קדימה מאופיינת בסיעות מסוג: "פטרון קליינט", דבר הרווח מבחינת חקר הסיעות המפלגתיות במדינות אסיה, דוגמת הפיליפינים או בחלק ממדינות אפריקה, בהן השלטון מבוסס על שבטים המבססים מעמדם באמצעות יחסי "פטרון קליינט" - דהיינו: פטרון העומד בראש הפירמידה, השבט, הארגון וממנה נאמנים על-פי מידת נאמנותם או מידת חנפנותם...
מקיאבלי בספרו "הנסיך", התריע מנהיגים מפני אותם חנפנים וצבועים אשר הם הראשונים להחליף נאמנות ולעבור ממנהיג למנהיג במהירות שיא.
קדימה הפכה לערב רב של סיעות אישיות דוגמת המפלגה הליברלית ותנועת ד"ש באחרית ימיהן. קשה למצוא בקדימה "סיעה מאורגנת" - דוגמת הסיעה ההסתדרותית במפלגת העבודה, מחנה פרץ כפי שכונתה, או סיעת תכלת לבן בליכוד, אשר פועלת כמייצגת של "קבוצת אינטרס" מגובשת אחת, בעלת רצונות לשינוי מדיניות, למשל בנושא מעמד העובד ותנאי שכרו כאותן סיעות פנים מפלגתיות, בעלות אוריינטציה פועלית הסתדרותית.
למעשה, יש להבחין בין המנגנון המפלגתי שהחליף נאמנויות מתקופת המנכ"ל פלסנר, שטרנברג ואחר-כך שחורי, מנגנון זה מהווה את הזרועות הארוכות של הסיעות האישיות ולעיתים בעת מחלוקת הוא אף פועל נגד מנכ"ל המפלגה עצמו, באם זה האחרון מגלה עצמאות ויוזמה או אפילו נכונות מעבר לנורמה המנגנונית.
הסיעות האישיות נעזרות בקבלני קולות ובוועדי עובדים, ברם, זאת בשל המעמד הפונקציונלי של ראש הסיעה האישית, ובהתאם למשרד עליו הוא מופקד. למעשה, המפלגה פועלת באמצעות הסיעות האישיות של השרים, הגחמות של קבלני הקולות המרכזיים, ההערות של מנהלי המטות והמרחבים הקשורים למנגנון המפלגתי, וקבוצות אינטרס חוץ מפלגתיות, אשר הכניסו סוכני שטח פנים מפלגתיים לקדימה, בשל היותה מפלגת שלטון. באשר לארגון המפלגתי הסדיר ההיררכי, זה מנסה לפעול בתוך סבך או קורי עכביש אלה.
מנכ"ל המפלגה, גם אם כוונותיו תהיינה טובות ככל האפשר, יתקשה לנהל ארגון מפלגתי יעיל שכן, הארגון הפורמלי נחצה על-ידי הארגון והתקשורת הבלתי פורמליים, אשר אינם מאפשרים לארגון לפעול כהלכה.
מטה הבחירות של המפלגה הנו תשקיף של מלחמת הסיעות, לא של פעולה ארגונית מסודרת, כך שחלילה מלהזכיר אנשי מקצוע מבין חברי המפלגה: ד"ר, עו"ד, רו"ח, יועצים אסטרטגים ועוד - כוח מעולה הנמצא במפלגה. המאבק כרגע הוא מי יחזק את סיעתו ולא טובת המפלגה והמערכת.
במצב זה, עלולה קדימה להידרדר לאחר הבחירות למלחמת ירושה בין ראשי הסיעות האישיות, כאשר הן עלולות לחפש לעצמן מנהיג כריזמטי ממפלגה אחרת, לחבור עם קדימה לגוש מפלגתי אחד, בסגנון גח"ל המיתולוגי, דבר המזכיר את המפלגה הליברלית שבאחרית ימיה נבלעה בליכוד בשל סכסוכים פנימיים בתוכה, היעדר מנהיגות כריזמטית, ובשל מנהיגותו החזקה של מנחם בגין שהפך גם למנהיג הליברלים בעוד ראשיה מתגוששים איש עם רעהו.
כרגע הדבר המלכד של קדימה הוא השלטון והעוצמה השלטונית שברשותה, ברגע שדבק זה יתמוסס, יחלו מרבית קבוצות האינטרס וקבלני הקולות לחפש להם ספינה אחרת, עושה רושם שפניהם אל הליכוד, ברם, זה צר מלהכילם, וכך הם נפוצים לכל עבר ובלבד לשמור על מעמדם.
יש לציין כי אצל היהודים, מאז ומתמיד, היו סיעות של מתנגדים וחסידים, פרושים וצדוקים, ברם, היה זה בעיקר על-רקע דעתני אידיאולוגי ולא רק עסקני ועוצמתי כבימים טרופים אלה. למרות שתמיד הוויכוח הסיעתי היה מלווה במחלוקות אישיות כמו בין בגין לשמואל תמיר, ברם, הפולמוס תמיד היה תוך שימוש באומנות הרטוריקה והפובליציסטיות כך שהדבר יצר נופך מעניין ומרתק יותר.
