הקיצוניים המתלהמים

הבוקר, ‏23 דצמבר 2008, רואיינו על-ידי יעקב אחימאיר ברדיו, שני פוליטיקאים - האחד בני בגין, והשני איתן כבל. [את זאב בוים אני מזניח לצורך דברים אלה, כי כל דבריו היו צפויים, רדודים, מדוקלמים, מיותרים ולא היה בהם שמץ של עניין או חידוש]. הראיונות - תחילה עם ד"ר בני בגין ולאחר מכן עם ח"כ איתן כבל - ראויים להשוואה, ולו כדי שהציבור ישכיל להבדיל בין דמגוגיה זולה והתלהמות קיצונית מזה, לבין נאום ענייני לגופם של דברים, ותשובות כנות לשאלות קשות מזה.

• איתן כבל נקט בעמדה קיצונית-שמאלנית-מתלהמת, בכך שהציע בעצם ימים אלו להסכים לרגיעה, כלומר, להמשיך להפקיר את ישובי דרום הארץ לחסדי כנופיות הטרור, שברצונן - ישגרו כמה קסאמים שהן רוצות, וברצונן - יגבירו את המשלוחים של הרקטות והטילים לעבר ישובי דרום ישראל, שהרי כבר חוו תושבי דרום הארץ פגיעות והרס - בימי רגיעה כבימים אחרים.

זאת, כדרכם של קיצונים בעמדותיהם, תוך התעלמות מהמציאות בת 8 שנים בה בין במלחמה בין ברגיעה - ישובי הדרום היו ועודם נתונים לסיכונים בנפש וברכוש, ומתנהלים על-פי הכתבה של כנופיות הטרור בעזה.

• בני בגין הבהיר כי צריך להעביר את הגורל של תושבי ישראל - לידי ממשלת מדינת ישראל, לאמור, מתלות בארגוני הטרור, לידי תלות בממשלת ישראל האחראית להם, וזאת צה"ל יכול וצריך לעשות.

• התשובות של איתן כבל לשאלות המראיין היו - בגלל ריחוקן מהמציאות - מסורבלות, מסובכות, סוטות עד כדי צורך בהערת המראיין כי יקפיד לענות על השאלה באופן ישיר, והן ניתנו תוך האשמה של יריבו הפוליטי בני בגין - כי הוא, בגין, רהוט בדיבורו ונינוח בהתבטאויותיו, ובמסווה זה, כביכול, כולל דברים קשים.

אם זו לא דמגוגיה - דמגוגיה מהי? הרי אמירה זו היא סתם השתלחות חסרת תוכן, דבר שלא יכול להיכלל בדבריו הרהוטים עד כדי התאמתם לספר הכתוב, של בני בגין.

• התוצאה של דברי איתן כבל היא, אם תלך מדינת ישראל בדרכו המותווית, המשך הפקרה של גורל תושבי דרום הארץ במעגל ההולך ומתרחב עד למרכז, ועל-פי אותה מדיניות ייפתח גם ציר כזה בצפון, לירי קסאמים ורקטות, מצב קיצוני שאף מדינה לא הייתה מסכימה לקבלו כמציאות אשר צריך לחיות עמה, במיוחד כשמדובר במדינה שכוחה עולה על האויב לאין שיעור.

• התוצאה של דברי בני בגין היא, אם תלך ישראל בדרכו המותווית, הכרעת כנופיות הטרור בעזה ובכל אתר שממנו יש סכנה למדינת ישראל ולתושביה, כפי שציפורה לבני הצהירה ולא עשתה, וכפי שחיים רמון ביקש ולא קיבל.

וטרם דיברנו על איכות הדיבור, על רמת השפה העברית בפי כל אחד מהמתראיינים, על ישרות הדרך, דרך הארץ, ההגינות והנימוס.