראשי חמאס מהגדה, על-ידי צה"ל, בדרך שנעשתה, לא הועילה. זהו לפחות הכישלון השני בשחרור החייל שליט. ראוי לזכור, שאף אחד לא אמר שזו הדרך היחידה "להורדת מחירים". ישנן דרכים נוספות אחרות שראוי לנסותן.
מדיניות ללא תאריך יעד
במטרות להסכמת "הרגיעה", כדברי ברק, שר הביטחון, הייתה גם דרך ותקווה להוריד את המחיר בפדיונו של שליט. גם זה לא הצליח. כל הציבור יודע על כך, ולא צריך שום "מודיעין" מסווג, כדי להבין זאת. העובדה היא שהחייל שליט איננו בבית. לכן, שר הביטחון אהוד ברק טעה במדיניות הרגיעה ולו רק בקריטריון זה, החזרת החייל שליט לביתו. כלומר, כשלון מספר שלוש.
עכשיו אנחנו עומדים בפני חידוש (או הפסקת) ההודנא אותה מבקש החמאס. גם זה חלון הזדמנות שחייבים להיות בו הרבה יותר קשוחים. שכן, מה נאמר אם תהיה חס וחלילה חטיפה של 20 אזרחים, מיישוב בעוטף עזה? נחוץ לדכא אצל חיות האדם, החמאס, את המוטיבציה לכך. החזרת החייל שליט דרך הורדת המחיר שלו, היא אחד היעדים לדיכוי המוטיבציה הזו. מוטב לעשות זאת ככל המוקדם. מיותר לציין כי בחטיפה שכזו לא יועילו כל אמצעי המיגון ומסכות אב"כ.
ישנה גרסה נוספת האומרת שככל שידברו פחות בציבור על שחרורו של החייל שליט, המחיר לפדיונו יירד. גם מדיניות זו לא הוכיחה את עצמה. כלומר, האם זו היא מדיניות ללא תאריך יעד? הרי כבר עברו למעלה מ-900 יום, אז עד מתי? גם כאן במבחן התוצאה, ההצלחה היא אפס. זהו הכישלון הרביעי במדיניות הביטחון בניסיון לשחרר את החייל שביט.
אם ההבלגה וההמתנה בשחרור שליט, תימשך, הרי שהדבר מזכיר את פעולת אהוד ברק , אז ראש הממשלה, בקבר יוסף. עד היום ישנה ביקורת קשה על החלטת הדרג המדיני של אז, ראש הממשלה, ועימו הסכמת הדרג הצבאי, להחלטת שאול מופז, הרמטכ"ל דאז, שלא לפנות את החייל מדחת יוסוף הפצוע, על-אף מצבו הקריטי ועל-אף חובתם המוסרית. במקום זה הוחלט ע"י מופז וברק להשאיר את הלוחם הפצוע קשה בשטח, ולחכות לסיוע פלשתיני בדמותו של ג'יבריל רג'וב, אשר היה במרחק רב ממקום האירוע (שהה בחברון). בסופו של דבר החייל דימם למוות. האם גם הפעם נחכה "לחברנו" אבו מאזן עד שהחייל שליט ידמם למוות? או להיעלם? הרי גם את אבו מאזן אנחנו "מחזקים" מדי פעם ברובים, בשריוניות, במשאיות של שוקו מלאות כסף, וגם במחווה של שחרור אסירים. בה בעת כשהחייל שליט לא זוכה לביקור נציגי הצלב האדום ולא למכתבים. ברור על כן, שעל-פי ניסיון העבר, למדיניות ביטחונית שכזו אין תוחלת. הרי לך עוד כשלון במדיניות הביטחונית. הכישלון החמישי בנושא שעסקינן.
לכן עולה השאלה האסטרטגית, האם המאמצים לשחרור גלעד שליט היא המשך פעילותה של אותה המדיניות של ברק, כראש הממשלה, שר הביטחון דהיום? האם מדיניות הביטחון הזו היא הססנית מדי? לכל היותר תולה עצמה בחסדי שלטונות פלשתינים? אם אלו הם פני הדברים, אזי שרת החוץ אמרה בדיוק את מה שחושב ברק. ומאידך, לשר הביטחון ברק אין הזכות העניינית להטיל על דבריה כל ביקורת. האמנם?
זו היא, על כן, כנראה העת הראויה לקחת את היוזמה "בידיים", וצה"ל חייב להתחיל לממש, לפעול, עכשיו, עם סיום ההודנא, "למחיר נמוך /סביר" כדי להחזיר את החייל שליט מהר הביתה. מי שחושב שהמתגייסים, שהורי החיילים, שהמילואימניקים ושהאזרחים, עמך, לא עוקבים מקרוב אחר התנהלות מדינית ביטחונית שכזו, וכל המשתמע מכך, טועה טעות קשה. ההתנהלות הזו, עד כה, היא מסוכנת בהרבה היבטים. האם אהוד ברק, שר הביטחון מסוגל לשנות מדיניות זו בעתיד הקרוב? ימים יגידו. במבחן התוצאה עד כה, לצערנו, הכישלון של שחרור החייל שליט הוא צורב ומהדהד.
