המשבר הכלכלי העולמי יצר שוק חדש של אנשי עסקים פרטיים בעלי הון בסדר גודל בינוני ומעלה, אשר יכולים להוות כיום משקיעים או מלווים לחברות בורסאיות אשר השווי הבורסאי שלהן צנח משמעותית במהלך המשבר, ועל כן הבנקים - שהם עצמם נתונים בקשיי נזילות - עצרו להן את האשראי לגמרי. זאת, בניגוד ליכולת האמיתית של אותן חברות למכור את מוצריהן או שירותיהן במחירים אטרקטיביים, עם רווח נאה בצידם.
חברה שכזו פנתה אלי לאחרונה לצורך גיוס הון עבור גמר ייצור הזמנות שיש לה עליהן כבר תשלום עתידי, אך הבנק שלה אינו מוכן כיום להעמיד לה הלוואת גישור. במצב שנוצר, חברות כמו זו ואחרות, אשר הרווחיות על הפרויקטים שלהן עומדת על מאות אחוזים(!) מוכנות לתת ריבית שנתית בגובה של 20 אחוזים על הלוואות מגורמים פרטיים.
המצב האבסורדי הזה הוליד פער מוטעה לחלוטין בין הערך התעשייתי הגבוה של חברות יצרניות, לבין הערך הבורסאי הנמוך שלהן. יתרה מזאת, ככל שמחירי חומרי הגלם בעולם יורדים, והם אכן יורדים בימים אלה, כך אפילו עולה הרווחיות היצרנית של אותן חברות והן יכולות למכור יותר סחורה מבעבר במחירים נמוכים יותר. מדובר, לדוגמא, במוצרים עשויים מתכת או במוצרי פלסטיק, שהם תלויי-נפט אשר מחירו צנח בשבועות האחרונים. התוצאה: בין הערך הנמוך (בגלל בהלת ההמונים) של המניה הבורסאית של חברה יצרנית לבין הצלחתה המסחרית של אותה חברה, נוצר כיום פער גדול שיכול להוות אפיק השקעה אטרקטיבי ורווחי במיוחד עבור משקיעים בסדר גודל בינוני.